כ"ז טבת תשפ"ג

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

פרשת וארא שבת מברכין שבט

 לקראת יום השנה הרביעי לפטירת אמי  אוד מוצל מאש

חוה בת ר' יהודה ז"ל (ר"ח שבט תשע"ט)

לימוד הנהגת דרך ההשקפה שנלמדה מהדרכת משה ואהרן[1]

וַיְדַבֵּ֣ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם (שמות ו' י"ג)

רש"י (ד"ה ויצום אל בני ישראל) ציום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם. ובד"ה ואל פרעה כתב רש"י:  ציום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם.

בעקבות דברי 'הדרכה' אלו של הקב"ה למשה ואהרן כיצד לדבר ולהתיחס לבני ישראל ולהבדיל לפרעה הרשע, בונה הרב אברהם יצחק בלוך[2] זצ"ל הי"ד מערכה גדולה ומקיפה של הדרכה והתיחסות של בני תורה בעת מפגשם עם יהודים שאור התורה לא בוקע בתמידות מעמקי לבבם. יסוד הדברים ישנן שתי גישות האחת, התמודדות עם עולמם והשקפותיהם השונות, והאחרת הצגת הארת התורה עצמה ומתוכה למרחבי עולם. וכך לפניו הם חלק מדבריו מספר שנערך עפ"י כתביו ונקרא כשם ספרו הגדול של אביו שעורי דעת, וזה לשונו במאמר 'ישמעו רחוקים ויבואו' (עמ' צ"ד-ק"ו)

...זכורני כי בימי נעורי אמרתי פעם לאאמו"ר [הרב יוסף יהודה לייב בלוך] כי אני רגיל לחשוב מחשבות, ולהביא ראיות על אמיתיות התורה והאמונה לפי השקפותיהם של אלו שאינם עומדים על בסיס של אמונה, והרגשתי בעצמי כי זה מביא הפסד בטהרת אמונתי, כי מרגיש הייתי באותה שעה כאילו אני מעמיד את עצמי בתוך תחום העומדים מ'בחוץ'. ואאמו"ר זצ"ל ענה ואמר לי: אמנם יש לעמוד על חקר האמונה, אבל זה רק מנקודת מבט של העומד באמונה מ'בפנים' ולא מנקודת מבט של זה העומד מחוצה לה, כי כשהחשיבה הוא כאופן האחרון, לא רק שהמחשבה בדבר אינה מביאה תועלת, אלא היא עוד גורמת מגרעת והפסד רב. ונראה שיש לפרש בזה מה שדרשו חז"ל (שבת קמ"ט ע"א) על הכתוב (ויקרא י"ט ד') אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם, אל תפַנוּ אל מדעתכם, כלומר אף לפי שעה אין לאדם לפנות את מחשבתו מדעת האמונה ולתת איזה שהוא מקום תפיסה לדעת שקר.

ברם, למרות כל זאת לא אבד סברם של טועים אלו מאתנו, ולמרות ריחוקם הרב, מאמינים אנו בנצוצי הקדושה הטמונים בעומק נשמתם חלק אלוק ממעל של בני אדם בכלל והאמת הטהורה האצורה בנפש בן ישראל בפרט. ואנו מאמינים שאלו שאבותיהם עמדו על הר סיני וקבלו את התורה ונחרתה על ליבם, עדיין לא תמה מהם 'זכות אבות' ועד לדור אחרון כל כמה שח"ו יוסיפו וירחקו, עוד מקווים אנו מהם ש'אל יאבד ישראל' ולא כתבה גחלתם, וכשאך נגיע לנקודה טהורה זו הנמצאת בעומק לבם של בני בניהם של מקבלי התורה, יתלהב בהם הנצוץ ויעלה האור.

אלא שמיניה וביה עלינו לדעת, שלגעת בנקודה זו שבעומק נשמתם אפשר רק עם האמת לאמיתה ללא כחל ושרק. כשנביע בדברינו ובמעשינו את האמת הטהורה, תתקשר אמת באמת, ותתחזק נקודת האמת והקדושה שבתוך נשמתם הטהורה. גם הנסיון מעיד על כך, לא פעם רואים אנו שגם עם הרחוקים ביותר, דוקא כשמדברים עמהם השקפת אמונת ישראל כפי מה שהיא, משפיעים הדברים עליהם יותר מאשר אילו היינו באים לבאר להם את הדברים עפ"י עולם השקפותיהם. טעם הדבר הוא, שבן ישראל בשומעו מפי המאמין את השקפת התורה בטהרתה, מרגיש הוא בעומק נפשו את הד קול עשרת הדברות שנאמרו בסיני, ונפשו מתעוררת לשוב אל האמת שבתוכו.

