אנו חיים בתקופה בה כמעט הכל נמדד בכלים של רווח והפסד, של כדאי ולא כדאי, של עלות מול תועלת, של השקעה מול תוצאה.

כשרצו חכמינו זיכרונם לברכה להגדיר מה היחס שבין התורה ללומדיה - ציינו והדגישו את מקום נתינתה של התורה שהוא במדבר סיני, וכך אומר המדרש (תנחומא במדבר פרשה ו): "בשלשה דברים ניתנה תורה: באש, במים ובמדבר. לומר לך מה דברים הללו חינם לכל באי עולם אף התורה חינם לכל באי עולם".

לפי דברי המדרש אין מניעה לאף אדם ללמוד תורה, וזאת מכיוון שאין צורך לשלם תמורת הלימוד וכל אדם זכאי  לשבת ללמוד תורה כחפצו.

נשאלת אם כן השאלה  מדוע לצערנו זה לא מתבצע? לא רואים את כל העם היהודי רכון על התורה ומשקיע את רוב זמנו באוצר היקר הזה שניתן חינם?

אלא כנראה צודק הפתגם  העממי: "מה שניתן חינם שווה חינם". אם כל אחד יכול לעסוק בתורה, בלי צורך "לשלם" על כך, אם אדם לא צריך לתת מעצמו כלום, או לוותר על משהו בשביל להיות בן תורה - אז התורה נהפכת ללא אטרקטיבית. ולכן כדאי שנמשיך ונקרא את המשך המדרש בתנחומא ואז נגלה שבעל המדרש נותן עוד היבט לעובדה שמתן תורה היה במדבר דווקא: "אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה".

כאן יש כבר אמירה אחרת, שאין הכוונה שהתורה ניתנת להשגה בחינם, ללא שום נתינה. ברור שאת התורה לא צריך ואי אפשר לקנות בכסף ואין צורך להשקיע מאמצים לחפשה, היא זמינה ופתוחה לכל. אבל כמובן שאינה נרכשת בחינם ממש, אלא נדרש מהאדם לעשות עצמו כהפקר, להיות סבלן וסובלני, להיות פתוח בצורה אמיתית ולהיות מוכן לקבל דעת תורה. על לומד התורה לגלות נכונות לוותר הרבה מעצמו ולעבוד על המידות האישיות שלו, על:  גאווה וענוה, שמחה ועצב, לשלוט על הכעס וללמד זכות על השני ועוד ועוד. רק אז יוכל לקנות את התורה. זהו התשלום עבור לימוד התורה וזוהי ההשקעה הנדרשת מכל מי שמעונין להתחבר לאוצר היקר של עם ישראל.

ומוסיף האדמו"ר מגור (בספרו "שפת אמת") שיכול להיות שאדם יכול לדעת תורה בלי לשנות מאופיו ומהנהגותיו ובלי "לשלם" את התשלום של להיות "הפקר" - אבל אז הוא יודע תורה. אפשר אולי להעניק לו תואר ראשון ותואר שני ואולי שלישי בידיעת תורה - "אבל לקנות התורה, היינו להיות לו דבקות בעצם התורה, כמו שכתוב: 'זקן שקנה חכמה', היינו שיש לחכמה דירה וקן בלבו" - וזה אינו יכול להיות, אלא רק ע"י שעושה עצמו הפקר.

כדי שהתורה תהיה רלוונטית צריכה היא לשמש כמצפן הנותן כיוון בחיים ומורה את הדרך ואת שבילי החיים בהם יש לצעוד. התורה היא לא רק אוסף של ספרות יפה, של חכמה נהדרת, של חשיבה משפטית יוצאת מן הכלל, אלא היא המדריך לחיים הרוחניים והגשמיים של היהודי. התורה איננה פולקלור ואיננה משהו מאוד אקזוטי, אלא זו תורת חיים.

הטענה שהתורה ניתנה לפני אלפי שנה והעולם התקדם מאז, זוהי טענה אווילית, שהרי העולם התקדם: בכלים, בחפצים, באמצעים, במקום סוס ועגלה - מכונית, ובמקום נסיעה ארוכה באניות וכו' מקצרים טווח במטוסים, במחשוב וכו'. החיים היום ודאי יותר נוחים, הרפואה התקדמה והשתכללה וכו'.

אבל האדם נשאר עם אותם כוחות נפש של אהבה, חמלה, נתינה, ומאידך גיסא שנאה, אכזריות, לקיחה, גניבה וכו'. ולכל אלה מתייחסת התורה בסיפור המקראי, בהלכות ובמחשבה, בנסתר ובנגלה בהתייחסותה לתא המשפחתי, ביחסה לזר ולגר, בתשומת הלב לעני, לבעיות הפרט והכלל, בדיני מלחמה ובכל מה שקשור לתורת הנפש של האדם הן בשמחה והן בצער - הכל למען המטרה - הבאת האדם אל הפסגה.

נתפלל כולנו שבזכות ההשקעה בעמל התורה נזכה שתתקיים בנו ההבטחה האלוקית (ויקרא כו, ג-ו): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ... נָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ".

הרב משה צבי וקסלר, מהאתר: "ישיבת בני עקיבא, קרית הרצוג, בני ברק" - https://ytbb.co.il/