"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים..."

(במדבר טז, ג)

פרשת השבוע עוסקת בנושא החם ביותר ביחסים הבין אישיים, המחלוקת! תחום שפוגע בכל חלקה טובה, בין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, בין חבר לקהילתו, בין עדות, מפלגות וכו'. וכל צד בטוח בצדקת דרכו, ונלחם כדי להוכיח זאת. והשאלה הנשאלת בכל מחלוקת שכזו: כיצד אני יכול לדעת מי באמת צודק? הרי גם אם נבחן את מחלוקתו של קרח על משה ואהרן, כמאתיים וחמישים ראשי סנהדראות חברו לקרח, וטעו בטעותו, אז איך אני אדע למי לחבור?

ישנו אדם אחד שלא מגיב לכל אורך תיאור המחלוקת בפרשה. ואל תחשבו שהוא היה שולי בסיפור הכואב הזה, הוא היה אחד "השחקנים" המרכזיים בפרשה, יתכן ואף יותר ממשה רבינו. ואף על פי כן קולו לא נשמע. שום תגובת נגד, דעה שונה, הבעת צער... קרח לא ערער על תפקידו של משה כדברי רש"י (רש"י על הפסוק: במדבר טז, ג): "אם לקחת אתה מלכות, לא היה לברר לאחיך כהונה" המיקוד היה דווקא על כהונתו של אהרן, ששותק לאורך כל הדרך..

התנהגותו האצילית של אהרן, יש בה רווח כפול. אין מי שילבה את האש, אי אפשר "להתקדם" כך. בנוסף שתיקה זו מגלה לכל הצופים המבולבלים מהצד, מי באמת צודק בוויכוח זה. בגמרא במסכת קידושין (דף עא, עמוד ב) מובא, שבני ארץ ישראל כשהיו שני אנשים מתקוטטים ביניהם, היו בודקים מי שותק ראשון, ועליו היו אומרים: "הוא מיוחס יותר", ובלשון הגמרא: "כי האי דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מנייהו דקדים ושתיק אמרי: האי מיוחס טפי".

על אף הנטייה להקשיב ולהתמודד מול הצד הדומיננטי, "הבלגניסט", דווקא הצד האנמי, השותק, שאולי נראה מסכן, הוא הצודק, ואליו צריכים לחבור.

בעולם שכל אדם מגיב בכל נושא, כל כתבה מלאה באין ספור תגובות חסרות גבולות. בתקשורת כתובה, בה כל הודעה ממתינה לתגובה, וכל תגובה לתגובה נוספת, צריכים אנו לנקוט בדרכו של אהרן שידע "לדבר" כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, אך גדולתו היתה בעיקר ביכולת לשתוק ברגעים בו אף אחד מאיתנו לא היה מצליח לעשות זאת.

הרב אברהם רינת, מאתר: "וורטס" - https://www.vorts.co.il/