"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). '"כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים" (שה"ש ב:ג). ר' חונא ר' אחא בשם ר' יוסי בן זימרא: מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה. יכול אף ישר' כן? ת"ל "בצילו חמדתי וישבתי" (שם). א"ר אחוה בר זעורה: מה תפוח הזה מוציא ניצתו קודם לעליו, כך הקדימו ישר' עשייה לשמיעה בסיני. א"ר עזריה: מה תפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישר' ריח טוב בעולם אלא בסיון. אימתי? "בחדש השלישי" (שמות יט:א)' (פסיקתא דרב כהנא יב,י). התפוח שנאמר כאן הכוונה לאתרוג, ע"פ שיטת תוס', שאמרו על דברי הגמ' (שאמרה בדומה לנאמר כאן): 'א"ר חמא ברבי חנינא: מ"ד (שיר השירים ב, ג) "כתפוח בעצי היער" וגו', למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע' (שבת פח,ט); 'פריו קודם לעליו. הקשה ר"ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות? ומפרש דתפוח היינו אתרוג, ו"ריח אפך כתפוחים" מתרגמינן כריחא דאתרוגא' וכו' (תוס' ד"ה פריו'). לכן זה מובן שזה מרמז על מעלתם של ישראל שדבקו לגמרי בתורה, שלא כאומות העולם שברחו מהתורה, שזהו כעין האתרוג שמסמל את הצדיק שיש בו תו"מ ומעשים טובים: 'אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים' (ויק"ר ל,יב). לפי זה אולי גם אפשר שהחודש השלישי שמרמז על מעלת ישראל מול הפגם שבאומות, מרמז על ישראל מול עמלק שהוא ההיפך מישראל, ששלמות גילוי הקדושה בתו"מ שמתקנים את העולם, שזה יושלם בגאולה שבה יהיה שם ה' וכסאו שלמים, זה בא עם מחיית עמלק (רש"י; שמות יז,טז). שהוא גילוי הטומאה באומות, והוא הנין – הדור השלישי לעשו (עשו, אליפז ועמלק), שעשו הוא גילוי הרע מול יעקב שהוא גילוי הטוב (ולכן גם עשו ויעקב הפכים ['קסרי וירושלים - אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן,  שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' [מגילה ו,א]. ולכן לעתיד: "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" [עובדיה א,כא]), שכך בנ"י קיבלנו את התורה (שזהו בני יעקב – היפך עשו) בחודש השלישי כביטוי ההיפך מעמלק (ובפרט שעמלק הוא בן אליפז שהיה צדיק: 'וכן אתה מוצא באליפז בן עשו, על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרה עליו רוח הקדש, שנאמר: "פרי צדיק עץ חיים" (משלי יא, ל)' [תנחומא הקדום "וירא" סימן לח], כך שבעמלק זה גילוי של התרחקות מתורה), לביטול גילוי הטומאה בעולם ששיאה בעמלק שהוא דור השלישי לעשו (והוא משפיע טומאה לכל אומות העולם [כמו שקפץ להילחם בישראל ביציאת מצרים כדי לקרר את יראת השמים שנפלה על האומות מפני הניסים שהתגלו ע"י בנ"י, שבא להראות לאומות שכביכול אין השגחה של ה' (כמובא בתנחומא "כי תצא" סימנים ט-י, שהוא קירר את פחד האומות מבנ"י, וגילה טומאה נגד בנ"י – שטימאם, וכן חתך וזרק מילותיהם כלפי מעלה והתריס כלפי מעלה בדבריו)]), שכך העולם יהיה מתוקן בעתיד עם מחיית עמלק כמו שהיו במעמד מתוקן במעמד מתן תורה (לפני שחטאו [ע"ז ה,א]). בעניין של החודש השלישי מביאים חז"ל שיש חשיבות בעניין שלוש, ומביאים הרבה דוגמאות, בין השאר: 'ד"א: "בחדש השלישי" (שמות יט,א), התורה