מעון הקודש של הארץ המחובר למעון הקדושה שבשמייםמשה אהרון , (16.09.2022)

הדברים
--------------
הגידה לך התורה, איך וכיצד בונה אתה בישראל בית של קדושה.
ואיך אתה משכלל את ביתך לכלל "מעון" - בית שהוא זך מכל "עוון".
"מעון" שסגולתו גם להתחבר למעון הקדושה שבשמיים.
והמעניק לו לאותו יהודי את הזכות והסגולה לפנות לקב"ה בתביעה :
"השקיפה....."
אם כן כיצד ?
שאין הקודש נכנס ונוחל בביתו של יהודי ,אלא אם כן פינה מקומו קודש אחר הנמצא בבית .
ומה הוא אותו ה"קודש" האחר, המצוי בכל בית ובית .
הוא כל אותו העודף שהקב"ה נתן לך כפיקדון והוא מוקדש לצדקה ואתה נקראת לשמש אך נאמן להוציא קודש זה מהבית שלך.
על מנת שהקודש המלא האלוקי החיובי יכנס תחתיו לביתך שלך.

והנה החידוש הוא ,שהמקרא זה המצוטט לעיל ,אינו מתייחס אך ל"קודש" בבחינת מעשרות. עניין זה מוצה בפסוק הראשון -י"ב.
הפסוק החוזר הנוסף פסוק י"ג נסוב כאמור על הקודש האחר הנוסף אותו שהגדרתי אותו כהון עודף הנצבר ביד האדם.לשמש בידו כפיקדון .
והוא האדם מחזיק בביתו למעשה "קודש" השייך למי אחר.
שאם לא יבוער מהבית . בית זה לעולם לא יזכה לכניסתה של הקדושה האלוקית .לעולם לא ישתכלל לכלל "מעון" כאמור המכוייל בחיבור ישיר למעון שבשמיים והמקנה כאמור זכות פנייה ישירה לקב"ה. בקריאה : "השקיפה"
הנה כי כן .כל מה שאצלך ביתר והופך להון הוא הוא מה שחסר לנדכאים והחלכאים .
הוא הוא שבבחינת הקודש השלילי שבביתך.
חז"ל שידעו כי מדובר במין אוטופיה, שאינה בהישג יד של רוב בני האדם
הנחו אותנו על מידה יותר סמלית של צדקה........
אבל לכתחילה התורה שואפת לשלמות של חיבור קדושה.
של האכלה של כל החלשים לא בבתי תמחוי .אלא דווקא בכבוד הראוי :ב"שעריך" .
ושאתה צריך גם לוודא כי אכן אכלו ושבעו. - דגש על "שבעו"
רק אדם שמבער את הקודש כאמור מביתו יכול להצהיר :
"לא אכלתי ממני באוני"
כלומר הבדלתיו מכל היתר שהוא בבחינת "אוני" שלי.
ולי הוא בבחינת "אוני" השווה לאני.
משה אהרון