נדע נא את דרכנו ונתיב השפעתנו, בחצאי דברים ובחצאי אמת אין תקוה לעורר את הרחוקים בזמננו להתעוררות של ממש, רק האמת שממנה התרחקו כל כך בכוחה לשוב ולעורר אותם...

ברם עומדת לפנינו השאלה, איפה הוא הפתח לכל זה בעולמם, ולו רק פתח קטן כחודו של מחט, שדרכו תינתן לנו האפשרות להכנס ולהשמיע את האמת בטהרתה בתוך עולמם המרוחק כל כך של אחינו התועים...

ההשקפה האמיתית היא כי כל רגשות אנוש מתאחדות בהרמוניה אחת עם חוקי התורה, שרשם של השאיפות טהורות שבאדם נמצא במשפטי התורה המלמדים על ענין זה, כי כל מחשבת אנוש הטהורה שרשה בנצוצי הקדושה, וכל נצוצות הקדושה שהן נשמת כל דבר בעולם – הן נצוץ מאור האמת האלקי, ואור התורה מכיל את כל גילויי  האלקות שבבריאה. ולכן דוקא בדיני התורה והליכותיה מתבטאים מגוון רגשות האדם ביתר בהירות והבלעה וכל רגש נכון עומד על מקומו ושעתו כראוי.

עיקר זה הוא המבוא והפתח שבו יכולים דברי תורה להכנס לעולמם של הרחוקים. ראשית דבר עלינו למצוא את הנקודות הטהורות הנמצאות בשאיפותיהם, באותם נקודות טמונים שרשי התקשרותם לחיי האמת של התורה, כי כאמור המחשבות הנעלות שקיימות באדם הם אור התורה המאיר בו, ולו במידת מה...לגבי נקודת אור זו, אף מי שנתרחק מרחק רב עדיין לא כבתה בו הגחלת, ולבו פתוח לשמוע את דבר האמת של תורתנו הקדושה...באותו ענין שנדברנו עמו כשכבר נדלק הנצוץ והאור בנשמה עלה, צריך אור זה להיות חוזר אל שרשו העליון ומתפשט בדעת האדם יותר ויותר. דהיינו אחר הצעד הראשון כשכבר עוררנו את האדם להתקשר אל המבט של דיני התורה באותם השאיפות הטהורות הנמצאות בנפשו, מובן שלא נסתפק בזה, אלא אפשר ודרוש לנו מתוך אותה נקודת האמת הנמצאת ופועלת בו להוסיף ולקרבו אל דעת התורה בענינים נוספים, להעמידו על השקפות יותר רוממות וקדושות מהאדם וחייו האצורות באוצר התורה, וכן הלא וכן הלאה...

[ומכאן מוסר גם ל'קרובים']

כמו שאין לנו להסתפק במועט השפעתנו על אלו שרק עתה התחילו להכיר באור התורה, אין לנו להסתפק רק בביצור יסודות האמונה אצל אלו שזכו שחייהם מושתתים על חוקי התורה, אלא עלינו להתיחס לכל שאר עניני חייהם ואף הפשוטים ביותר ולברר להם בם את השקפת התורה, כי חיים עפ"י התורה ייחשבו כשכל עניני החיים הנעלים והפשוטים גם יחד מוארים באור התורה...עכ"ל הרב אברהם יצחק בלוך זצל הי"ד.

זכות עמידתנו בכל דור היא קיום ממשיך של ההבטחה הראשונה

על דברי ההגדה: והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו  לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. מבאר הרב אברהם וינפלד זצ"ל שריד מוצל מאש בספר אבן יחזקאל שכתב לאחר צאתו מגיא ההריגה[3] ואלו דבריו:

...כי בכל הזמנים והעתות עמדו עלינו שונאינו בדרכים אחרים לכלותינו ולהפר שמנו. שהיוונים גזרו לבטל ג' מצוות שבת חודש ומילה, אבל על שאר התורה לא גזרו, ואח"כ בימי מעשי הצלב ובגירוש ספרד גזרו על ישראל גזירת שמד רחמנא ליצלן, שימירו את דתם ויבטלו את כל התורה. והנה בדורנו האחרון הרשע הארור ימ"ש [האשמדאי הנאצי] לא נחה דעתו אף בזה והוציא להורג גם את אלו שכבר המירו דתם.