משולשת, והאבות משולשות, והשבט שניתנה על ידו משולש, והחדש משולש ... בני אבות שלשה, אברהם יצחק ויעקב' וכו' (פסיקתא דר"כ יב,יג). כך שנראה שהחודש השלישי בו קיבלנו את התורה מרמז על האבות, שהם הבסיס לקבלת התורה על ידנו (שקיבלנו את התורה בשל היותנו בנ"י – צאצאי שלושת האבות שנבחרו). לכן חודש ניסן בו יצאנו ממצרים, הוא כרמז לאברהם שלו נאמר על הגלות והגאולה משעבוד מצרים: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יג-יד). הארבע מאות שנה שנאמר לאברהם זה חל מהולדת יצחק ('"כי גר יהיה זרעך" - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' וכו' [רש"י; שם]), אולי לכן רמז שהיו בשעבוד 210 שנים כנגד שיצחק (שממנו נחשב גלות) היה הדור ה-21 מבריאת העולם, וזה בגילוי של מאות ולא עשרות כרמז שיצחק נולד כשהיה אברהם בגיל מאה. חודש אייר כנגד יצחק שבו הלכו לכיוון קבלת התורה וא"י (שלא היה בחודש זה גילוי אחר מיוחד), שזה מרמז על יצחק שקשור לקדושה ולארץ ('"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' [ב"ר סד,ג]). חודש סיון בו קיבלנו את התורה, כנגד יעקב שממנו יצאו בנ"י שקיבלו את התורה, ונקראנו בעניין התורה שבנו (שזהו מורשה בנו) בגילוי שמו: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). עוד נראה שהעולם נברא בשביל התורה ובנ"י: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן בגילוי עניין בנ"י שנבחרנו בשל הבחירה באבות, ועוד שהם האבות – הראשית שלנו, ולכן רומז באבות על עניין ה"ראשית" שבו מתגלה עניין גילוי בנ"י בבריאת העולם, זה מתגלה בשלוש כרמז לשלושת האבות, ולכן נתנה התורה שגם היא ה"ראשית" בחודש השלישי שבו מתגלה שבריאת העולם קשורה בקבלתם של בנ"י את התורה (שבת פח,א). (או שזה חודש שלישי כנגד יעקב שבשלו נברא העולם: 'א"ר אבהו: הכל לא נוצר אלא בזכות יעקב, הה"ד (ירמיה י, טז): "לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא" בשביל יעקב יצר הכל' [ויק"ר לו,ד], לכן מתן תורה היה בחודש השלישי כרמז ליעקב שהוא השלישי באבות ובגללו נברא העולם). היום בתאריך הוא ו' סיון כרומז על בריאת העולם בשל בנ"י והתורה (ה"ראשית"), שנברא כדי שבנ"י יקבלו את התורה, ולכן היה תנאי בבריאה ביום השישי, שלכן נאמר בו "השישי": 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). אולי גם ו' סיון כנגד הגילוי של העברת התורה שהיתה בעיקר ע"י משה אהרן ובניו (עירובין נד,ב), שהם ששה (שהיו בני אהרן בתחילה ארבעה עד שמתו נדב ואביהוא. אמנם היו גם את הזקנים שלימדו, אלא שהם לא היו אנשים מסויימים במיוחד שנתגלו בשמותם אלא זקנים רבים שלמדו ולימדו בשל היותם זקני בנ"י). (אולי חג שבועות [שהוא חג מתן תורה] יכול לצאת בכמה זמנים כשקובעים את החודש ע"פ הראיה, שבהם רמז למסירת התורה: ב-ה' סיון כנגד משה, אהרן, שני בניו [הנותרים] והזקנים [שנחשבים כאחד]. ב-ו' סיון כנגד המסירה בתחילה [משה אהרן וארבעת בניו, כמו שאמרנו קודם] שכך היה ראוי אילולי שמתו שני בניו. ב-ז' סיון כנגד המסירה בתחילה ועם הזקנים [שנחשבים כאחד]; או כרמז לשבעים זקנים [שבע בגימטריה קטנה של שבעים] שמעבירים את התורה ואחראים לבירור ופסיקת ההלכה בכל דור ודור).