בחסד ה' עלי מבקש אני לגלות לפחות בעיני ובתודעתי 

את הסוד הניסתר:

כי "ריח הניחוח" שבתורה מבחינת הקב"ה - הוא ריח החרטה 

והכאה על חטאו של האדם. בבחינת הכרתו ואמירתו של האדם

 שהוא פגם בבריאה ובאלוהות משל :

  "עקץ" הוא כמו אותו ה"חוח"  - הקוץ

 אם כך "ניחוח" = במהות האלוקית. היא ביטוי לאמירת האדם והכרתו :

שהוא בבחינת :"חוח".

 "ניחוח" = הכרזת באדם : אני חוח.

 ריח זה הוא גם צידו השני של המטבע כשצידו הראשון הינו :"הריח החיובי של : "יראת ה'

 [אותו הריח שיפיק בעיתו המשיח למכביר]

 הנה כי כן ,משחר ההיסטוריה האנושית , נאלץ הקב"ה להתנהל אל מול האדם בהשלמה לחולשותיו.

 והחולשה הכי גדולה של אמונת האדם  שהוא מתקשה להכיל אמונה מופשטת  מעורטלת מסממנים פיזיים פולחניים ובראשם  : "קורבנות".

 האדם החל בנורא מכל , מבחינה זו - בקורבן אדם.

 באמצעות לקח העקדה ניסה הקב"ה לשרש מנהג מגעיל ונפסד זה של קורבן אדם .

והמירו ב"סבך" אחר - פחות נורא

 "באיל שנאחז בסבך". ללמדך שגם פתרון חליפי זה הוא :

,"איל" = כח  מאד מוגבל וחוסם. אותו שמשרה את האדם בכורים של הסבך.

 ומונע מהאדם להתפתח עד כדי ותחסרהו מעט מאלוהים.

 אז הנה הקב"ה כאמור נאלץ לשחק את המשחק הפרימיטיבי והמטופש :

לפיו כחלק מפיוס האל, יש כביכול  להאכילו "לחם" בדמות חריכת בשרים .ואותו האדם מנחם את עצמו   שיש בתהליך זה גם משום ריח ניחוח גם "באפיו" של האלוהים . 

מדמה הוא  כי גם האל "נהנה" מאותו הריח.

כמו האדם.

ואין לך איוולת גדולה מזו. משוואה מופרכת מיסודה.

 הקב"ה באמצעות נביאיו ניסה לטפטף עניין זה שוב ושוב באומרו :"חסד חפצתי ולא זבח" 

 ועוד ועוד ...

 לבסוף  : סודו של מזבח הקטורת כרוך בקשר ישיר עם עניין זה.

 הקב"ה הורה על מזבח הקטורת שהוא זהב לעומת מזבח העולה .שהוא בפנים במהות .

 ולא בחוץ בחצר. והכל כאלטרנטיבה המועדפת לספק כביכול ריח ניחוח לה' .

 ריח המסמן את מהות העתיד. והמועדף כבר לכתחילה על אותו הריח המופק ממזבח העולה....

 לפיכך גם הקטורת כמו קורבן התמיד הועלתה פעמיים ביום.....

 הנה כי כן ,בעידן של : "ומלאה הארץ דעה את ה' : יהא נגוז עניין זה כלא היה.

  ובית שלישי ואחרון יהא נטול פולחן נפסד זה של הקורבנות....

משה אהרון