פרשנות אונקלוס – פרשת אמור

ויקרא כא,ד: לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו--לְהֵחַלּוֹ: אונקלוס: רבא בעמיה לאחלותיה. תה"ת: הנכבד בעמו לחללו. אונקלוס מסביר שכיוון שעַמו מכבדים את הכהן, הוא לא יחלל את מעלתו בטומאת מתים. רש"י רואה את הציווי רק לבעלה של אשת כהן שנפטרה.

ויקרא כג,כד: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ: אונקלוס: יבבא. תה"ת: בכי מקוטע, יללה, גניחה. אונקלוס מסביר שתרועת שופר מבטאת את רחשי הלב, ויש בלב כמה קולות, יש קול מקוטע, כעין יבבה, של בכי משברון הלב, ויש קול יציב, רציף ואחיד, הוא התקיעה.

ויקרא כג,מד: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה, אֶל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: סדר מועדיא; ואלפינון לבני ישראל. תה"ת: סדר המועדות – מבנה לוח השנה. ולמדם את בני ישראל. אונקלוס מסביר מועדי ה' חשובים שיהיו כסדרן ולא יוקדם מועד אחד לאחר, כי יש בסדר המסוים שקבע ה' רעיון של משנה השנה כולה, ויש ללמד זאת את בני ישראל, לא רק לצוותם.

שבת שלום, שבת של כבוד לעם ולמשרתיו הנבחרים, זכר ה' מעומק הלב, היצמדות למבנה שה' בחר לעולמנו, אורן.