בס"ד                                                              ערש"ק                                                             י"א   בניסן   תשע"ד

                יוסף לי - אור - בפרשה - שבת הגדול - חג הפסח

ודע, שעיקר גלות מצרים הייתה מהסתלקות הדעת שנבעה מחסרון האמת. כאשר הנגזר מזה הוא פגם האמונה כי כאשר

הדעת בשלמות, היינו יכול להשכיל ולהבדיל בין טוב לבין רע. ומשכך, ודאי שירצה להתקרב לטוב, ואין טוב אלא התורה,

שנאמר(משלי ד): "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו", וע"י כך תתחזק האמונה. והנה ידוע, שכל מעשה בראשית היה

בעבור ישראל שנקראים ראשית תבואתו שיבואו ויעסקו בתורה הקדושה שנקראת ראשית דרכו. שאם לא כך, יחזור העולם

לתוהו ובוהו כבתחילה חס ושלום. כי אין העולם מתקיים ללא קיום התורה, כמו שכתוב(ירמיהו לג):"אם לא בריתי יומם ולילה

חֻקּוֹת שמים וארץ לא שמתי". על כן, כל מטרתם של פרעה וחרטומיו הייתה לאבד אומה שלמה. לפיכך שעבדו את ישראל

בשביל שלא יזכו לקבלת התורה. בתחילה עשו זאת 'בפרך' היינו ב- 'פה רך'. וגלגל בעולם חוזר, ומי שיש לו דעת בקדקודו

ורוצה לראות, רואה בחוש עין בעין, שמה שעשו לאבותינו במצרים רוצים לעשות לנו ולבנינו בגלות המר הזה!. אלה העבידו

אותנו בעבודה קשה בחומר ובלבנים ואלה רוצים שנשקע בחומריות ע"י עבודה קשה היינו שנהיה עבדים מודרניים, והעיקר

שלא יפרו וירבו בגשמיות וברוחניות, חלילה וחס, ה' יצילנו מידם! שהרי ידוע שבכך גרמו לעם ישראל לרדת עד מ"ט שערי

טומאה, ועוד קצת כמעט ולא היו נגאלים, חס ולשלום.  

על כן, היה צריך להחזיר את הדעת לישראל. וזאת הדעת תוחזר ע"י עשר המכות שהם בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא

העולם(אבות ה:), כמו שדרשו רז"ל: שאמר הקב"ה לאדם הראשון לאחר המאמר העשירי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב עולמי

וכו'(קהלת רבה ז, יג). דעתך דייקא - כי שיש דעת יש הכול, שנאמר: "דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית". לכן הביא על

מצרים עשר מכות למען ידעו בלבם כולם כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו ועושה בעולמו כרצונו וחפצו. ואפשר אולי שבכך 

רצה להשריש ולהטמיע מחדש את הדעת בשלמות טרם קבלת התורה במעמד הר סיני, וממילא גם תתחדש ותתחזק  בעם

ישראל האמונה בא-ל אחד יחיד ומיוחד כי יראו עין בעין את השגחתו יתברך עליהם בכל מכה ותתחדש ההכרה והידיעה כי

כוח מעשיו הגיד לעמו. ונתחיל בסייעתא דישמייא לבאר את עשרת המכות: דצ"ך עד"ש באח"ב(דם, צפרדע, כינים, ערוב,

דבר, שחין, ברד, חושך ומכת בכורות) שהם בבחינה ורמז לעשרה מאמרות כנ"ל:

דם - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ג): "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" וגו'. והנה, המכה הראשונה הייתה שה' יתברך

הפך את כל מימיהם של מצרים לדם. ומפני שהחשיבו את הנילוס כאלוקים שלהם לקו בו תחילה, כמו שדרשו חז"ל שהמצריִם

עבדו לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך את גופם(שמו"ר ט, ט). ומכיוון שרצו למנוע מישראל לעבוד את הקב"ה בקדושה

ובטהרה, כמו שדרשו חז"ל: לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן וכו', לפיכך לקו המים בדם(שם, י:). אבל הקב"ה

עשה עם עמו וצאן מרעיתו חסד גדול והבדילו מן התועים ונתן להם מים הארץ גושן. וכן ידוע שכאשר לא שומרים על הקדושה

