פרשת קורח  -  מחלוקת ותלונות בעם - כאז כן עתה?

מאת: אהובה קליין

http://ahuvaklein.blogspot.com/

* בקישור הנ"ל ניתן לראות ציורים  על הפרשה וגם ההפטרה.

בפרשה זו , לומדים על מחלוקת קורח שלא הייתה לשם שמים התוצאה הייתה: עונש כבד מאד, כפי שנאמר:

"... וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת- פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל -הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל- הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל- אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.  וְכָל -יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן- תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.  וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת". [במדבר ט"ז, ל"ב- ל"ד]

לאחר מות החוטאים ובתוכם קורח, נאמר על אלעזר הכהן שלקח את מחתות הנחושת שבהם הקריבו המאתיים  וחמישים איש - קטורת ועמדו בפתח אוהל מועד ונבלעו על ידי האדמה אשר פצתה את פיה.

יתר עדת בני ישראל שלא נכללו בעונש הזה ברחו משם מחשש - שמא גם הם יבלעו , חלילה, באדמה.

אלעזר בן אהרון הכהן הצטווה להרים את המחתות של כל האנשים שהשתמשו בהם  לפני רדתם שאולה - והיה  עליו לעשות אותם ריקועי פחים לציפוי  המזבח.

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ.  זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא -יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא -יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ" [להלן .י"ז, ד'-ו']

מיד אחרי זה – כל העדה באים להתלונן כנגד משה ואהרון כנאמר:

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה.  וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל -אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד יְהוָה.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל- פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד". [להלן, י"ז, ו'-ט]

השאלות הן:

א] מה הייתה  מטרת המחתות לאחר עונשם של החוטאים?

ב] מדוע התלוננו עדת ישראל - כנגד משה ואהרון?

תשובות.

מטרת מחתות – מקריבי הקטורת .

אלעזר הרים את המחתות השרופות שהיו כעת קדושות לפני שהחוטאים , קודם ענישתם, הקריבו בהם קטורת לפני ה', למרות שהקטורת לא  התקבלה – המחתות היה להם אחר כך - שימוש קדוש.

כדברי הרמב"ן: למרות שהקטורת של החוטאים לא התקבלה, המחתות קודשו להיות לאות לבני ישראל.

על פי ספורנו: מאחר והמחתות האלה הוקדשו - לא יאה להניח אותן בביזיון.

התכלית הייתה  לעשותם ריקועי פחים - לרדד אותם באופן שיותאמו לציפוי המזבח.

דעת מקרא מסביר: הן תשמשנה סימן ואזהרה לבני ישראל שלא

יקטיר זר - קטורת!

ה"חיזקוני"  מסביר את  הכתוב:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל -אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת- עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת -עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת- אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל -הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל- כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל- הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא -יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם -אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא - יִקְרַב אֲלֵיכֶם".[במדבר, י"ח- א' ה']

ה' אמר את הציווי למשה שיגיד לאהרון  לשמור שלא יתקרב זר אל המקדש  והרי כבר בעבר -  ה' הודיע בפרשת במדבר - שהלוויים  מצווים לשמור שלא יכנס , או לא יתקרב - זר אל המקדש. אבל הכתוב חוזר על הציווי כאן בשנית , בשביל הדבר שהתחדש בו "אתה ובניך ובית אביך.." ובשביל שהציווי הזה מופיע לאחר דברי קורח שערער על הכהונה ומופיע לפני קיום מתנות הכהונה בהמשך פרשה זו, היינו - החידוש הזה נמצא בין ערעור קורח על הכהונה  - לבין נושא מתנות הכהונה שמופיע בהמשך..

תגובת עם ישראל בעקבות עונשם של קורח ואנשיו - ותלונתם.

כתוצאה מהעונש הקשה של קורח ועדתו בני ישראל נסו מרוב פחד- כמו שהכתוב מציין: "כָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם.."

דעת מקרא סבור: שבני ישראל נבהלו מהקולות בעת שהחוטאים נבלעו באדמה.

רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: בני ישראל היו שומעים את קולם של היורדים למעמקי האדמה – צועקים: משה אמת ותורתו אמת"! וידוע כי כך משפט הרשעים בגיהינום לצעוק מתוך ייסורים ולהצדיק עליהם את הדין.

מעשה שהיה: אמר רבה בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי ערבי אחד שאמר לי : בוא ואראה לך היכן נבלעו קורח ואנשיו

והנה התגלו לפניי - שני בקעים שיוצא מהם עשן, לקח הערבי גיזת צמר הרטיב אותה במים שם אותה בראש החרב והכניס זאת לשם והחרב נחרכה, זה הוכיח כמה לוהט היה אותו מקום ,אמר אותו ערבי בוא תקשיב לקולות והנה נשמע: "משה אמת ותורתו אמת" המשיך אותו ערבי ואמר: כל  שלושים יום הגיהינום מחזיר אותם למקום זה בדומה לבשר שמתבשל בסיר ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת" והם בדאים - כלומר בהתנהגות שלהם כשחטאו- הם שיקרו.! [גמרא, מסכת סנהדרין ק, י]

בנוגע לתגובת עדת ישראל כלפי משה ואהרון נאמר :

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה". 

