כשבנ"י קיבלו את התורה מספר בנ"י היה ששים ריבוא, שכידוע זה מספר יסודי וחשוב בבנ"י ולכן קיבלו את התורה דווקא כשהיו במספר זה, עד כדי כך שרמזו שהתורה מחוברת לבנ"י ורמוזה בשם ישראל, ר"ת: 'יש ששים ריבוא אותיות לתורה'. נראה שבמספר זה כמה רמזים, שהנה שש מאות אלף רומז שבנ"י מחוברים לתורה, שהתורה מתגלת בבנ"י במיוחד בתושב"ע (שבה אנו לומדים ומחדשים, וכן היא גילוי שהתורה קשורה אלינו [תנחומא “כי תשא” סימן לד]), שבה יש ששה סדרים, ולכן זה מרמז שש מאות אלף כעין 'שש' – סדרי התושב"ע, זהו מהות בנ"י שמחוברים לתורה בשל חלק האלוק שבנו – שזהו 'מאות' שאפשר לדרוש חילוף האות א' באות ה' – שזהו מהותנו ('מהות'), וזה מתגלה בחלק אלוק ממעל שיש בנו שזהו אלף – שאפשר לקוראו כהאות 'א' – שזהו החלק של יחידו של עולם (הקב"ה) שיש בנו (שהוא גם החלק הכי חשוב בנו – הוא בראש – הוא הראשון [א] שבחשיבות שבנו). (אולי גם שש מאות רומז לסדרי התושב"ע, שהיו שש מאות סדרי משנה בימי ריב"ת [ חגיגה יד,א]). עוד נראה שששים ריבוא רומז לשמחה שלנו בקבלת התורה, שזהו 'ששים' שיכול ליקרא כלשון ששון, שאנו ששים לקבל ולקיים את התורה, כמו שאמרנו מיד "נעשה ונשמע". גם בדברנו "נעשה ונשמע" הינו כעין מלאכים: 'אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא "עושי" והדר "לשמוע"' (שבת פח,א). ועל המלאכים אומרים בפיוט ('א'ל אדון') “ששים בבואם", שיש יראה לעמוד לפני ה', ולכן יש להם ששון שזה שמחה אבל כעין לא שלמה בשל הפחד; כך בנ"י היו במעמד מתן תורה שהיתה יראה מהמעמד הגדול של מתן תורה, ואף פרחה נשמתם בשמיעת הדברות ('ואריב"ל: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר (שיר השירים ה, ו) "נפשי יצאה בדברו"' [שבת פח,ב]) לכן מבטאים עניין של שמחה עם פחד שזהו בששון, וזהו שהיו ששים בקבלת התורה. וזה ששים בריבוא, שריבוא מרמז על הדבקות והחיבור לה', שהיה לאחר שעבוד מצרים ר"י שנים שאז ה' הוציאנו מעבודתם לעבודתו (ויש בזמן שעבוד מצרים משום היסוד לעבודת ה', ע”י שנפגשנו עם הרעה הגדולה של מצרים ונטבע בנו הרתיע והסלידה מהרעה; וגם אחרי כ”ך הרבה שנות גלות יש שמחה גדולה יותר כלפי מי שגאלנו, וממילא גם חיבור חזק יותר לעבודתו), לכן זהו ריבוא = לאחר 'ר"י' שנים של גלות, אנו נדבקים 'בו', ומיהו? זהו 'א' – יחידו של עולם. וכן החיבור והדבקות בו נעשה ע"י חיבור לתורה, שזהו המתגלה במה שמתחיל באות 'א' – שזהו ב"אנכי" שזהו גילוי של חיבור תורה והקב"ה: 'ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב) "אנכי" נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית' (שבת קה,א), שזה נעשה במתן תורה. עוד אפשר שריבוא מרמז שמתן תורה היה לאחר שה' ריפא את כל הפגמים שנעשו בגופי בנ"י בשעבוד, ולכן דחה את מתן תורה בכמה חודשים מיציאת מצרים עד זמן מתן תורה: 'אמר רבי יהודה בר שלום: משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו: נמתין לו שלושה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה' (תנחומא "יתרו" סימן י). זהו שהיה צריך לרפא את ישראל מהנזקים של שעבוד מצרים שזהו לרפא מ-'ר"י' שנות השעבוד, ולכן נדחה עד התאריך של 'ו' סיון, שזהו "בחדש השלישי" (שמות יט,א), ששלוש (החודש השלישי) זה גימטריה של 'ב' ו'א' (ונרמז שלוש באותיות ב' ו-א', כיון שהיה באותם שלושה חודשים – שני חודשים חסרים [ב' (ניסן וסיון)] וחודש אחד מלא [א' (אייר)]). הכמות של ששים ריבוא היתה מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ – ביציאת מצרים: "כשש מאות אלף רגלי הגברים" (שמות יב,לז). בסיני: "בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" (שמות