פרשנות אונקלוס – פרשת פינחס

במדבר כז,יא: וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה: אונקלוס: לגזירת דין. תה"ת: לפסק הלכה (דין). אונקלוס מפרש לשון חוק שאין להרהר ולערער אחריו. נראה לי שחוק כזה ניתן לשינוי בפסיקה אחרת של בית דין, שהרי לא נאמר "חוקת עולם", כפי שנכתב 21 פעמים בתורה בעניינים של פסח, מלאכה בראשון לחודש השביעי, קורבנות ועוד, כגון: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה:  לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ (שמות יב,יז).

במדבר כז,יח: קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו: אונקלוס: די רוח נבואה ביה. תה"ת: שרוח נבואה בו. אונקלוס מפרש לשון רוח - כרוח נבואה הנכנסת באדם בעל-כורחו, וכך רש"י מפרש בשמואל ב כג,ב: "לפי שרוח  נכנס בקרב הנביא ומדבר בו".

במדבר כח,יד: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: אונקלוס: ריש ירחא באתחדתותיה. תה"ת: ראש החודש בהתחדשו. אונקלוס מפרש שמדובר בכל ראש חודש, כאשר הוא מתחדש, ולא סתם במהלך החודש, וכך במשך כל חודשי השנה.

שבת שלום, שבת של דין, רוח ונבואה והתחדשות, אורן.