והטהרה בסופו של דבר יש כוח ליצר הרע להשקיעם בתאוות העולם הזה עד שלבסוף מבטלם מהתורה. וזה דייקא שהפך

מימיהם לדם כי הצבע האדום מסמל את המשיכה לתאוות העולם הזה, כמו שכתוב(בראשית כה): 'הלעיטני נא מן הָאָדֹם הָאָדֹם

הזה'. ומכיוון שבזה רצו לאבד אומה שלמה כנ"ל מלקבל את התורה שמשולה למים, כמו שכתוב(ישעיה נה): "הוי כל צמא לכו

למים, ואין מים אלא תורה"(ב"ק  פב). לכן לקו בראשונה דייקא במים כי הם בבחינת התורה שנקראת גם 'ראשית דרכו'(משלי

ח:) והיא שעמדה לאבותינו ולנו כנגד היצר הרע. וזה בבחינת המאמר הנ"ל היינו ש בתחילה היה חושך על פני תהום שזה

בחינת החושך של גלות מצרים. ולכן האורה נבראה תחילה(בר"ר פ"נ) כדי להאיר לעולם, ואין אורה אלה תורה(מגילה טז). וכן

כתב בעל הטורים 'את האור' עולה בגימטרייה בתורה ועולה כמניין תרי"ג - מצוות. ואולי בזה נרמז להם שכמו שאין העולם

יכול להתקיים אלא רק ע"י האורה היינו תורה - כך גם גוף האדם אינו יכול להתקיים בלי מים היינו תורה כנ"ל. ורק ע"י כך

יוכלו להתגבר על התאווה שהיא החמץ העיקרי בפסח בחינת הדם כנ"ל, ויזכה לדעת להבדיל בין טוב לבין רע כי עיקר

הדעת הוא מיסוד המים בחינת תורה כנ"ל, כמו שכתוב(ישעיה יא): "כי מלאה הארץ דעה את ה' - כמים" וכו'. וע"י כך ייצאו

מהחושך של גלות מצרים.

צפרדע - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כ):"ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה" וגו'. ונראה לי שמאמר זה כנגד

מכת צפרדע. שהנה במכה זו העלה הקב"ה שרץ המים הגדל בטיט והיא הצפרדע שעלתה מתוך היאור, כמו שדרשו חז"ל:

רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה? אלא היו המצריים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה(תנחומא וארא, יד). וע"י זה שרצו

הצפרדעים בכל מקום בבית ובחוץ לפי שאמרו לישראל לצבור טיט לבניית הלבנים בשביל הפירמידות. וזה בחינה ורמז

למאמר במעשה בראשית כנ"ל שהרי מכל שרץ המים נבחרה דייקא הצפרדע כי היא רומזת על הדעת, כמו שאמרו חז"ל

שהיא 'ציפור דע' שהרי בדעתהּ קדשה שם שמים בזה שעשתה רצון ה'. וזאת בעבור להחזיר לישראל את הדעת בעניין

מסירות הנפש שיש למסור על ציווי ה' יתברך, כפי שדרשו חז"ל: שהיו הצפרדעים משליכות עצמן לתוך התנור, ומהם נשאו

חנניה מישאל ועזריה קל וחומר בעצמן, וירדו לכבשן האש(שמו"ר פ"י, ג).

כינים - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ט): "ויאמר אלקים יקוו המים וכו' ותראה היבשה" וגו'. ונראה לי שזה המאמר

כנגד מכת כינים. כי היבשה נקראת ארץ היינו עפר, כמו שכתוב(בראשית יג, טז): 'כעפר הארץ'. והנה דרשו חז"ל: על ששמו

את ישראל מנקי חוצות ושווקים הפך עפר הארץ של מצרים לכינים בכל גבולם(שמו"ר פ"י, ז). ואפשר אולי שזה בחינה ורמז

למאמר במעשה בראשית כנ"ל  ואלו הכינים נבראו מעפר הארץ למען ידעו שאין השד(של החרטומין) יכול לברואות בריה

פחות מכשעורה (סנהדרין סז:) אלא רק מי שאמר והיה העולם. ולכן, במכה זו הודו יועציו של פרעה 'כי אצבע אלקים היא'.

