גם הקורבנות מבחינת ה' הם בבחינת אש זרה.

----------------------------------------------------------------.

 לצערנו פרשת בני אהרון  בקורבתם להקריב אש זרה אשר לא ציווה ה', לא נלמדה על דקויותיה.

 הלקח הכי חשוב מפרשה זו כי גם הקורבנות כעיקרון הם בבחינת :"אש זרה" מבחינתו של הקב"ה אלא ששם היה ציווי . ציווי שנבע מנסיבות ברורות של תפיסת העם כי אין פולחן לאלוהים בלי הקרבת קורבנות . משכך וברגע ההתעלות הכי משמעותי של גילוי שכינה נאלץ הקב"ה לצוות בהגבלות מסויימות הקרבת קורבנות ,גם לשם כפרה כהכנה להתגלות.

כי כך הייתה תודעת העם.

 ללא התחשבות בתודעה זו לא ניתן היה למקסם את הרגע ואת החוויה של התגלות ה' לכלל העם.

 מנקודת מוצא זו ניתן לגשת ולפענח את פרשת מותם של בני אהרון .

 בני אהרון נדב ואביהוא שהיו ממונים על הקטורת ועל מזבח הקטורת התקשו תחילה להבין מדוע מזבח הקטורת  שהם ממונים עליו לא בא בחויה החד פעמית הלזו  לידי ביטוי כמו מזבח העולה .

 וניסו לשכנע את משה להוסיפו . כחלק מהפולחן.

משה דחה אותם בדיבור הדווקני  "זה אשר ציווה ה' . ודוק זה בלבד.

 הם בתסכולם התקשו לקבל זאת וברחו אל היין . ובאידי היין עשו חצי מעשה,  לקחו המחתות האישיות וניסו בכל זאת להוסיף למחזה גם את יסוד הקטורת  הגם שללא מזבח הקטורת 

 ואזיי אותה האש שיצאה לאכול מה שהיה על מזבח העולה יצאה שוב והפעם  גם לאכול אותם. 

שהם הוסיפו מדעתם פולחן אשר אותו לא ציווה ה'.

 הם הקריבו אש זרה שבמהותה אינה שונה מהאש הקודמת של הקורבנות, אלא שבניגוד לאש הזרה הקודמת של הקורבנות כאן בעניין הקטורת ה' לא ציווה. ה' לא נתן הכשר לאותה השעה

 לכן גם ברור ,כי מיד ובסמוך  ציווה הקב"ה באופן ישיר את אהרון על איסור שתיית יין ושכר. שאלמלא אמצעי זה לא היו מגיעים בניו לכלל אותו המעשה ולא היו מתים.

 הנה כי כן נשוב לפתיח , כתבנו לא מעט על הקורבנות כאמצעי אירעי והיכרחי לאותן שעות ותקופות. עתה מונח גם לפניכם המצע הברור כי בעיניו של הקב"ה גם הקורבנות הן אש זרה אלא שרק ציווי לשעה של הקב"ה הכשירן עד שתבשל תודעתינו להיפרד מהם כליל  גם מאמצעי נפסד זה .

 עד שנצא מלהט הפסיכוזה הזה של  :"איל שנאחז בסבך" שממהרים להקריבו  שהקורבנות הן בבחינת "איל" = כח המסובך בסבך והמונע התקדמות לעולם טוב יותר.

 הנה כי כן פרשת בני אהרון :

יותר משהיא באה להעיד על אש זרה אשר לא ציווה .

.מעידה היא על "אש זרה" אשר ציווה.

משה אהרון