'ת"ר: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן. עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא (זכריה יא, א) "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך". אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהן של ישראל' (יומא לט,ב). ריב"ז ראה מה נעשה בהיכל וקרא עליו את הפס' בזכריה; נראה שמה שמביאים את דברי ריב"ט זה לא רק כדי ללמד מדוע נקרא לבנון אלא גם כדי להעמיק בראיתו של ריב"ז שראה את הדלתות נפתחות מאליהן כעין הנאמר בפס' שה' קורא לדלתות שיפתחו, ומוסיף ריב"ט שהשם לבנון מרמז לכפרה שזהו כרמז בפס' גם לאי העלאת הגורל בימין שזה קשור לגילוי כפרה כיון שהאחד מכפר כקרבן יוה"כ (שהוא יום כפרה), והשני מכפר בזריקה לעזאזל שנושא אתו את החטאים (ויקרא טז,כא-כב) (ולכן בזמן שמעון הצדיק שהיו נידונים כצדיקים היה עולה בימין [יומא לט,א]), וכן לאי הלבנת הזהורית שמרמזת על כפרת חטאים (יומא סח,ב), וכן נר מערבי שמרמז לשכינה ששורה בישראל (שבת כב,ב) לא דלק, כרמז שהם במעמד של חוטאים (שהנר מערבי דלק בזמן שנידונים כצדיקים כבזמן שמעון הצדיק [יומא לט,א]). וכן פתיחת הדלתות כעין לקראת האויב, שזה מראה שהם במעמד חוטאים, שכל זה נרמז בשם לבנון שהפס' משתמש, כדי לומר שנידונים כחוטאים - שלא מתכפר להם וכעין הבית פרוץ (שהדלתות נפתחות לאויב - שאין הגנה) שאין בו שמירה ע"י כפרת החטאים (שהחטאים מביאים עונשים), וזהו "פתח לבנון דלתיך" שאין את הגילוי שלו שבשם לבנון. אלא שתמוה על ריב"ז כיצד למד כך מהפס', והרי יב"ע תרגם את הפס' על חורבן האויבים: 'פְּתָחוּ עַמְמַיָא תַּרְעֵיכוֹן וּתְשֵׁיצֵי אֶשְׁתָּא תּוּקְפֵיכוֹן' (זכריה יא,א), וסמכותו של יב"ע בתרגום מגיע מזכריה עצמו: 'תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי' ( מגילה ג,א), כך שזהו הפירוש הנכון ולא כמו שלמדו ריב"ז (ולכן גם רש"י הביא את ת"י בפרושו על הפס'. וע"פ זה מסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ['מועדי ישראל', 'מאבקו האישי של ריב"ז... '] שזו הסיבה שלא האמינו שיבוא חורבן, כי ידעו שהפירוש לנבואה זה כיב"ע)? אפשר שמה שאומר שזכריה התנבא עליו הכוונה כעין שהתנבא, שמביא זאת כאסמכתא (ומה שנאמר שלגוים ישרפו זה היה במקרים אחרים בבית שני, או לעתיד לבא). או שמה שנאמר שתרגום יונתן זה משלושת הנביאים הכוונה הבסיס בגדול, ולא מילה במילה, ולכן את הנבואה הזו לא קיבל מהם יב"ע בדיוק כך כמו שתרגם, אלא קיבל שהכוונה לחורבן ערים, ולכן הבין ריב"ז שהכוונה לחורבן המקדש. או שבתנ"ך יש הרבה עומקים, ולכן אמנם עיקר הפירוש כיב"ע אבל יש מקום גם לפירושו של ריב"ז, שגם זה כלול בנבואה. או שזה רמז שהחורבן הוא שורש לגאולה, שמכלה את הרע ומצמיח חדש שהוא מתוקן (ראה 'לזמן הזה' תמוז-אב, 'התעניות ייהפכו לימים טובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן בעומק של הטוב העתידי שאויבנו יחרבו שזה כשאנו נהיה מתוקנים, זה קשור לכח החורבן, ולכן החורבן עצמו קשור עם לעתיד לבא שיחול עליו מכוחו. שהנבואה היא לעתיד שננצח את אויבנו, ואם הינו זכאים (כלבנון שמלבין עוונותינו ואנו טהורים ונקיים מחטא כראוי) אז היה מתגלה על אויבנו, אבל כיון שחטאנו עד שלא ניקה מעוונותינו אז היה צריך קודם להחריב את המקדש כדי להצמיח לעתיד שנקום מהנפילה מתוקנים ואז נהיה ראוים שיתקיימו אותם הניצחונות מקדושה. כך ששניהם נמצאים בפס', שהאויב יפול זהו העיקר, ועכשיו תלוי האם יתגלה מיד (בזכות קדושתנו), או שצריך קודם שנחרב (בשל חטאינו) שאז גם זה יתגלה מהפס' הזה, (בהיות החורבן) כבסיס לגילוי שבעתיד (שאויבנו יפלו), ולכן שניהם יחד נרמזים בפס'.