ערוב - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כד):"ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו" וגו'. ואולי

מאמר זה כנגד מכת ערוב. כי ערוב הוא מלשון ערבוב היינו הקב"ה ערבב את כל סוגי הבהמות והחיות וגם רמש האדמה

והביא אותם על המצריים להורגם. וכמובא במדרש(שמו"ר יא, ג-ד): שהמצרים ציערו את עם ישראל בכך שביקשו שיצודו להם

דובים ואריות ונמרים לפיכך הביא עליהם עופות וחיות מעורבבין(והבהמה בכלל חיה היא). ומכה זו היא פליאה גדולה כי

מהיכן לחיות ולרמשים דעת ותבונה מי למיתה ומי לחיים? אלא למען ידע כל יצור כי אתה(=הקב"ה) פעלתו. וזה בחינה

ורמז למאמר במעשה בראשית כנ"ל שבו ברא חיות ובהמות ורמשים לעשות רצון בוראם בעת שיחפוץ ובמקרה שלנו אף

להיפרע מהרשעים. וזה בשביל שתתחדש הדעת כימי קדם בקרב עמו וצאן מרעיתו  כי קיימת השגחה פרטית ומדויקת

להפליא כי הקב"ה נמצא גם בקרב הארץ וברצונו גוזר ומקיים דבר שכנגד הטבע.

דבר- ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כט): "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם וכו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וכו' לכם

יהיה לאכלה". ולענ"ד, מאמר זה כנגד מכת דבר שבה מתו כל מקנה מצרים. אומנם במאמר זה הובהר לאדם שאסור לו

להמית בריה ולאכול בשר וכו' כדברי רש"י ז"ל אלא רק צמחוני. אבל מאוחר יותר היינו לאחר המבול התיר לנוח ולבניו

לאכול בשר בהמה על מנת להביאם. אך המצרים אימצו לעצמם טעם אחר שהרי היו עובדים למזל טלה, ולפיכך לא היו

שוחטין בהמה דקה, ולא אוכלים אותה שנאמר: תועבת מצרים כל רועה צאן(שם, מו, לד) כי היו בעבורם לאלוקים אחרים.

על כן מתו כל מקנה מצרים למען יידעו כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ולכל ברייה ביקום יש לה את הייעוד שלה.

שחין - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, יא): "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי" וגו'. ואולי

מאמר זה בחינה ורמז כנגד מכה זו כי שחִן(בכתיב חסר) אותיות נחש והוא הגורם לחטא האדם הראשון. שהרי השם

יתברך ציווה את הארץ להצמיח עץ פרי היינו שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן. לפיכך כשחטא האדם

נפרע למפרע גם עוונהּ(רש"י שם). ופירש 'הכלי יקר': לפי שראה הנחש שהארץ שינתה רצון בוראה, ואע"פ כן לא נענשה.

על כן, מצא הנחש מקום לומר אל האישה לא 'מות תמותון' אף אם תעבור על רצון בוראה כדרך שלא נענשה הארץ על

מה שלא הוציאה עץ שטעמו כטעם הפרי, וכו', ע"ש. כי בעבור שדיבר הנחש הקדמוני לשון הרע על הקב"ה לקה בצרעת.

וכמוהו כפרעה היינו שדיבר בגנות הבורא יתברך ובישראל עמו שהם כבבת עינו של הקב"ה. על כן, פרעה לקה תחילה

ולאחר מכן עמו בשחין פורח אבעבועות, וכמו שדרשו חז"ל: שלקה גופם בצרעת(שמו"ר יא, ו).

ברד- ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ו): "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים" וגו'. והנה, במכה זו ירד ברד חזק

מאוד על המצריים ברד שלא היה כמותו בכל ארץ מצרים . שהרי בתחילה ה' יתברך נתן קולות היינו ברקים ורעמים,

ולאחר מכן היה יורד הברד, שנאמר(שמות ט, כד): "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד", ודרשו רז"ל: שנעשה נס בתוך

נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם(שמו"ר יב, ח). ונראה אולי שזו המכה

רומזת על המאמר הרקיע הנ"ל כי שם התואר שלו נקרא שָמים, היינו מורכב מאש ומים כי כל קמץ מביא אל"ף, כלומר

שָא - מים, היינו אש ומים שערבבן זה בזה וברא שמים. ואפשר אולי לומר שמלבד שרצה להקות את המצריים רצה גם

לעורר את הדעת של עם ישראל כי הברקים והרעמים מעוררים את האדם להשיב את הדעת ללב, בבחינת: 'והשבות

אל ללבך', שהרי בשומעו את הקולות יכנס פחד בלבו ויתעורר לרגע לחשוב על בוראו.

