בחג שבועות קוראים את מגילת רות, בחז"ל ובראשונים מובאים כמה טעמים מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות. בין השאר מובא שהסיבה זה משום שבמתן תורה בנ"י עברו כעין תהליך גרות: 'ואני מצאתי טעם יפה: לפי שאבותינו לא קיבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים ... והיא נתגיירה כדכתיב ... וכן ישראל נתגיירו בקבלת התורה, על כן יתכן לומר ספר רות בעצרת' (המנהיג הל' סוכה, סימן נח). נראה שיש להוסיף בעומק שמה שבנ"י עברו כעין גיור, יש בזה גם ללמד על החשיבות של הגרים בישראל, שהרבה מגדולי וחשובי ישראל באו מגרים, לדוגמה: דוד ור"ע ור"מ ועוד; וזהו מגילת רות שמספרת על הגרות של רות שממנה יצא בסוף דוד. זה מביא גילוי שבמתן תורה יש תיקון לעולם ולכן יש השפעה על כל העולם (שזהו מהותה של תורה – תיקון כל העולם), ולכן גם במיוחד הגרים קשורים למתן תורה כחלק מחיבור והשפעת הקדושה לתיקון העולם, שזהו שגם הם היו קשורים במעמד מתן תורה ונתקנו מזה: 'מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? א"ל: אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב (דברים כט, יד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה" וגו'' (שבת קמה,ב-קמו,א). נראה שלכן קוראים מגילת רות בשבועות גם כדי לומר על מעמדם של הגרים – חשיבותם בקדושה ובתורה בישראל, ולהדגיש שהם קשורים למתן תורה יחד עם שאר בנ"י, שהיה בשבועות. לכן גם יש עוד טעמים לקריאת מגילת רות בשבועות – שזה היה בזמן הקציר, ושבועות הוא החג שבזמן הקציר (המנהיג, שם), שזה גם מלמד על הקשר של הגילוי של גרות ומתן תורה שהיה בשבועות, שלא במקרה חג שבועות הוא החג הקשור בזמן הקציר, אלא זה מהותי, כיון שבזמן הקציר יש גילוי של הרבה מאוד חסד, כמו שהתורה אומרת לאחר דבריה על חג שבועות: “ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,כב). לכן זה קשור לתורה שכולה גילוי חסד, שגם זה טעם לקריאת מגילת רות בשבועות: 'למה קורין מגילה זו בחג השבועות? שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד , שנאמר: "ותורת חסד על לשונה", וניתנה בחג שבועות' (סוף מדרש לקח טוב על רות). עניין החסד הוא מהותי בבנ"י, ומי שאין בו חסד סימן שלא ראוי להידבק בבנ"י: ' … אמר: שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים … כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו' (יבמות עט,א). דבר זה גם ממיין מי ראוי לבנ"י, שלכן מודיעים לגר 'עון לקט שכחה ופאה ומע”ע' (יבמות מז,ב), 'הואיל והן מקפידים על הממון כ"כ, כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה, מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר' (רש"י). לכן רות שהיתה דבוקה בעניין החסד, כמו שאומר לה בועז: “ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון" וגו' (רות ג,י), ברור שהיתה קשורה לתיקון שנעשה במתן תורה, שמזלה היה שם ולכן קשורה לחסד, שזה לתורה ולבנ"י; וכך בכל הגרים מתגלה למפריע שהם היו במעמד מתן תורה יחד עם כל ישראל ונתקנו בכך. אולי רמז שרות אומרת "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלקיך אלקי" (רות א,טז), שיש כאן גילוי של חסד, שלכן הולכת איתה ולא משאירה אותה לאנחות (כמו שבועז אמר, שזה היה החסד "הראשון"), ובזה מתגלה בה עניין החסד, ולכן גם הקשר לבנ"י ("עמך עמי”) ולתורה ("אלקיך אלקי") שזה עניין מהות הגרות – שמצטרפת לעם ישראל ולתורתו (ולכן חז"ל למדו מהפס' הזה הלכות בגיור [יבמות מז,ב]). נראה שזה גם מרמז על מעמד מתן תורה (שמשם כוחם להתגייר), שמתן תורה נרמז בלשון הרביעית של גאולת מצרים, ב"ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים" (שמות ו,ז); לכן מתגלה כנגד זה בגרות, בדברי רות: "עמך עמי" כנגד "ולקחתי אתכם לי לעם" שמודגש עניין מהותו המיוחדת של עם ישראל, ו"אלקיך אלקי" כנגד "והייתי לכם לאלקים" שזהו הדגש על שה' הוא אלקינו. (עוד על עניין מגילת רות ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, וב'מועדי ישראל' וב'תורת המועדים' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א).