'דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דר' אמי, וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך (דברים י, יז) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד", והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב (במדבר ו, כו) "ישא ה' פניו אליך"? אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל?! שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה' (ברכות כ,ב). מה הקשר בין החמרה בברהמ"ז לבין נשיאת פנים? בפשטות כיון שאנו מחמירים על עצמנו מעבר למה שצריך ע”פ דין, אז כנגד זה ה' עושה לנו מידה כנגד מידה ונותן לנו מעבר למה שהיה צריך להיות ע"פ דין. ולמה זה מתגלה דווקא בעניין של ברהמ"ז? נשיאת פני ה' אלינו זהו בעצם התגלות ה' אלינו, לכן זה שייך לברכות שבזה אנו מגלים את שם ה' בעולם, כעין מגלים פניו בעולם, ולכן כנגד זה ה' נושא לנו פנים. עוד נראה שהעניין שה' לא נושא פנים נאמר בהקשר שלא לחטוא, שעל זה ה' לא ישא פניו: “ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים הא'ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" (דברים י,טז-יז). '"לא ישא פנים" – אם תפרקו עולו. "ולא יקח שחד" – לפייסו בממון' (רש"י). לכן נראה שבברכה אנו מראים שכל העולם של ה', שה' הוא האלקים האמיתים (כמו שהפס' אומר שהוא אלקי האלקים ואדני האדונים), שבהחמרתנו בברכה אנו מראים כמה הדבר הזה בוער בליבנו ותודעתנו. לכן גם אם ח"ו חוטאים, בכ"ז ה' נושא לנו פנים כיון שאנו מגלים שבעצם כל חטאינו זה חיצוני לנו ולא אנחנו באמת, שיצה"ר הוא שמעכב אותנו ומחטיאנו, אבל אנו באמת רוצים לעבוד את ה' ויודעים את מעלתו וגדולתו ואנו מתבטלים לפניו ('רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות' [ברכות יז,א]. אולי גם נקט דווקא בלשון זו של 'שאור שבעיסה' כרמז לברהמ"ז שהיא על הלחם שזה מגלה את רצוננו האמיתי). לכן בזה אנו מורידים את השורש של החטא, שמגלים שהוא אינו חטא אמיתי אלא חיצוני בלבד (שנעשה מרוח שטות [סוטה ג,א]), ואנו בקרוב מאוד גם נחזור בתשובה. לכן ה' נושא לנו פנים כיון שמתגלה שאין זה חטא אמיתי שראוי להעניש עליו. נראה שזה גם נרמז בפס', שנאמר קודם: “רק באבתיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה" (פס' טו), שה' בחר בנו מכל העמים, שזה בעצם בריאה מיוחדת שה' בראנו, שאנו קדושים ומיועדים לדבקות בה', ולכן זה כעין עומד כנגד ההמשך שה' לא נושא פנים לחטא, שכאשר יש גילוי למעלתנו זה גורם שה' ישא לנו פנים – שלא על זה נאמר ההמשך שה' לא נושא פנים (שזה נאמר כללית שה' לא נושא פנים בסתם כך בעולם, מצד הדין בעולם, אבל בגילוי אלינו זה לא מתגלה כך ממש). דבר זה מתגלה בברכה, שאנו מספרים את תהילת ה' ובזה מראים שאנו מיועדים לגילוי שם ה' בעולם, שזהו מהות יצירתנו: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). (אולי זה נרמז בפס' קודם: “הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה" [פס' יד], שע"י שאנו מגלים זאת אנו מראים שאנו בריאה שה' יצר במיוחד [כמו שברא את השמים והארץ], שהחל באבות והמשיך בנו; וכן כרמז שתפקידנו לספר לעולם על מלכות ה' בשמים ובארץ). אולי אפשר שקודם נאמר שה' בחר באבות ובנו, שזהו היסוד שה' נושא לנו פנים בשל כח מעלת האבות; דבר זה מתגלה במיוחד בברהמ"ז בה אנו מדגישים את אלוקות ה' בעולם, כיון שזה היה גילוי במיוחד באברהם (שהיה כל חייו קורא בשם ה'): '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). לכן בהחמרה בברכת המזון אנו מגלים כעין גילוי אברהם בתיקון העולם, שהקריא את שם ה' ע"י ברהמ"ז (שזהו לאחר שאכלו עמדו לברכו וכו'), וכך מעלים את מעלת וזכות האבות, שמתגלה גם בנו, וכך בזכות מעלת האבות ה' נושא לנו פנים. עוד נראה שע"י דקדוק בברהמ"ז ה' נושא לנו פנים כיון שבזה מתגלה תיקון לחטא בעולם, שהחטא בעולם נובע מחטא עץ הדעת, שאדם וחוה עשו נגד רצון ה' באכילה מהעץ. לעומתם בברהמ"ז אנו מחברים את אכילתנו לה', ולכן בכך יש יסוד לתיקון שורש החטא בעולם (ובפרט לדעת ר"י שעץ הדעת היה חיטה [ברכות מ,א], שעל זה ממש מברכים את ברהמ"ז – על הלחם). לכן גם אם אנו ח"ו חוטאים ומצד החטא היה ראוי שה' לא ישא לנו פנים, בכ"ז כיון שאנו מקעקעים את שורש החטא, אז בזה מורידים מהחטא בעולם ולכן לא על זה חל שה' לא נושא פנים. (לכן נאמר קודם שה' הוא אלקי השמים והארץ, שהוא ברא את העולם, שזה כרמז שהעולם התקלקל והתדרדר לחטא בחטא עץ הדעת שהיה בבריאת העולם). אולי לכן הפס' שה' נושא לנו פנים זה בברכת כהנים, שזה נאמר לפני חנוכת המזבח (במדבר ז), שהמשכן כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), ולכן בחנוכת המשכן אנו מגלים תיקון לקלקול בעולם, שמגלים את שם ה' בעולם. לכן בברכת כהנים שסמוכה לזה נרמז שה' נושא לנו פנים, שזה בשל שיש בנו עשיה של קעקוע שורש החטא בעולם. כמו כן קודם לברכת כהנים נאמר על נזיר (במדבר ו), שנזירות זה כדי להתרחק מתאוות ערווה ('כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' [נזיר ב,א]), והתאוות הגיעו בעקבות חטא עץ הדעת, שלכן אז ראו שהם ערומים; כך שגם זה מרמז על תיקון הקלקול של חטא עץ הדעת שגורם שה' ישא לנו פנים.