ארבה - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית כו-כח): "ויאמר אלוקים נעשה אדם וגו' פרו ורבו ומלאו את הארץ" וגו'. ואולי

מאמר זה רמז למכת ארבה. כי תכלית הבריאה היא האדם ולכן הוא צווה בפריה ורביה כדי למלא את הארץ בבני חייל

בצבא ה'. והנה, במכה זו שלחו המצריים את הגברים העבריים לעבוד ולחרוש את האדמה יום ולילה על מנת למנוע

פריה ורביה מעם ישראל. ואפשר אולי שזה העניין עוד נרמז לאברהם אבינו ע"ה שאמר לו הקב"ה(בראשית כב): "והרבה

ארבה את זרעך" וכו', כפל הריבוי במילה ארבה אפשר שרמז למכת ארבה שתבוא על מצרים כי ידוע שהוא מתרבה

מאוד ומהר. וזה בבחינת הריבוי שרצו המצריים למנוע מזרעו של אברהם כנ"ל ולא הצליחו שהרי אל אפם וחמתם עם

ישראל פרו ורבו בדרך על טבעית, בבחינת הארבה, כמו שכתוב(שמות א, ז): "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו

במאֹד מאֹד", ופירש רש"י ז"ל ע"פ המדרש:  שהיו יולדות שישה בכרס אחד. וכמו שדרשו חז"ל: שיבוא ארבה שנקרא:

חילי הגדול, ויפרע ממצרים שבקשו לאבד את ישראל שמשולין כחיל ה'(מ' ילמדנו). וכך נמצא, שבמכת ארבה השלים

הקב"ה את שליטתו בד' יסודות הבריאה ארמ"ע שבהם מונהג העולם: מכת דם - מים, במכת כינים - עפר, מכת ברד

- אש ובמכת ארבה פעל יסוד רוח, שנאמר(שמות י): 'ויהפך ה' רוח ים'. ומצרים הוצפה בארבה וכאשר ראה שהמצרים

שמחים במכה זו כי יכלו לאכול ממנו, מיד הביא שוב הרוח ויישא את הארבה(שמו"ר פי"ג). וזה בבחינת המאמר נעשה

אדם וכו' כנ"ל שהרי יצר את האדם מד' יסודות הנ"ל כמו שכתוב(בראשית א): "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן

האדמה", ופירש רש"י ז"ל: צבר עפרו מארבע רוחות. ואלו הד' רוחות הם בחינת ארמ"ע כנ"ל שהרי שבכולם קיים

יסוד הרוח כי הוא מחיה ומקשר את כולם. ובכך בעצם תושלם הדעת כימי קדם שבכל ד' היסודות הנ"ל עושה בהם

ה' יתברך כפי רצונו ובמאמרו יכול לשנותם בעת וכפי שיחפץ.

חושך - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית ג-ד): "ויאמר אלוקים יהי מְאֹרֹת ברקיע השמים" וגו'. והנה, החושך שבא על

מצרים היה כפול ומכופל כי לא היה סדר יום ולילה ע"י צבא השמים היינו השמש, הלבנה והכוכבים, עד שלא ראה

איש את אחיו. והטעם העיקרי למכה זו הוא שהיו בעם ישראל שלא האמינו בה' ובמשה עבדו, כפי שדרשו חז"ל שהיו

פושעים בישראל שהיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת(שמו"ר י"ד, ג). עד שמתו ארבעה מתוך חמישה, היינו

שמונים אחוז מהעם שהרי הקב"ה חוקר כליות ולב. וזאת למען יידעו וייראו כי אין העולם הפקר אלא יש שכר ועונש

כמעשיו של האדם. ובזה רמז להם במעשה בראשית הנ"ל שבו נבראו מאורות הרקיע להאיר ביום ובלילה ולהבדיל

בין אור לחושך, וע"י שהחשיך את מצרים עד שימוש חושך כלומר היה אפשר למשש את החושך, בזה הוכיח שוב

