שתי מצוות תיקנו חכמים בליל הסדר כביטוי לדרך חירות: ארבע כוסות והסיבה. יש להסב באכילת מצת מצווה (לרבות כורך ואפיקומן) ובשתיית הכוסות.

אופן ההסיבה בעיקר בהישענות נוחה, ולצד שמאל, והמסב לצד ימין -לא קיים מצוות הסיבה. שני טעמים לכך: א.הסיבה ימינה מפריעה לשימוש ביד ימין וממילא אינה נוחה –ואין זו חירות. ב."שמא יקדים קנה לוושט"  (פסחים,ק"ח,א). לדעת רש"י חשש רפואי זה נאמר רק על הסבת פרקדן (שכיבה על הגב) אולם נכדו הרשב"ם חולק עליו (בעדינות) וסובר שזה גם טעם שני לשלילת הסבה ימינה. נפק"מ לאיטר (שמאלי): לרש"י יסב לימין, אך לרשב"ם לשמאל ככולם, שהרי הקנה והוושט לא מתחלפים. בעל תרומת הדשן (קל"ו) כותב שגם האיטר יסב לשמאלו משום שחשש הסכנה תמיד גובר ע"פ הכלל "חמירתא סכנתא מאיסורא", ולכן גם אם הסיבתו לשמאל עלולה להפריע לו ליכולת התמרון בידו השמאלית הדומיננטית –יסב ככולם. לעומתו סובר הרדב"ז (ג,תקפ"ד) שאין לחשוש לסכנה כנגד דעת רש"י, אלא שומר מצווה לא ידע דבר רע, והאיטר יסב לימין כך שהסבתו תהיה נוחה לו וכדרך חירות. להלכה פסק הרמ"א (תע"ב,ג) כתרוה"ד, שיסב ככולם.

הד"ר דוד אפלבאום הי"ד (בהרצאתו בכנס תושבע"פ בתשנ"ט, קובץ מ"א) סיפר על מקרה שבו היה קושי להחדיר לחולה זונדה לוושט, והטייתו לצד שמאל אפשרה את ההכנסה. עם זאת, גם שיטת רש"י בוודאי מתאימה לבחינה הרפואית הממליצה על ישיבה גם בזמן אכילה של כל אדם, ובמיוחד אדם עם רפיון שרירי הלוע. ההנחיה למניעת אספירציה (חדירת מזון למערכת הנשימה)  היא הרמת ראש המיטה למצב ישיבה, ולפחות ישיבה בגובה חלקי.

למעשה האיטר יסב לשמאל לכתחילה, אך בדיעבד יצא גם בהסיבת ימין (הגר"ע יוסף,חזון עובדיה). וע"פ דברי התשב"ץ, הקנה צריך להיות מעל הוושט כביטוי לכך שהלב מעל הכרס!