בהגדה מובא הסיפור על 'מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ע ור"ט שהיו מסובים בב"ב והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית'. ואמר על זה מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שאין בחז"ל מקור אחר לסיפור הזה, והביא שיש בתוספתא סיפור שמזכיר את זה אבל שונה, והביא שיש שרואים בסיפור רמז להכנה למרד בר כוכבא, ואמר על זה שאין זה נכון.. (ראה ב'מועדי ישראל'). והנה אולי אפשר לומר על הסיפור שאצלנו בהגדה שמיד מובא 'אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות' וכו', ולכאורה מה הקשר לנאמר קודם על הפסח, הרי דברי ראב"ע חלים על ההזכרה שבק"ש שבכל יום, שזהו פתיחת המשנה בזה 'מזכירין יציאת מצרים בלילות, אמר ראב"ע הרי אני' וכו' (ברכות א,ה)?- וניראה שהמהות של הסיפור שסיפרו ביציאת מצרים כל הלילה הוא מטעם שנאמר קודם 'וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' והנה נאמר על ההגדה 'עד היכן הוא אומר ?- ב"ש אומרים עד "אם הבנים שמחה" וב"ה אומרים עד "חלמיש למעינו מים", וחותם בגאולה, ר"ט אומר 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים' ולא היה חותם, ר"ע אומר 'כן ה' אלקינו.. ברוך אתה ה' גואל ישראל' (משנה פסחים י,ו) שחלקו עד היכן לומר וכיצד לחתום, כעין על הסוף, עד היכן להמשיך את ההגדה של סיפור הדברים, שזה מזכיר את מצות הריבוי לספר ביציאת מצרים, עד היכן להמשיך. והנה הדעות מזכירים דמיון בין השניים, ר"א ור"י כנגד ב"ש וב"ה, שר"א מבית שמאי (תוס' ד"ה שמותי, שבת קל,ב) ור"י מב"ה, ור"ט ור"ע מופיעים בשניהם, ובסיפור מופיע ראב"ע שלא מופיע במשנה של 'עד היכן', אלא שלכן הובא המשך בהגדה, לומר את דברי ראב"ע כבן זומא מול חכמים, שאע"פ שהם מדברים על ק"ש שלכן לא היתי מקשר בכ"ז גם הם חולקים עד מתי מזכירים את יציאת מצרים, שלבן זומא לא מזכירים את יציאת מצרים לימות המשיח, ולחכמים 'שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו' וכו' (ברכות יב,ב) הרי שחלקו עד היכן מזכירים את יציאת מצריםבעולם, שגם זה קשור לתחולת יציאת מצרים בעולם (ו'חכמים' כוללים את ר"ע ור"ט ור"א ור"י) כך שלכן הביאו זאת גם בהקשר לפסח. מימלא בזה גם נתנו פתח להבין מה סיפרו אותם חכמים בליל הסדר על יציאת מצרים, שהתעמקו במה שנעשה במצרים ובכך ראו והראו זה לזה את ההשפעה לעולם, שלכן להלכה לזה ניראה כך ולחכם זה ניראה כך מתוך התעמקות ביציאת מצרים וכיצד משפיע בעולם. לכן מודגש שאמרו תלמידיהם שהגיע זמן ק"ש של שחרית, שבזה אין מחלוקת בניהם, שלא כק"ש של ערבית שחלקו במחלוקת חכמים ובן זומא. וניראה שלכן הלכו להסב בליל הסדר בב"ב שהוא מקומו של ר"ע, כיון שר"ע היה גדול הדרשנים (כמובא במנחות כט,ב) ולכן ראוי ללכת אליו להשתתף בדרישת הפס' על יציאת מצרים , ולא הסתפקו לשבת בביתם עם תלמידיהם, כיון שמי שיכול להרבות ולהעמיק בסיפור ראוי לו לעשות כך, שזה חלק מ'כל המרבה.. הרי זה משובח' וכמו שמובא במשנה (פסחים י,ד) 'ולפי דעתו של בן אביו מלמדו' ונאמר בגמ' 'ת"ר.. ואפילו שני ת"ח שיודעים בהלכות הפסח שואלין זה לזה' (פסחים קטז,א) הרי שת"ח לומדים זה עם זה, וכמו שע"פ דעתו של בן אביו מלמדו, כך ע"פ דעתם של הת"ח הם מרבים לספר ביציאת מצרים, ומימלא הסיפור בא אחרי 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים.. מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' ולא רק שמצוה אף עלינו, אלא יותר מזה, חל עלינו להעמיק יותר כפי יכולתנו, וזהו 'וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' שכל אחד ע"פ יכולותיו, ולכן מיד מובא הסיפור לומר שאפשר להאריך יותר ויותר ע"י השתתפות ת"ח גדולים יותר.