שהעולם לא קדמון אלא ברצונו מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ונמצא, שבשתי המכות דם וחושך התעשרו

עם ישראל כי במכת דם מכרו בכסף מים למצרים ובמכת חושך שאלו ממצרים כלי זהב וכלי כסף כי במכת דם היה

מים לבני ישראל שהם בחינת תורה כנ"ל, ובמכת החושך היה אור לישראל שנאמר: 'היה אור במושבּותם' והאור הוא

בחינת התורה כנ"ל. וע"י כך גם התקיימה הבטחתו של הקב"ה 'ויצאו ברכוש גדול' רמז לכך כי העוסק בתורה יזכה

לאורך ימים ושנות חיים בעושר וכבוד, כמו שכתוב(משלי ג): "אורך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד".

מכת בכורות - ובמעשה בראשית אמרו חז"ל שהמאמר העשירי הוא: 'בראשית ברא אלוקים'. ונראה לי שמכה זו

רומזת על המאמר הנ"ל. שכן בכל שאר המכות פתח באמירה תחילה: 'ויאמר ה'' שזה בבחינה שפתח בכל מאמר

'ויאמר אלוקים'. וכשם שלא קדמה אמירה למאמר העשירי כנ"ך כך גם לא קדמה אמירה למכה העשירית היינו

בכורות, שנאמר(שמות יב, כט): 'ה' הִכה כל-בְּכוֹר בּארץ מצרים', שבה מתו בכורי מצרים מאדם ועד בהמה כולל בנו

בכורו של פרעה. ואע"פ שהיו המצריים מתחבאים בתוך בתיהם של עם ישראל כי ראו שהם מסמנים את המזוזות

והמשקוף של הבית בדם הפסח בשביל שיהיה אות וסימן למשחית לפסוח מעל בתיהם. אבל הם לא ידעו כי הקב"ה

הוא היחיד שיכול להצביע מי ומי ההולכים, כמו שכתוב(ב"מ, סא): שהבדלתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של

בכור. ומכה זו היא בבחינת המאמר העשירי 'בראשית ברא' כמו שדרשוהו רז"ל(ירמיהו ב:): ובשביל ישראל שנקראו

'רֵאשִׁית תבואתו' היינו ישראל הם בבחינת בנו בכורו של הקב"ה, כמו שכתוב(בראשית מט): 'בני בכורי וראשית אוני'.

וזו המכה היא עשר במספר דייקא כדי לקיים את מה שנאמר(פ' אבות ה): להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם

שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

   חג פסח כשר ושמח ושנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו, אמן.

    רצ"ב חוברת הדרכה לפסח תשע"ד בעריכת הרב נחום גמליאל מושב נחם. מומלץ מאוד! קצר ולעניין!

                              רצ"ב הידורים לפסח על פי הספר "כי בא מועד" הלכות פסח ח"ב

                     פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י כיבוד שלוש רגלים כראוי במאכל ומשתה ובגדים נאים לפי יכלתו, ובקדושת וטהרת המחשבה, ובשמחה ובטוב

לב, וכיוצא בזה שאר עניני קדושת ושמחת יום טוב - ע"י זה זוכין לדעת את השם, ולהמשיך הדעת אל הלב, וע"י זה

מתקנין שלוש מידות רעות שהם עיקר הכל, והם: תאות ממון, תאות משגל ותאות אכילה; כי בכל רגל נתתקן מידה

אחת משלוש מידות הנ"ל, הינו בפסח - נתתקן תאות ממון, בשבועות- נתתקן תאות משגל, בסוכות - ננתקן תאוות

אכילה. על כן צריך לזהר מאוד לכבד מאוד את השלוש רגלים, כדי לזכות לצאת משלוש תאוות רעות הנ"ל, שכל עיקר

היהדות תלוי בתיקון שלוש תאוות אלו. וע"י זה זוכין להשפעת הנבואה, ולתפילה בשלמות, ולרפואה, והתנוצצות

משיח וכו', עד שזוכה שתתקיים ממשלתו על המלאכים אשר בשביל זה נברא האיש הישראלי, וזה עיקר התכלית

וסוף של ישראל(סימן שלש רגלים, אות ז).  

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                             ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה