יוסף בא לאביו כדי להציג לפניו את בניו ולאפשר ליעקב לצרף את מנשה ואפרים לבני ישראל

יעקב אכן אימץ את אפרים ומנשה כראובן ושמעון, וכך העניק לשמה של רחל ארבע בנים כנגד ארבעת הבנים הבכורים של לאה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה.

יעקב, שראיתו נחלשה ראה שני אנשים נמוכים יחד עם יוסף עומדים לפניו, והוא שאל, "מי אלה?"

יוסף ענה, "בני הם, אשר נתן לי אלוהים בזה"

יעקב שמח מאוד ואמר, "ראה פניך לא פללתי, והנה הראה אתי אלוהים גם את זרעך". הכוונה לנכדים כי את יוסף הוא כבר ראה שלוש פעמים.

     נשאלת השאלה: מדוע יעקב כל כך התמוגג משמחה?   

לפי הכתוב נאמר שיעקב מאן להתנחם והתאבל ימים רבים. אדם ממשיך להתאבל וממאן להתנחם כאשר הוא סובל ומקווה שהיקר לו לא מת, כי יעקב לא ראה את גופת יוסף ובניו לא טענו שיוסף מת. יעקב האמין שיש אפשרות שהוא יראה אותו בעתיד, והוא התפלל לאלוהים (ויתכן שאפילו נשבע שיתן את חייו אם אלוהים יעניק לו את בקשתו, כפי שהוא התמקח עם אלוהים לאחר חלום הסולם.)

יעקב קיווה שיוסף לא מת אלא רק נלכד ונמכר לעבדות. בגלל שיוסף היה יפה תואר, סביר היה שהוא ישרת את אדונו בבית, והיתה סכנה גדולה שהוא יסורס, ואפילו אם הוא לא מת, לא יהיה לו בן שישא את שמו. בגלל הכאב והסבל המתמשך של יוסף כעבד מסורס, יעקב מאן להתנחם וסבל את כאבו כל יום, כי הוא הרגיש אחראי לאסון של יוסף כאשר הוא שלח אותו בדרך המסוכנת לאחיו, ללא שומרים.

ניתן להניח שכך חשב יעקב, כי לבנימין (המוגבל) היו עשרה בנים, כפול משאר בני יעקב, ולפי רש"י כל שם קשור ליוסף, וייתכן שאם יוסף לא היה נמצא, אז יעקב היה ממנה (לפי חוק הייבום, וכפי שהוא אימץ את בני יוסף) כמה מבני בנימין להיות לשמו של יוסף.

סביר שכאשר יעקב ראה שהילדים דומים ליוסף ביופים, ובצבע העור והשער, כפי שהיה לאנשי חרן להבדיל מהמצרים, הוא הבין שיוסף לא סורס ויש לו שני בנים 'לזרעו', הוא שמח מאוד והבין שאלוהים הגן והדריך את יוסף להצליח בדרכו כדי להציל את עם ישראל מהרעב הכבד. אז הוא גם הבין שהוא לא גרם לאסון של יוסף, אלא שהכל נעשה ברצונו של אלוהים.

אילן סנדובסקי