וזה שאמרו והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד עמד עלינו לכלותינו, רוצה לומר שלא רק באופן אחד עמדו עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור המציאו דרכים ואופנים אחרים ו'מטדיות' [שיטות] חדשות לכלותינו, וזה שעמדה לנו שראינו שאף אם נוותר ח"ו ונניח להם דבר אחד, יבקשו דברים אחרים, ובזה נתחזקה רוחו של עם ישראל ולא ויתרו על 'קוצו של יו"ד' ולכן הקב"ה מצילנו מידם.

[פירוש נוסף] עפ"י מה שראיתי לפרש מה שאנו מתפללים 'אבינו מלכנו עשה למען רחמיך הרבים' היינו שאם אנו עומדים באיזה צרה חס ושלום, אנו מתפללים להקב"ה שיצילנו, כי הוא עשה לנו הרבה ניסים מיום היותנו על האדמה עד היום הזה, ואם בפעם הזאת לא יושיענו אז נמצא שכל הניסים והנפלאות שעשה עמנו היו לשוא ואין בהם חפץ. וזה שאנו אומרים 'עשה למען רחמיך הרבים' ר"ל [רוצה לומר] למען רחמיך הרבים שעשית עמנו עד עכשיו שלא יהיו לשוא חס ושלום.

וזה שאומרים בתפלת 'נשמת' עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח, היינו כי אם עתה תטשנו חס ושלום ה' אלקינו אז יהיו כל הרחמים והחסדים שעשית עמנו עד הנה לשוא. וזה שאנו אומרים כאן והיא שעמדה לאבותינו ולנו, היינו שאנו אומרים וטוענים לה' שלא זה הרשע הוא האחד והראשון שעומד עלינו לכלותינו, הלא כבר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, היינו שהצילנו בכל עת וזמן מידם, ולכן אתה מוכרח להושיענו גם עתה, דאם לא כן יהיה חס ושלום כל הניסם והישועות עד עתה להבל וריק כנ"ל. עכ"ל הרב אברהם וינפלד זצ"ל.

קבלת השררה של משה ואהרן היתה כל חיים לשם שמים

וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ. וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה (שמות ז' ו'-ז')

כתב בספר צבא רב לרב אליעזר סג"ל רוזנברג זצ"ל הי"ד [הספר יצא לאור לראשונה מכת"י בארה"ב תשע"א ע"י נכדיו, אך ללא שום תיאור תולדותיו, הועלה באתר 'היברובוקס'] וזלה"ק: ויש לדקדק למה כתיב עוד הפעם 'כן עשו', שהרי הפסוק מתחיל 'ויעש משה ואהרן'. ועוד יש לבאר למה כתוב שנותיו של משה ואהרן בדברם לפרעה, ומה הפסוק מלמדינו במה שכותב כמה היה שני חייהם בעת הזאת?

וי"ל שדרך העולם הוא שאפילו אם מישהו ממאן לקבל עליו משרה של כבוד, אבל אחר שקיבל עליו המשרה אחר הרבה הפצרות, אז הוא אוחז בה היטב ואינה מניחה בשום אופן שבעולם. וכמאמר ר' יהושע בן פרחיה (מנחות ק"ט ע"ב) בתחילה כל האומר לי עלה, אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד אני מטיל עליו קומקום של חמין וכו'. אבל משה רבינו לא רצה לקבל על שכמו להנהיג את עם ישראל, ואפילו כשמוכרח היה לקבלו לקיים בזה מצות ה', ונתגדל להיות לנשיא ומנהיג העדה, לא התגאה בה ולא התנשא על אחרים, רק היה תמיד אצלו בבחינת מצווה ועושה בהכרח מחמת ציווי הבורא ב"ה, וכל הזמן רק התכוון לעשות רצון הבורא ב"ה, בלי שום הנאה עצמית, וזה מ"ש הפסוק ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה', שרק מפני הצווי של הקב"ה קיבל על עצמו שליחות זו, וכן עשו תמיד כל ימי חייהם שלא עשו את שליחותם כדי להתפאר, רק בשביל גזירת המקום ב"ה.

וממשיך הפסוק שבנוסף לזה משה כבר היה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנים בעומדם לפני פרעה, ואז כאשר באים בשנים בעומדם לפני פרעה, ואז כאשר באים בשנים הללו בד"כ רודפים עוד יותר אחר הכבוד, ואעפי"כ משה ואהרן 'כן עשו' רק כאשר צוה ה' כדי לקיים מצות ה' יתברך[4] (ועיין באור החיים הקדוש). עכ"ל הרב אליעזר סג"ל רוזנברג הי"ד. 

הגליון נערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000