"לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך. כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה כל עשה עול. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" וגו' (דברים כה,יד-יז). '"זכור את אשר עשה עמלק" וגו׳ – אם שקרת במדות הללו ובמשקלות, הוי דואג מן גירוי האויב, שנאמר: "מאזני מרמה תועבת ה'" (משלי י״א:א׳), וכת׳ בתריה: "בא זדון ויבא קלון" (משלי י״א:ב׳)' (רש"י). מדוע רמאות במשקולות מביא לגירוי האומות בנו? בפשטות כיון שזה חטא חמור שמוגדר כתועבה, אז ה' כעין מבטא את הרחקתנו ע"י שמביא עלינו אויבים כעין שלא מגן עלינו בשל סלידתו מקשר אלינו ח"ו. שכך משמע בתנחומא: '"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" רבי בנאה פתח: "מאזני מרמה תועבת ה'" (מש' יא א). אם ראית דור שמידותיו שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור. מה טעם? "מאזני מרמה תועבת ה'". וכתיב אחריו: "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה". רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: "האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה" (מיכה ו יא), אפשר דור שמידותיו שקר, שהוא זכאי "ובכיס אבני מרמה"?. אמר רבי לוי: אף משה רמזה להם בתורה, שנאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, לא יהיה לך בביתך". מה טעם? "כי תועבת ה'". מה כתיב אחריו? "זכור את אשר עשה לך עמלק"' (תנחומא "כי תצא" סימן ח). מדברי ר"ל משמע שזה משום שזה "תועבת ה'". אמנם מדברי רבי ברכיה משמע שאם הדור חוטא במאזני שקר זה מוכיח עד כמה הוא שקוע בחטא עד שנחשב כחוטא בלי זכות, ולכן באים עליו האויבים כדינו של החייב. או שהמידות שקר הם עצמם מחשיבים את כל הדור כחייב, כיון שמסחר זה דבר שמקשר בין האנשים וחובה לקיום הדור בצורה ראויה (שאי אפשר כמעט להתקיים אם כל אחד עושה רק לעצמו ולא סוחר עם האחר), ולכן זה מקטרג על כל הדור שנחשב כחייב – שחל על כולו שם חובה בשל חטא המשקולות, ולכן כעונש מביא אויב שזה פגיעה בכלל האנשים שבדור. אולי במידות ומשקלות תקינים זה מביא לאריכות ימים בארץ ("למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך"), ולכן ההיפך מזה (במידות שקר) מביא לקיצור חיים בארץ, שזה ע"י שיש צרות מהאויבים שבאים עלינו. אולי אפשר לומר שחותמו של הקב"ה אמת ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]) ולכן כשמשקרים במשקולות זה כמגלה שאנו פועלים בשקר בעולם (ובפרט ששוקלים בהם תדיר, ששימושם תדיר); ובפרט שזה נעשה בהסתרה, ולכן כעין מחדד יותר כנגד שה' מסתתר בטבע ועלינו לגלותו, שזהו יעודנו (וזהו גם גילוי הנשמה שיש בנו, והיא נסתרת – לא רואים אותה בחיצוני), ואם בכ"ז אנו פועלים ההיפך, היפך מגילויו של הקב"ה בעולם שזהו אמת (שזהו חותם – שהוא מגלה את אישורו על האדם שחתם) אנו כעין עושים ההיפך מכל מהותנו. בכך כעין עוברים על כל התורה שהיא גילוי רצון ה', וה' חותמו אמת, כך שהתורה והאמת מאוחדים, שזהו "תורת אמת היתה בפיהו" (מלאכי ב,ו) שהתורה מתגלה בגילוי של אמת (שכך בחטא עץ הדעת השתבשה הדעת מהאמת, וע"י התורה אנו יודעים מה האמת – מה רצון ה' לעשיה בעולם) [אולי זהו שמביאה הגמ' כמה דעות על האות ת' שה' אמר לגבריאל לסמן על מצחם, וביניהם נאמר: 'ור"ל אמר: תיו סוף חותמו של הקב"ה, דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת. אמר ר' שמואל בר נחמני: אלו בני אדם שקיימו את התור' כולה מאלף ועד תיו' (שם), שאולי נאמרו דעות אלו בסמוך כדי לרמז שהאמת קשורה לקיום כל התורה]; לכן באים אויבים שהם ההיפך מגילוי מהותנו – גילוי תורה ושם ה', ופוגעים בנו (שזהו פגיעה בגילוינו בעולם) כמו שאנו פגענו בגילוי שלנו. אולי זה רמוז בדברי רבי בנאה שמביא מהפס' "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה", שבאים האויבים, וההיפך מזה הוא בצנועים שאיתם באה החכמה, שרומז על חכמת ה', שזהו התורה, והיא קשורה במידת האמת כצנוע שלא מעוות מגאוותו אלא הולך ישר (וכן קודם נאמר "ואבן שלמה רצונו" – שרמז שרצון ה' מתגלה בתורה, וזה מתגלה באבן שלמה שאין בה שקר). אולי אפשר גם שמקור הצרות מהאויבים בא בעקבות חטא העגל: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א). חטא עגל קשור לריבוי ממון בגילוי רע, שחטאו משפע הממון: 'דבי רבי ינאי אמרי מהכא: (דברים א, א) "ודי זהב". מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לב,א). ואמרו שקר: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד), וכמובן עצם הע"ז זה שקר שכאילו יש אלוה אחר מלבד הקב"ה. לכן כשמשתמשים בדבר ממוני בצורה של שקר ובזה מרבים את הממון, זה מעלה את חטא העגל ומקטרג להביא לידי גילוי שלטון של הגוים עלינו (כמו העגל שפגם במעלה שהיתה קודם לכן שלא שלטו בנו), וזה גורם להבאת האויבים. אולי אפשר גם שעמלק הוא שורש הטומאה וההיזק בעולם, שבכל אויב לנו יש מהשפעת כח עמלק. ועמלק הבא להילחם בישראל כדי לומר שיציאת מצרים היתה מקרה ולא מה', שהוא בא לרמות את העולם, שלא יושפעו לטובה ממה שנעשה ביציאת מצרים. לכן בחטא רמאות במידות ומשקולות, שחוטא בדבר שהוא מסחר בין בני אדם, שמעבירים מזה לזה ושוקלים בדעתם ממי לקנות (ע"פ מחיר וכדו') וכן מרמה את דעתם של הקונים שחושבים שיש כאן יותר בשל המשקל שרואים, נעשה כעין גילוי לחטאם של עמלק שבאו להעביר את הקשר של האומות בדעתם על ישראל וגילוי שם ה' בעולם, אליהם - לשקרם שהם טוענים שהכל מקרה. ולכן מעלים בזה את גילוי עמלק שגורם להגעת אויבים לישראל (גם שעמלק עצמו הוא האויב הכי גדול, והראשון מיציאת מצרים שלכן פגם בהגנה שהיתה לנו מהאומות שלא העזו להילחם בנו, והוא פגם בזה כך שגילויו זה ביטול פחד האומות מאתנו והיזק לנו).