מעשה פורים היה בתחילת בית שני, שהחלו לבנותו והפסיקו, ואז היה מעשה פורים. לכן נראה שמשמים נעשה אז כרמז לחשיבות המקדש אותו הפסיקו (וישובו להמשיך לבנותו רק במלך שאחריו), כרמז למעשיהם שלא הזדרזו לבנותו, שלא עלו כולם יחד ובנוהו ולכן התגלגל אז עצירת הבניה ולאחריה כמעט אסון כרמז לחשיבות המקדש בקיום העולם. לכן המגילה מתחילה במשתה אחשורוש, שמזה התגלגל הקטרוג על ישראל (אסת"ר ז,יג; רש"י אסתר ד,א), והמשתה נעשה כחגיגה על שלא יבנה המקדש (מגילה יא,ב). אולם ההתחלה היא גם הרפואה למכה שתבוא אח"כ (רש"י אסתר ג,א), כך שנרמז שבכל המעשה ניתן כח למקדש, שלכן אח"כ, המלך שיבוא אחרי אחשורוש, יאשר לבנות את המקדש, והמלך הוא בנה של אסתר שכאן עלתה למלכות (ויק"ר יג,ה). לכן נראה שיש רמזים במגילה על המקדש והקרבנות. מי שעמד בראש סיפור המגילה זהו מרדכי (בנוסף לאסתר, אבל גם היא הופעלה על ידו), ולכן בשמו נרמז על הכנת המקדש, שדרשו שיש רמז בתורה עליו מאחד מסממני שמן המשחה בה קידשו את המשכן: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב). לכן גם במשתה נהרגה ושתי שהיא קשורה לנבוכדנצר שהחריב את הבית (מגילה י,ב) וכן היא עצמה פעלה למניעת הקמת המקדש (אסת"ר ה,ב) – ולכן מתה ונאבדה מהעולם כדי לתת הגעה למקדש; לכן גם במיוחד מתו ונתלו בני המן על שהיו קשורים בביטול בניית המקדש (רש"י; אסתר ט,י). לכן גם בפורים נעשתה מחיית עמלק (של המן ובניו, לפי התרגום ראשון גם כל ההרוגים הם עמלקים [ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), שעמלק קשור לחורבן המקדש וירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'”(שמ' יז טז)' (תנחומא כי תצא סימן יא). לכן כדי לבטל את גילוי החורבן ולתת פתח לבניין יש למחות את עמלק (לכן גם מחיית עמלק קודמת להקמת המקדש [סנהדרין כ,ב]). לכן גם מול שקלי המן שהיו בשביל הגזרה, היו השקלים של מחצית השקל (מגילה יג,ב) שהם קשורים למקדש. לכן גם השרים שיעצו להרוג את ושתי מרמזים על הקרבנות: '''הקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש". א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר: כרשנא – אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך?. שתר – כלום הקריבו לפניך שתי תורין?. אדמתא – כלום בנו לפניך מזבח אדמה?. תרשיש – כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו (שמות כח, כ) "תרשיש ושהם וישפה". מרס – כלום מירסו בדם לפניך?. מרסנא – כלום מירסו במנחות לפניך?. ממוכן – כלום הכינו שלחן לפניך?' (מגילה יב,ב); כיון שיש כאן הכנה לביטול למניעת המקדש ולהקמת המקדש אח"כ, דרך נס פורים שהרפואה מתחילה בנפילת ושתי ועליית אסתר. לכן גם אחשרווש עושה 180 יום משתה (אסתר א,ד), שזה כרמז לחיי יצחק שחי 180 שנה ("ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה. ויגוע יצחק וימת" וגו' [בראשית לה,כט]), ויצחק הוא הדמות של חיבור לקרבנות: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה' וכו' (ב"ר סד,ג) [כעין שדרש ר"ע על 127 מדינות מלכות אחשורוש כעין שנות חיי שרה (שם נח,ג)]. במגילה יש גילוי של עריות (במשתה אחשורוש) וע"ז (בהשתחוות להמן שעשה עצמו אלוה [או שעשה על בגדיו צלם]) ורצח (שגזר להרוג את כל היהודים), כנגד שלושת העברות עליהם נחרב בית ראשון (יומא ט,ב); וכן טען המן שיש פירוד בבנ"י: "עם אחד מפזר ומפרד" (אסתר ג,ח), שזה הסיבה של חורבן בית שני; ועכשיו הם מתקנים זאת. אסתר אמרה שיצומו בשבילה שלושה ימים כדי שתבוא למלך, נראה שזה כעין כנגד שלושת בתי המקדש שבהם באים למלך – לה', בעליה לרגל למקדש (וגם זה שלוש פעמים בשנה). חצר המשכן שלפני המשכן היה בגודל של חמישים אמה (עירובין כג,ב), ושם היה קרבן העולה (שבו מקריבים קרבנות), לכן גובה העץ של המן היה "עץ גבה חמשים אמה" (אסתר ה,יד), שהמן בא נגד המקדש, אבל בסוף מתברר שזה (המקדש) עמד נגדו, שהמן מרומז בתליתו על העץ ('המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' [חולין קלט,ב], 'המן העץ – יתלה על העץ' [רש"י]). לכן גם בפורים קיבלו עליהם את התורה מרצון (שבת פח,א), שזה כעין המשך למתן תורה, וזהו כמו המשכן שהיה המשך למתן תורה (שהשכינה עברה מסיני אליו, והמשיכו לקבל בו את התורה למעשה).