"ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך. ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (שמות י,כא-כג). "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם". הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח) "שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו", רבותינו אמרו: על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם. דבר אחר: אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצריים ראויין ללקות בחשך. מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו. מהו "שלח חשך ויחשיך"? למה הדבר דומה לאדון שסרח עליו עבדו אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין, הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו; כך הקדוש ברוך הוא יתעלה שלח חשך על המצריים, והוסיף החשך משלו, הוי "שלח חשך ויחשיך". "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" כמה היה אותו חשך? רבותינו אמרו: עבה כדינר היה, שנאמר "וימש חשך" שהיה בו ממש' (שמו"ר יד,א). חז"ל אמרו שהחושך היה ממשי עד כדי שהיה עבה כעין דינר. מה העניין של דינר דווקא? נראה שזה כרמז לנאמר קודם שהמצרים לא עשו את דבר ה', והרי זה שייך בכל המכות (שמרו את דבר ה' ולא שילחו את בנ"י) אז למה דווקא במכת חושך זה נאמר? בפשטות זה מרמז שהחושך הוסיף משלו, שבזה הראה שהוא עושה את דבר ה' מעל ומעבר, ולכן זה מבליט שהמצרים לא עשו כך; או שהחושך עשה במיוחד יותר כעונש למצרים שמרו את דבר ה', ולכן כאן היה בזה הדגשה מיוחדת שהמצרים מרו את דבר ה'. לכן נרמז החושך בדינר, שבנ"י עושים רצון ה', שזהו כעין אישה לבעלה, וכן בבעל יש רמז לע"ז: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב,יח). 'ר"ל תקראי לי איש, כי בעל האשה יקרא איש, כמו (שמואל א א, ח): "אלקנה אישה", וכנסת ישראל נמשלה לאשת איש. ובעל הוא שם משותף כי היו קוראים לעכו"ם בעל, לפיכך אמר "ולא תקראי לי עוד בעלי" כדי להסיר שם הבעלים מפיה' וכו' (רד"ק). יוצא שבבעל ואשתו יש רמז לחיבור לה' או ח"ו לע"ז (וכן עשית ע"ז נמשל בנביא לאשה מזנה). המצרים היו עובדי ע"ז ולכן לא שמעו לדבר ה' כי נמשכו אחר הע"ז שלהם כאילו היא האלהים ואין ה' שקובע להם. לכן עונשם נרמז בדינר, שמובא בקידושין ע"פ שיטת ב"ש שהאשה מתקדשת בדינר, שטעמם (לשיטת ר"ז): 'אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר', שעניין חשיבות בקידושין מתגלה בדינר, ולכן דינר מרמז על המצרים שהחשיבו את עצמם ומרו ולא שמעו לקול ה' אלא המשיכו אחר טומאתם בחיבורם לע"ז. או (בדומה קצת) שנאמר שהחושך הוסיף על החושך שה' קבע למכתם, לכן זה נרמז כעין שיש מחלוקת ב"ה וב"ש האם אשה מתקדשת בדינר או בפרוטה, וכיון שיש במכת חושך הוספה, שהחושך הוסיף במכה לעשותה גדולה יותר, אז נרמז על הגדול יותר (בין פרוטה לדינר) שזהו דינר. אולי גם נרמז ב'דינר' על מרים של מצרים, שזהו אותיות 'דן - רי', שה' עכשיו דן אותם על מרים שלא מוכנים להוציא את בנ"י לאחר ר"י שנות שעבוד שה' קבע שהגיע זמנם לצאת עכשיו. נראה בפשטות שנרמז בדינר, כיון שלא יכלו לזוז ממקומם: 'מהו "חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה"? אמר רבי אבדימי דמן חפה: אותו חשך כפול ומכופל היה. רבותינו אמרו: שבעה ימים של חשך היו, כיצד? שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד, והעומד בקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו", שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף, עליהן נאמר "ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים"' (שמו"ר יד,ג). לכן רמזו את הממשות של החושך, שגרם שלא יכלו ללכת ממקומם (בכל ששת הימים) לעובי דינר שכעין חוסם את תזוזתם (כעין קיר ברזל בעובי דינר, שבתחילה היה כעין סביבם שלא לזוז ממקומם, ואח"כ צמוד להם לגמרי שלא יכלו לזוז אפילו במקומם אלא להישאר באותה תנוחה), שדינר נקרא גם זוז, שלכן זה רומז שלא יכלו לזוז ממקומם. גם דינר שווה שש מעות, כך שרומז על ששה ימים של מכת חושך שהיה בו כעובי שפעל עליהם. במכת חושך בנ"י ראו את כלי הכסף וזהב של המצרים, ובכך אח"כ השאילו להם המצרים: 'ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום. שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם. היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני. באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר, אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו, והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הדא הוא דכתיב "ולכל בני ישראל היה אור" וגו', בארץ גושן לא נאמר, אלא "במושבותם", שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קיט, קה) "נר לרגלי דבריך" וגו'' (שם). לכן נראה שרמזו את החושך בדינר, שזהו כסף (ממון-רכוש), כרמז שבמכת חושך שלא יכלו המצרים לראות ולזוז (ולכן לא היו מסתובבים ועוצרים את בנ"י מלהיכנס לבתיהם ולראות) היה זה כדי שבנ"י יצאו אח"כ ברכוש גדול. והמשילו זאת דווקא בדינר כיון שבדינר יש 192 פרוטות, שזה גימטריה של 'קצב', שה' קצב להם ממון רב שיצאו אתו ממצרים. גם דינר זה 24 איסרים, גימטריה 'דך', שמרמז על בנ"י שהיו דך – נדכאים תחת יד מצרים, ועכשיו שהמצרים לא רואים הם נכנסו לבתיהם כדי שאח"כ יקבלו את הממון הרב ביציאתם כשכר עבודתם כעבדים במצרים (שהיו משועבדים ונדכאים תחת יד מצרים). אולי אפשר שרמזו בדינר על כך שהיו ישראל שמתו במכת חושך, שה' הביא חושך כדי שלא יראו שקוברים אותם: 'חשך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות. לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך' (שם). לכן רמזו זאת בדינר שהוא ממון, שאותם שלא רצו לצאת היה בשל שהיה להם עושר במצרים, וזה בדינר שהוא דבר קצת מכובד (כעין קידושין שלב"ש ע"פ ר"ז זה בדינר בשל כבודן) שזה מרמז שהיה להם גם כבוד ולכן לא רצו לצאת (שזהו 'והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת'). 'דינר' מרמז גם על המתים, שזהו אותיות 'נר – די', ש'נר' מרמז על הנשמה שמחיהו "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), וה' אמר 'די' לחייהם – ומתו במכת חושך.