דעת מקרא סובר: כי קשה להבין את התלונה המחודשת מאלה שברחו ממקום האסון, כיצד יש להם שוב  את התעוזה לבוא ולהתלונן? כבר ממחרת?

אלא נראה שלא באו להתלונן  על דתן ואבירם וקורח - כי הבריאה שברא  ה' הייתה משכנעת לגמרי – לפי שהם הומתו בידי ה' כיוון שחטאו.

אבל מאתיים החמישים איש שמתו כשהקטירו קטורת לה', הרי הם –לדעתם - הוכשלו על ידי משה ואהרון – בכך שנתנו להם הצעה להקטיר קטורת- בו בזמן שידעו את התוצאה מראש. האנשים האלה –רצויים לה'- נפלו ברשת שלכם - לא באשמתם ועוד ניתן להגיד כי ציפוי  המזבח במחתותיהם נראה בעיניהם כזכות גדולה למקטירי הקטורת - והטעה אותם לחשוב - כי היו אלה אנשים רמי מעלה –חפים מפשע - לכן נראה שמיתתם נגרמה על ידי הטעיה! מכאן נראה כי משה ואהרון הם אשמים!

שלבי ההתרחשויות אחרי תלונה מחודשת זו - דומים מאד לשלבי מחלוקת קורח ועדתו , הייתה כאן התקהלות  ונראה שהייתה גם עויינת ומטעם זה נדרשה הופעת כבוד ה' באוהל!

ה"חיזקוני " סבור: שעדת ישראל האשימו את אהרון ומשה כשאמרו להם: "על ידכם נטרדו חמישים ומאתיים בכורים המוקדשים לעבודה מיציאת מצרים" ואסור היה לכם לפסול את הבכורות ובמקומם להכניס את הלוויים!

האגדה מספרת:

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת,אַחֲרֵי שָׂרוף אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, וְיָלוּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'! וְיִקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּרְא כָּבוֹד ה' וּתְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד,וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם בָּרֶגַע!

וּכְדִבֶּר ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וְיִזְכֹּר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מָה-יַעֲשֶׂה אָדָם וְעָצַר מַגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָליהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹורֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכִפַּרְתָּ עֲלֵיהֶם וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, אָחִי? הֵן הִקְרִיבוּ שְׁנֵי בְּנֵי נָדָב וַאֲבִיהוּא אֵשׁ זָרָה וְיָמוּתוּ לִפְנֵי ה', וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר אֱלֵי: "הוֹצִיאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ הַחוּצָה!? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: יָדוּעַ תֵּדַע, אָחִי, כִּי בְּרֶגַע דְּבָרְךָ אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיְהִי  אַךְ אָמַר משה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיִתְעוֹרֵר אַהֲרֹן מְאֹד וְיֹאמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי כִּי תְּלוּאִים חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וְעַתָּה אַמְהָרָה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרְךָ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וְאֶלֶף אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ יָמוּתוּ, וְאֶל יִפֹּל מְשערת אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה. וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּעַשׂ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּיעָצַר הַמַּגֵּפָה.

אָז נִדְבְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ: אָמוּר אָמַרְנוּ: מָוֶת בַּקְּטֹורֶת, כִּי עַל כֵּן נִשְׂרְפוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הָאִישׁ, וְעַתָּה רָאִינוּ כִּי בְּהֵחֵל הַנֶּגֶף וַיִּפֹּל הָעָם כְּעָמִיר אֲחֹרֵי קּוֹצֵר- וְיָבֹא אַהֲרֹן אֶת הַקְּטֹרֶת וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה".

לסיכום, לאור האמור לעיל- ולעניות דעתי : ניכר כי משה היה מנהיג – רם מעלה - ברוך כישרונות, למרות שספג מחלוקות ותלונות רבות בכל זאת קיבל סייעתא דשמיא לאורך כל תקופת מנהיגותו והחזיק מעמד, אומנם היו גם  הרהורי שבירה - כדרכו של אדם בשר ודם דוגמת מילותיו:

"הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו" [במדבר י"א, י"ב] יש לציין שבסוף נענש היות והיכה על הסלע - לכן- לא זכה להיכנס לארץ המובטחת כדוגמת אהרון, יש מהפרשנים הסבורים, כי שליחותו של משה הייתה להנהיג את העם רק במצרים ובמדבר ואילו להעלות אותם לארץ זאת הייתה כבר שליחותם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אך כדאי לשים לב, מה נאמר על משה בסוף ימיו:

"וּמֹשֶׁה, בֶּן - מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת - מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה".[דברים ל"ד, ז'-ח']

נראה לי, כאז כן עתה, העם מצפה מהמנהיג לנהוג על פי דרישותיו ומחשבותיו וכאשר הדבר מתנהל אחרת מיד נוקטים בהפגנות ולא תמיד  המחלוקות – הן לשם שמים!

יהי רצון שנשוב להתאחד כאיש אחד בלב אחד כדוגמת הנאמר בהר סיני , בזמן  מתן תורה:

וַיִּֽחַן ־ שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" [שמות י"ט, ב']- לא נאמר "ויחנו" אלא "ויחן" בלשון יחיד - לפי שהיו כולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד!