ריח ניחוח לה" לע"נ סבתי היקרה אסתר טבוך בת דיאמנטי ז"ל
נכתב על ידי izik28, 20/3/2023
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת ויקרא תשפג לע"נ סבתי אסתר טבוך בת דיאמנטי ז"ל
ריח ניחוח לה"
---------------------------------------------------------------------------
כותרת דבר התורה מוזכרת רבות בפרשות ספר ויקרא , אך האם ה" צריך להנות מריח ניחוח הקורבנות המוקרבים במקדש כדי לכפר על עם ישראל? או נשאל אחרת, זוכרים שעשיתם " על האש" ? זוכרים את ריח הבשר הניצלה? האם ה" אוהב על האש?..[ למרות שברור שהוא לא דמות כלשהי] .
הרב נויבירט כותב במאמרו ," ספר ויקרא המכונה ע"פ חז"ל "תורת כהנים", פותח בתורת הקרבנות. כבר בפתיחה, מוצאים אנו בפסוקים את הייעוד לכאורה של הקרבנות, העלאת ריח ניחוח:
" דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:…וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה':
המושג של "ריח ניחוח לה'" מופיע לראשונה בספר בראשית, מיד לאחר המבול, בקרבן הבהמה הראשון אותו מקריב נח:
" וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:"
מהי החשיבות של ריח ניחוח? מדוע הקב"ה צריך "להריח" את ריח הניחוח? מדוע ההבטחה האלוקית שלא יקלל עוד את האדמה תלויה בריח הניחוח? האם חס וחלילה הקב"ה "כועס" וריח הניחוח "מפיס" את דעתו?
חז"ל מייחסים חשיבות מיוחדת לחוש הריח. "אמר רב מנין שמברכין על הריח? שנאמר "כל הנשמה תהלל יה". איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח" (ברכות מג:)
חוש הריח ע"פ חז"ל הינו חוש רוחני (כשמו כן הוא: רוח=ריח). זהו חוש שחודר פנימה אל הנשמה. אשר על כן מריחים אנו בשמים במוצאי השבת, בכדי לפצות את הנשמה על אבדן "הנשמה היתירה" של השבת. כך גם דרשו חז"ל על "מבחן המשיח", אשר יוכל לדון ולשפוט ע"פ חוש הריח:
" וכתיב "והריחו ביראת ה'" ..רבא אמר: דמורח ודאין (=שמריח ושופט ע"פ חוש הריח) דכתיב: "ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ" (סנהדרין צג:)".
אך מה עם ריח ניחות הקורבנות של ימי בית המקדש שחסר היום? בימינו התפילות הם כקורבנות , והריח?? איך הוא מתקשר עם התפילה ? הרי אין לה ריח ..
ובכן , לתפילות שלנו כמו ללימוד התורה יש ריח , זהו ריח של נחת שעולה לשמי מרום , ומשמח את הקב"ה על כך שאנו עוסקים בתורתו שהיא חיינו ואורך ימינו , הרב נויבירט מסביר ," החטא יוצר ריחוק בין האדם לנשמתו ובין האדם לבוראו. כל חטא יש בו משום התרחקות ממקוריותנו. לכן צריכים אנו קרבנות, כדי לקרב אותנו מחדש לקב"ה ולמחוק את המרחק שנוצר. הקרבן המקרב מיוצג במושג של "ריח ניחוח לה'". היכולת לקחת בהמה ולהפכה לדבר רוחני, יש בה כדי להחזיר את האיזון הראוי לעולם. לכן מעולם לא הסריח בשר הקודש בבית המקדש."
