פישרה של פרשת סוטה.

--------------------------------------.

 רבים מתקשים  להבין תכליתה של פרשת סוטה.

 למשל מדוע בכלל נזקקה התורה לפרשה זו בפירוט יחסי רב ותוך הפעלת מנגנון הקודש כולו.

 כמובן שהתכלית הקלאסית היא , מענה לצורך ושימור :"שלום הבית" בין בני הזוג.

ואפילו במחיר של מחיקת שמו יתברך אותו שנכתב על הקלף.

 לאמיתו של דבר יש יסוד חשוב יותק וקודם לתכלית האמורה.

 והוא  לשרש המנהג שהיה נפוץ בעולם האלילי ולפיו בגידת האישה באיש, הייתה מקנה לו הזכות לדין עצמי ולא עוד בגרוע מכל : רצח האישה על ידי האיש ה"נבגד" .

והכל ללא דין וללא דיין .

 זכרו פרשת יהודה ותמר  . שאפילו לשמע של הריון.

 פסק יהודה  : "הוציאוה ותשרף". והיא כבר "הולכה לשרפה"

 הנה כי כן ביקש הקב"ה שלעולם ניאוף לא יוביל לרצח. 

ואזיי יצרה התורה מכניזים מוסדר של "פירוק" אותו המתח הנורא,ומתן מענה,  באמצעות  ריטואל פולחני  שהקב"ה משתתף בו כמשתתף פעיל  ולכאורה לעיני כל.

 הנה כי כן, בשורתה של תורת ישראל  הייתה כי בגידה לא תוביל יותר למיתה.

 אלא יתקיים טקס מיוחד, שמעמיד על "הרגליים" את כולם :

כולל כביכול את הקב"ה למצות את תוצאות כל בגידה ,בדין ובמעשה שמיים בלבד..

 למבקשים להתפעל עוד יותר,צריך גם להדגיש כי בעניין בגידה, אין גם לכאורה ,"דריסת רגל" למנגנון השיפוטי. 

לפי התורה אישה הנחשדת כסוטה, סוטה היא קודם לכל מדרך ה' .

ולכן עניינה הוא כל כול מולו של הקב"ה בלבד .

וכאמור לא רק שאין בעניין זה דין אישי אלא גם נושא זה הודר מסמכותו של המשפט האנושי  .

 וכך גם ביתר שאת, מצווים אנו כיום.  להניח לעניין זה כל כולו לדין שמיים בלבד.

 וחלילה  לא למשפט אדם .....

 אלא שכיום אין צורך יותר בטקס פולחני דרמטי על מנת שיראה כי הקב"ה יפעל את פעולתו .

 הוא הקב"ה לא צריך יותר לדרמות מסוג זה .

 הטקס טוב היה לזמנו לפי צורך תודעתם החלושה של בני האדם בדורות ההם. 

משה אהרון