"ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' מלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת" (ויקרא טז,יב) '”גחלי" יכול עוממות?- ת"ל "אש", אי אש יכול שלהבת? ת"ל "גחלי", הא כיצד?- מביא מן הלוחשות' (פסחים עה,ב) מדוע שמים בקטרת גחלים לוחשות, לא כבויות ולא בוערות?- בפס' קודם (יא) נאמר "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו" ופרש"י 'וידוי שני עליו ול אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו שנאמר "בית אהרן ברכו את ה'“ וגו' מכאן שהכהנים מתכפרים בו, וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כמו שנאמר "וכפר על הקדש מטומאות" וגו' ', ובגמ' יומא (נא,ב) דתניא "אשר לו”- משלו הוא מביא ולא משל ציבור, יכול לא יביא משל ציבור שאין הציבור מתכפרין בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? ת"ל "אשר לו" יכול לא יביא ואם הביא כשר? ת"ל שוב "אשר לו" שנה עליו לעכב'. מה העניין הכ"ך חמור שיביא דווקא משלו אע"פ שהפר חל גם לשאר הכהנים?- אלא שהוידוי הוא לכפרת שאר הכהנים מחטא טומאת המקדש וקדשיו, וסיום הפס' (יז) שמובא ברש"י הוא "וכפר על הקדש .. וכן יעשה לאה"מ השכן אתם בתוך טומאתם" שמדוע הובא סיום זה?- 'ת"ר "וכן יעשה לאה"מ" מה תלמוד לומר? כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל, מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך מזה בהיכל.. "השוכן אתם בתוך טומאתם" אפילו בשעה שהן טמאים שכינה עמהם' (יומא נו,ב) ששני אלו, אחד למעלה ושבע למטה והעניין שאפילו בטומאתם השכינה שורה הוא עניין אחד, שפירש מרן גדול הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' פרשת תרומה) שהמשכן הוא המשך כמו מתן תורה שאחרי שחטאו בעגל היו צריכים משכן לחבר שמים וארץ שהיה בסיני, מימלא יוצא בענייננו שאחד למעלה ושבע למטה זהו כמו שמים וארץ (שהארץ ניבראה בשבעה ימים) שזהו המשכן שבא לחברם גם בתוך טומאתם, גם כשחוטאים. והנה קדושת המשכן נעשתה במית בני אהרן כדברי מרן הגאון הגדול הגרש”ג זצוק”ל זיע”א (ב'תורת המקרא' פרשת "אחרי") והם מתו בשל שניכנסו והקריבו לפני ולפנים, ויש גם צד של חטא העגל, כמו שפרש"י 'הנותרים- מן המיתה, מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל הוא שנאמר "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" ואין השמדה אלא כילוי בנים' וכו' (ויקרא י,יב) ומצד שני נאמר בגמ' (יומא פז,א) שבזכות אהרן לא מתו 2 בניו הנותרים, ואיך זה מסתדר?- אלא שבמעשה העגל מצד אחד זה חטא נורא ומצד שני זה היה להצלת בנ"י ( סנהדרין ז,א), לכן היו ראוים למות אבל זה גם הגן עליהם. לכן "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר.." וגו' שזה (הפר והכפרה) בא ממנו, כמו שעשה את העגל, והגן על בניו, וכך זה פר שלו ולא של אחרים (פר כעין כעגל) שאם אחר היה עושה את העגל לא היה בזה צד זכות כלל, אלא דווקא באהרן, ולכן דווקא בשל כה"ג ולא שאר כהנים. ומכפר על טומאת מקדש, ששנים ניצלו ושנים מתו (כך שקשורים) על שעשו דברים שאין לעשות במקדש, ובמיתתם הכשירו את קדושת המקדש ולכן מכפר בפר על טומאת המקדש. מימלא גם מה שנאמר אח"כ על הקטרת זה כנגדם, ולכן דקה דקה כעין חטאם שחטאו שלא דייקו היטב ברצון ה' (שניכנסו שתויים והביאו אש וכו' אע"פ שלא נאמר להם שאסור) וקטרת עוצרת מגיפה (רש"י במדבר יז,יא) כך שמרמז על מיתה, ונכנס עם זה "מבית לפרכת" כמו שהם נכנסו, ובכלל גם הם הקטירו קטרת ולכן מרמז עליהם, ומתו ע"י 'שריפת נשמה וגוף קיים' (סנהדרין נב,א) לכן גם הגחלים הם לוחשות שיש אש (ולא עוממות) כמו האש ששרפה את בני אהרן, אבל לא שלהבת כיון שהגוף קיים, ולכן דווקא בגחלים לוחשות. וזה קשור לכך שמדובר "אחרי מות שני בני אהרן" (טז,א) ועושים כך כל שנה ביוה"כ שהוא מכפר על העגל, שבו נאמר "סלחתי" ואז הצטוו (או רק) והתחילו לאסוף למשכן בעקבות הסליחה, שהוא כהמשך מעמדם (בפחיתות כמובן) שיש חיבור שמים וארץ על ידו, ולזה מתו בני אהרן לקדשו, שמיתתם קשורה גם לעגל ולכן קשור לכפרתו.