איתמר [נאמר], ר' יוסי בר' חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. שראשית הקביעה של תפילות שלוש פעמים ביום (אף כי לא בלשונן המאוחרת) קדומה היא ושורשה עוד בימי האבות. ואילו ר' יהושע בן לוי סבור כי תפלות כנגד תמידין תקנום. כלומר, שהתפילות מקבילות לקרבנות התמיד שבמקדש, וצמודות לזמניהם ולאופיים",כל קיום תפילה ולימוד תורה מקרב אותנו לה" , על כך נאמר ,תפילות כקורבנות , את האש שהייתה שורפת את בהמת הקורבן מחליפה אש התפילה שבלב האדם , כאשר אדם מתפלל או לומד מעמקי נשמתו בלב שלם כמה שאפשר כבני אדם , הדבר נחשב כקורבן שהוקרב וכיפר על האדם , על כך נאמר" כל המתפלל הרי הוא מדבר עם ה" וכל הקורא בתורה הרי הקב"ה מדבר עימו ", כאשר אנו מדברים עם הקב"ה בלי הסחות דעת הרי אנו כמקרבים קרבנן שבא מהלב , דבר זה מקשר אותנו עם הכתוב בספר מסילת ישירים של החפף חיים ביום כה לחודש"פירוש הלכה כ"ה אדר מחזור א'
"שתי לבך למסלה "
ונלך בהמסלה אשר דרכו אבותינו ,וכמו שכתוב {ירמיה לא ,כ} :"שתי לבך למסלה דרך הלכת",
וזה לשון התנא -דבי -אליהו {רבה } פרק כג: וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר ,הן היו תמימי דרך בדבר וכו' ,וכשהיו ישראל במצרים , נתקבצו כולם וישבו יחד ,משום שהיו כולם באגדה אחת ,וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהן שבשמים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ,ושלא ילמדו לשון מצרים ,מפני דרכי עבודת אלילים ,כיצד ? כשהיו ישראל עובדין את אביהן שבשמים לבדו במצרים ולא היו משנים לשונם , היו המצרים אומרים להם : למה לא תעבדו את אלהי מצרים , ויקל עבודתו מכם ? משיבין ישראל ואומרין להם : וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אלהינו שבשמים , שיעזבו בניהם אחריהם אותו ? ואמרו להם המצרים :לאו וכו' , ומלין את בניהם במצרים ,ואמרו להם המצרים :אם לא תשמרו ולא תמולו ,שמא תקל העבודה הקשה מכם ? היו ישראל משיבין ואומרין : שמא שכחו אבותינו את ברית אלהינו שבשמים , שישכחו בניהם אחריהם ? ואמרו להן: לאו ,ואמרו להן ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו , כך לא נשכח אנחנו לעולם , דבר אחר: כשהיו ישראל מלין את בניהם במצרים ,היו המצרים אומרים להם : למה אתם מלין את בניכם , והלוא לאחר שעה יהיו משליכין אותו בנהר ? ואומרים להם ישראל : אנחנו נמול אותן , ואחר -כך עשו להם כרצונכם ,
וכשהיו ישראל עושין שבעת ימי המשתה ,היו המצרים אומרין להם : למה אתם עושין שבעת ימי המשתה ,והלוא לאחר שעה מוציאין אותו לענוי ועבודת פרך? אמרו להם ישראל : אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה ,ואחר -כך עשו לנו כרצונכם : המת ימות , והנהרג יהרג ,והבא בחיים יחיה ", הדבר דם מתקשר לפירוש האור החיים על הפ"ס בפרשת פקודי " ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבודה" מלא את המשכן" א יכול משה וגו'. והגם שאמר הכתוב בפרשת משפטים (לעיל כ"ד י"ח): "ויבא משה בתוך הענן", שם היה אחר שקרא אליו ה' נתן בו כח. או יאמר על זה הדרך: ולא יכול משה וגו', והטעם: כי שכן עליו הענן, ואין מציאות זה כמציאות האמור בפרשת משפטים, כי כאן כבוד ה' מלא את המשכן, מה שאין כן הענן שבא בו בהר סיני, שם נאמר (פסוק י"ז): "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר", וסמיך ליה: "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר", פירוש, מקום שאין שם שוכן כבוד ה', מה שאין כן במה שלפנינו שהיה כבוד ה' מלא המשכן ולא יכול ליכנס במקום מלא כבודו יתברך:" ,הקב"ה עודד את משה להתקרב לקודש שראה שהוא פחד מכבוד השכינה דבר שהוא טבעי וברור , מכאן אנו לומדים מה עושה נחת רוח לה" עידוד איש את רעהו לקיום תורת ישראל כבני ישראל במצרים , ללא חשש ,ובבטחון יותר חזק ב ה", מה שמקשר אותנו לפ"ס הראשון בהפטרה "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ", המלבים מפרש" , "עם זו", שהוא העם אשר עבורם פעלתי כל זאת, העם אשר רק עבור זו "יצרתם לי" שנוצרו להלל יה, כ"ש כי המה "תהלתי יספרו", ובשגם כי הם לא לבד יכבדוני, רק גם יספרו תהלתי, כי הם ישיגו התועלת הנמשך להם ממעשי. ואז ידעתי כי ישראל יכירו וידעו ויהללו ויספרו מעשי ה' ונפלאותיו:", עת נספר את נפלאות ה" שעשה עמנו אם נלך בדרכו בבטחון וביד רמה [ לא מלשון כח , אלימות, אלא בגבורה ] כיהודים! מה שיברך אותנו בכל טוב לבנו לעבודת ה" , ונחזור א"ה להקריב קורבנות בשמחה וטהרה בבית המקדש השלישי במהרה , חודש טוב
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