לח,כו). לקראת היציאה מסיני לא"י (שיצאו לארץ, רק שחטאו במרגלים ולכן בסוף לא נכנסו [רמב”ן; במדבר א,מה]): “ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (במדבר א,מו). ובערבות מואב לקראת הכניסה לארץ: "אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים" (במדבר כו,נא). מוזכר ששים ריבוא בכל אלו, כרמז שיציאת מצרים היתה כדי שנקבל את התורה ונכנס לארץ כדי לקיימה כאן (שבא"י עיקר קיום התורה [ספרי "עקב", מג]. [לכן גם המפקד לקראת ההליכה לארץ מסיני היה גם משום השראת השכינה (רש”י במדבר א,א), שזה גם קשור לארץ, שכאן זהו מקום השראת השכינה]). זה נרמז בשש מאות אלף, ששש מרמז על התושב"ע (ששה סדרים) שזהו גילוי התורה בנו, בהלכה למעשה – התורה לקיומה בפועל (שבתושב”ע יש את ההלכה למעשה), כפול מאה כרמז להולדת יצחק (בגיל מאה של אברהם) שהוא קשור לא"י במיוחד שלכן היה אסור לו לרדת לחו"ל (בראשית כו,ב [רש"י]) בשל העקידה – שזה היה עשיית רצון ה' ולכן רומז לתורה; וכן כרמז להמשך אברהם בשמירת התורה שזהו ביצחק (להבדיל מישמעאל), שזה רמז שנולד לו יצחק בגיל מאה, ולאברהם נאמר ללכת לא"י וכן הובטחה לו הארץ, ואנו כמותם באים לארץ בשביל השלמות שלנו ושל קיום התורה בשלמות (וזהו מספר מאה שהוא רומז לשלמות). וזה באלפים כרמז שבארץ אנו עושים בשלמות – שרק מכאן אנו מגלים כראוי את שם ה' בעולם, את היותו האלוק היחיד, שזהו אלף כרומז לאות א' שזהו אחד (בגימטריה); וכן כרמז ל"אנכי" (שמתחיל באות א') שבמתן תורה ניתנה לנו התורה כדי שנבוא לארץ לקיימה. אולי גם מתגלה במספר שש (בששים ריבוא או שש מאות אלף) כרמז לאחדות בין שנים, כרמז שעל אף השוני בבנ"י כולנו מגלים את התורה האחת, ושהתורה מתקיימת דווקא באחדות, שלכן קיבלנו את התורה כשהיינו באחדות ב"ויחן" (שמות יט,ב); '"ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד' (רש"י), שדווקא אז ניתנה לנו התורה בשל אחדותנו (' … בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת – הרי השעה שאתן להם את תורתי' [פרק השלום]), לכן כנגד שנים עשר שבטי בנ"י נרמז בשש כרמז לאחדות (שמיעוט רבים זה שנים, והשנים מתאחדים לאחד [וכעין מחצית השקל שזה גילוי של אחדות, שמשנים נעשה שלם אחד]). כך גם התגלה בכך שקיבלנו שני כתרים, כנגד "נעשה ונשמע" ('דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע' [שבת פח,א]), ויצא 120 ריבוא כתרים, שהתגלה כעין גילוי כנגד 12 השבטים, שאנו בני מלך – בניו של הקב"ה (ולכן עושים את רצונו, וקיבלנו כתר מלכות בהקשר של התורה; ולכן גם יש חשיבות לאחדות להראות שכולנו מאותו נשמת כנסת ישראל עליונה). מלאכי השרת הביאו לנו בשל דברנו “נעשה ונשמע”, ודברנו זה הוא כעין דברי מלאכי השרת (כמו שנאמר מיד בהמשך הגמ') שזהו רמז למעלתנו בקדושה ובעבודת ה' כעין מלאכי השרת, שזהו מעלתם של בנ”י כמתגלה בחיבורנו לתורה. אולי גם רומז לתרי"ג מצוות, כרמז בר"ת – שש מאות (אלף) זהו 'ת"ר', 'י'שראל 'ג'דולים (שזהו בני עשרים ומעלה). או שש מאות אלף – אלף כעין נקרא (בניקוד שונה) כאות 'א', שיש בכל אחד ואחד מבנ"י גילוי מיוחד בתורה, וכך בבנ"י 'ת"ר' של אלפים יש גילוי של לימוד תורה מיוחד בכל אחד בדרכו, שזהו כעין המתגלה ב-'י"ג' מידות שהתורה נדרשת בהם (שזהו היסוד לריבוי תורה בלימודנו – כעין בהקשר גילוי שלנו בתורה), שכך מתגלה התורה בשלמות מצוותיה (תרי"ג מצוותיה). אולי גם ששים ריבוא כרמז למספר שש (כשהוא בגימטריה קטנה), כרמז לגילוי תורה שיש בנו בעולם, שזהו כרמז ליום מתן תורה – ו' סיון (ו'=6), וכן רמז להורדת התורה מסיני אלינו שהיתה בשעה השישית (כמו שמשה אמר מראש שבזמן זה ירד), שזהו רמז לחיבורנו לתורה.