'שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו' [שו”ע סימן תל]. השו"ע לא מפרט על איזה נס מדובר, אולם כיון שהשו"ע מבוסס כהמשך לטור, אז אפשר להבין זאת מדברי הטור: 'שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול. והטעם לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב "בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית", ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום חמישי כדאיתא בסדר עולם, ונמצא שי' בחדש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול' [טור סימן תל]. הטור נקט בנס אחד, אבל יש גם דעות אחרות, כמו שמביא הב"י שם [ומוסיף הסבר]: 'שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול וכו'. בפרק אמר רבי עקיבא (פז:) תניא פסח שיצאו בו ישראל ממצרים היה ביום חמישי, וכתבו התוספות ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחים, ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס, כדאיתא במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שעה נתקבצו בכורות של מצרים אצל ישראל ושאלום למה היו עושים כך, אמרו להם "זבח פסח היא לה'" שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהם הרבה, הדא הוא דכתיב "למכה מצרים בבכוריהם" עכ"ל. ורבינו כתב הנס בענין אחר, וכן כתוב בכלבו סימן מ"ז, וכן כתב שבלי הלקט. ואם תאמר לפי טעם זה הוה ליה למיקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב הפסח ימים גדולים, דבכולם נעשה נס? ויש לומר שעיקר הנס היה בהתחלתה שאז היה עיקר קהיון שיני המצריים, אבל אחר שעבר היום הראשון כיון דדשו דשו'. [אמנם לכאורה כיון שבשו"ע לא פירט על איזה נס מדובר, ובב"י הביא גם את דברי התוספות, אפשר שבכוונה לא פירט בשו"ע על איזה נס נקראה השבת בשם זה, כיון שלא רצה להיכנס למחלוקת]. הסימן הזה תמוה, מה באו לומר בזה הטור והשו"ע, הרי אין בזה שום עניין הלכתי? אמנם הרמ"א מוסיף עניינים הלכתיים: 'הגה: והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עונותינו", ופוסקים לומר "ברכי נפשי" (מנהגים)'; אולם בשו"ע ובטור זה לא מובא, אז מה באו לומר בסימן זה? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ['לזמן הזה', ניסן, 'שבת הגדול'] שזה בא 'ללמדנו את מהותה של שבת זו – הדלקת ניצוץ החירות בתוכנו, שהיא השער ליציאת מצרים, ואך ורק דרכה ניתן להיכנס לזמן חרותנו'. נראה שלפי זה מובן מדוע לקחו הטור והשו"ע את הסיבה של קשירת השה, ולא את הסיבה שנהרגו במצרים במלחמה שנעשתה בין בכורי מצרים לשאר; כיון שמה שנעשה מלחמה ונהרגו זה נס שה' סובב אבל אין בזה שום דבר שיוצא לנו ללמד להלכה, אלא רק שה' עשה נס, אבל בטעם שמביאים שזה משום שהתחזקו ועשו מעשים לגאולה [שקנו שה וקשרו למיטותיהם במצוות ה' לקראת הקרבתו {שזה דבר שהרגיז ביותר את המצרים, ובזה נעשה הנס שלא מנעו מהם ופגעו בהם}] יש בזה לימוד לנו למעשה, ולכן זה כבר מגלה עניין הקשור להלכה, ולכן הביאו זאת בספרם שהוא ספר הלכתי. אולי אפשר בפשטות שהיו הרבה מנהגים שנעשו בהקשר לשבת הגדול ולכן לא נכנס לפירוט כי כל מקום ומנהגיו שנעשו, אלא רק אמר שיש עניין של שבת הגדול וממילא כל מקום יעשה עם זה לפי מה שעושים בשבת הגדול במקומו. אולי גם יש בזה משום עניין הלכתי, שאולי היו שטענו נגד קריאת השבת בשם שבת הגדול, כיון שדבר זה מזכיר עניין נוצרי; שיש שטוענים שאצל הנוצרים יש לפני החג שלהם [הפסחא] שבוע שנקרא 'שבתא רבא', שזה יכול להיות מתורגם גם לשבת הגדול, וטענו שאולי יש קשר בין המנהגים. אולי גם בזמנם של הטור והשו"ע היו שטענו כך, ולכן היה מקום שלא לתת לקרוא לשבת הזו בשם זה בשל שאולי מקורו מחוקות הגוים. לכן באו הטור והשו"ע והדגישו שהשם שבת הגדול מקורו ביהדות [ולא מהנצרות] ולכן כך קוראים לשבת הזו ואין בזה שום בעיה. אולי אפשר שזה נאמר כעין המשך לנאמר בתחילת הסימן הקודם: 'תניא: שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום, הלכך שלושים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור כאשר אבאר' [טור סימן תכט. ובשו"ע: 'שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום']. יש מצווה ללמוד את הל' פסח שלושים יום לפני פסח [פסחים ו,א], בנוסף לזה יש עניין שמשה תיקן ללמוד בכל חג את הלכותיו [מגילה לב,א], כך שבזמן עצמו יש חומרה גדולה יותר. לפי זה אולי באו הטור והשו"ע לומר כהמשך למקום שנאמר שדורשים חודש לפני, שיש זמן שהוא חמור יותר ויש להקפיד בו יותר על לימוד ההלכות, שהוא בזמן שבו יש כבר גילוי של החג, ולכן בשבת שבה יש עניין שקשור לחג [שאז לקחו שה לקשור לקראת ליל הסדר ונעשה בזה נס {ולכן לא הביאו את הטעם שהיה מלחמה במצרים, שבזה אין התחלת גילוי פסח}], אז ראוי יותר להקפיד ללמד בו הלכות פסח. אולי בפשטות כיון שנעשה נס בשבת קבעו לקרוא לשבת זו בשם זה לציין את הנס, ולכן יש עניין הלכתי לקרוא בשם זה ע"פ התקנה, ולכן הביאו זאת לומר שיש דין הלכתי לקרוא כך לשבת זו ולא סתם שם שמגיע מפולקלור יהודי. אולי אפשר שזה קשור לנאמר בסעיף הקודם: 'אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן' [שו"ע תכט,ב], והטעם כמובא בטור: 'מפני מה אין מתענין בניסן? מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום, וכל אחד עשה ביומו יום טוב'. ממילא יכול היה מישהו לחשוב ששבת הגדול זה כעין רמז שבשבת זו לא היה יו"ט לעומת שבת קודמת שהקריבו בה [שהרי א' ניסן חל אז ביום ראשון], כך שזה כעין בלשון סגי נהור "שבת הגדול", וממילא לא ראוי לקרוא כך לשבת שזה זלזול, לכן הדגישו שהסיבה שנקראת כך זה לרמז לנס שנעשה בו, שלכן הוא נקרא שבת הגדול.