"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה" (במדבר ח, א-ד). '"בהעלתך" – על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה; ועוד דרשו רבותינו מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב. "אל מול פני המנורה" – אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה. "יאירו שבעת הנרות" – ששה שעל ששת הקנים שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך' (רש"י פס' ב'). הנרות מכוונים לנר האמצעי, ונאמר בלשון שיאירו כלפי המנורה, שהיא האמצע – גוף המנורה; אותו נר מכוון כלפי קה"ק: 'דתניא (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). יש שבעה נרות כששלושה מכל צד מכוונים לאמצע – לגוף המנורה, כרמז שכל המציאות בעולם שנברא בשבוע הבריאה (שבעה נרות) צריך להיות מכוון למרכזו – לבסיס הפנימי שלו, לקב"ה שברא את העולם, שהוא אחד ויחיד והכל ממנו (כמנורה שהיא כולה מקשה אחת), ולכן גם מכוון הנר המערבי לשכינה לגלות זאת ממש. בכל צד שלושה נרות, ששלוש זהו חזקה, שיש לגלות בכח בגלוי ומוכח (כחזקה) שכל דבר בעולם מכל צד שתביט (ולכן משני הצדדים) מכוון ועומד מכח הקב"ה. כך מעלים את כל העולם, ולכן הכהן עומד על מעלה בהדלקת המנורה, שהוא מעלה את כל המציאות בכך – שכשהאדם מתעלה הוא מעלה ומתקן את כל העולם כולו; וזה נעשה ע"י התורה שלכן הכל מכוון בסוף לשכינה – לקה"ק שם הארון עם התורה. וכך גם רמז שתהא השלהבת עולה בצורה טובה, ככל העולם שעולה ע"י חיבור לתורה שנקראת אש ("הלוא כה דברי כאש נאם ה'” [ירמיהו כג,כט]), שבכך מחבר הכל לקב"ה שמשול לאש (“כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" [דברים ד,כד]), בצורה שלמה וטובה. המנורה מאירה בעולם באור ה', שזה רמז לראיה, שמגלים את ה' בחכמת התורה, "החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך" (קהלת ב,יד). לעומת הרשעים שהם כהולכים בחושך בעולם, כמו עיוור שהולך בחשיכה, וכך כמו שעיוור חשוב כמת: 'ותניא: ארבעה חשובין כמת … וסומא דכתיב (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם"' (נדרים סד,ב [כאן נאמר סומא, אבל המקור הוא מישיבה בחושך, כך שכרמז שגם מי שהולך בעולם בחושך – ללא אור התורה הוא כעין סומא למציאות ה' בעולם וחשוב כמת]), כך הרשעים חשובים כמתים: '"והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר (יחזקאל כא, ל) "ואתה חלל רשע נשיא ישראל". ואי בעית אימא מהכא: (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת" חי הוא! אלא המת מעיקרא' (ברכות יח,ב). התורה נותנת חיים, ולכן האור (היפך מעיור כמת) מכוון לשכינה, לארון עם התורה, שהקב"ה נקרא חיים: וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים" (ירמיהו י,י), והתורה נקראת חיים: “עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר" (משלי ג,יח), וכך הצדיק שדבוק בתורה ובקב"ה נחשב חי תמיד: '(קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו", אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר (שמואל ב כג, כ) "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג", "בן איש חי" אטו כולי עלמא בני מתי נינהו?! אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי' (ברכות יח,א-ב). המנורה מאירה החוצה להאיר כל דרכי העולם, ולכן נעשה במקדש חלונות כלפי חוץ – להאיר החוצה (מנחות פו,ב), להאיר בעולם אור תורה ושכינה כדי לקדש ולתקן את העולם, שצריך סיוע מהקב"ה וכח תורה כדי להתחזק מול יצה"ר: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים … כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ" … ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר "אלקים לא יעזבנו בידו”' (קידושין ל,ב). במנורה מאירים שבעה נרות, להאיר את הבריאה שנבראה בשבוע הבריאה, שבה היצר עומד להחטיא את האדם, ולכן גם רומז לנפילה וקימה שנאמר בלשון שבע: “כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד,טז). שגם אם נפל מהיצה"ר, הקדושה והתורה מעמידתו, ואף מעלה את זה לקדושה: 'והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג, יט) "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה"' (יומא פו,ב). גם שבעה נרות כעין רמז לתיקון תאוות העולם הגשמי שבא משפע גשמי, כשהאדם שבע מהגשמי: ”וישמן ישרון ויבעט" (דברים לב,טו), שזה נתקן ע"י שמאיר את הגשמי להיות כלי לקדושה. המנורה היא מקשה אחת, כרמז שכשאדם רואה בשלמות שבכל המציאות יש את גילוי ה', אז הוא לא בא לידי חטא. לכן גם נאמר כאן: “ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה". '"ויעש כן אהרן" – (ספרי) להגיד שבחו של אהרן שלא שינה' (רש"י). להדגיש שבמנורה מתגלת ההליכה אחר רצון ה' בשלמות כמתגלה בתורה, שהמנורה משפיעה להליכה ע"פ התורה בשלמות. אולי בדרך רמז אפשר לקרוא "וזה מעשה … כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה", שיש גילוי באור המנורה, לראיה של קדושה, כעין שראו בנ"י על הים ואמרו "זה א'לי ואנוהו" (שמות טו,ב). '"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י), שכך באור המנורה מתחברים לתורה שה' נתן למשה, וכך מתעלים לגלות שכינה בעולם כולו, ועושים את רצון ה' שמתגלה בתורה. אולי לכן זה נאמר לאחר קרבנות הנשיאים שחנכו את המזבח, כרמז לחיבור שמים וארץ במשכן (ובפרט במזבח – בקרבנות שמעלים בארץ לשמים), שכאן חיבור זה מתגלה ע"י התורה (וגם במשכן ובמקדש השורש הוא בקה"ק שם התורה). ופרשיה הבאה זה חינוך הלוים מאת בנ”י: "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם" (במדבר ח,ו); "והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' מאת בני ישראל והיו לעבד את עבדת ה'” (פס' יא). כרמז לטהרת וקידוש בנ"י בעבודת ה' ע"י התורה.