'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב). 'רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָרְמָה לוֹ. פירש רש"י: 'משכתים בחבלים ולא בשלשלאות'. והכונה רצונו לומר שלא עשיתי סיבות של ירידתו שיהיו קשות עליו כברזל, אלא זכותו גרם שתהיה סיבת ירידתו נוחה וטובה עליו, שהיתה בכבוד בשביל יוסף שהיה מלך, שנמצאת הסיבה נוחה כחבל ולא קשה כברזל. אמנם צריך להבין מעיקרא למה היה ראוי לירידה בסיבה קשה? ועוד למה דמה הקושי לברזל? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בריש שמות, שסיבת גלות מצרים היה כדי להוציא מהם זוהמת הנחש, שעל ידי כך יהיו יכולים לקבל תורה בסיני וידבר שם עמהם פנים בפנים, שיהיו כולם באותו מעמד נביאים גמורים מקטנם ועד גדולם, ומחמת שהיתה הזוהמה רבה מאד אז עד אחר התכת כו' יצא אברהם אבינו ע"ה נקי, ועם כל זה לא נבררה ויצאה הזוהמה כולה, ולכך עשה השם יתברך שיוליד אברהם את ישמעאל תחלה כדי שימשוך חלק רב מזוהמה, ואחר כך נולד יצחק אבינו ע"ה נקי וטהור, ועדיין נשאר זוהמה קצת, ולכך עשה שתתעבר רבקה אמנו ע"ה בעשו עם יעקב כדי שיקח עשו כל הזוהמה ויצא יעקב אבינו ע"ה נקי ובר, וכן היה שהוליד י"ב שבטים כולם צדיקים, אך עדיין היו צריכין זיכוך ולכך גלגל ביאתם למצרים שהיא כּוּר הַבַּרְזֶל, כדרך המניח הזהב בתוך כור כדי להפריש הזהב לצד אחד והסיגים לצד אחד וכנזכר שם עיין שם. אמנם עדיין צריך להבין למה בשביל הקצת מן המקצת הוצרך להיות כל כך שנים במצרים עד שיבדלו הסיגים? ועוד הלא יעקב אבינו ע"ה היה נקי וטהור והראיה שכל בניו הולידם צדיקים גמורים ולמה הוצרך כּוּר הַבַּרְזֶל של גלות מצרים? אך באמת טעם זה הוא נודע, כי הן אמת יעקב אבינו ע"ה נזדכך מאד, מכל מקום מצד הנשים שהיו לאה ורחל ובלהה וזלפה כולם בנות לבן הגיע זוהמה חדשה בבנים, ולכך הוצרך לזה גלות מצרים להתיך הזוהמה אשר נגעה מצד אמותיהם! והנה בזה מובן בס"ד הטעם שנקרא גלות מצרים 'כּוּר הַבַּרְזֶל' (מלכים א' ח, נא), והיינו כי ידוע מה שאמר רבינו האריז"ל 'בַּרְזֶל' ראשי תיבות בִּלְהָה רָחֵל זִלְפָּה לֵאָה, וזהו כסדר עמידתן למעלה בשרשם שהשפחות הם עומדים אחורי הגבירות. ואם כן מצדנו הם כסדר זה של אותיות 'בַּרְזֶל'. ומאחר שעיקר גלות מצרים היה כדי להתיך זוהמה שנגעה מצד אמותינו הנז' שהם נרמזים באותיות'בַּרְזֶל' לכך נקרא גלות מצרים 'כּוּר הַבַּרְזֶל'. ובזה ממילא מובן הטעם במאמר הזה שאמר רָאוּי הָיָה שֶׁיֵּרֵד בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אלא שזכותו גרם שעשה במקום ברזל, חֶבֶל. והנה ההפרש בין מספר בַּרְזֶל [239] למספר חֶבֶל [40] הוא קצ"ט כמנין צְדָקָה [199], רמז צדקה עשה הקב"ה עם יעקב אבינו ע"ה וזרעו שהחליף להם הברזל בחבל! ובזה יובן (דברים לב, ט) "כִּי חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ”, רצונו לומר להיות כִּי חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ לכך רחם עליהם ועשה ליעקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ מלשון נַחְלָה מַכָּתֵךְ (ירמיהו ל, יב), רצונו לומר המחלה שלו שהוא גלות מצרים משך אותו ב'חֶבֶל' ולא ב'בַּרְזֶל'. ובזה יובן בס"ד (תהלים טז, ו) "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי”, דאמרו רבותינו ז"ל שגם זכות יוסף הע"ה סייע בכבוד הירידה והעליה, כמו שנאמר (בראשית מו, ג) אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה וכו' וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ, וזה שאמר חֲבָלִים נָפְלוּ לִי במקום שלשלאות ברזל, על ידי הַנְּעִמִים הם יעקב ויוסף, וגם נַחֲלָת סך הגלות שהוא נחל ת' שנה שָׁפְרָה עָלָי שיצאנו קודם הזמן בזכותם, כמו שנאמר (תהלים עז, טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ, בשביל שהם בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה גם שָׁפְרָה אותיות פְּשָׁרָה שנתפשרנו בחצי הזמן. והא דקרי להו חַבְלֵי אָדָם, נראה לי על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפירוש המשנה פ"ח דשבת) שהמנהג לקשור חבלים ליולדות שתתלה עצמה בעת הלידה כדי שיהיו לה לעזר בעת לידתה יעויין שם, וידוע כי הגלות נמשל ליולדה היושבת על המשבר כמו שנאמר (ישעיהו כו, יז) כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ, ולכן על גלות מצרים אמר בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם (הושע יא, ד), כי לבהמה מושכים בחבל כדי שלא תמרוד ותברח, אך לאדם כיולדה וכיוצא שנותנין החבל להיות לו לעזר, כן גלות מצרים הי' לעזר לישראל ולכך קראו 'חַבְלֵי אָדָם'' וכו' (בן יהוידע). דברי הבא"ח עמוקים ביותר, אולי לפי זה מובן מה שנאמר "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו,ה), מה הקשר בין לבן הארמי לירידת מצרים? אלא שלפי זה מובן, שירדו למצרים כדי לנקות את הטומאה מלבן, ולכן זהו שלבן היה קשור לטומאה שרוצה לאבד את הקדושה, שלכן רצה לאבד את יעקב, ולכן מכח אותה טומאה הוצרך יעקב לרדת למצרים להתנקות מהקשר לטומאתו. אולי זהו עומק דברי חז"ל: '"ואמרת לפני ה' א', ארמי אובד אבי”. מלמד שלא ירד יעקב לארם, אלא להאבד, ומעלה על לבן הארמי, כאלו איבדו' (ספרי). שמה המשמעות שיעקב ירד להאבד? הרי הוא ירד כדי להתחתן (שלכך שלחוהו לשם)? אלא שזהו אותו העניין, שירידתו להתחתן עם משפחת לבן זהו להאבד, שיצטרך להתנקות מזוהמתו ע"י גלות שהיא אבדון (שהתענו וגם קוצרו ימיהם מעבדותם הקשה), ואף נחשב ללבן שהוא אשם בכך שגרם לו אבדון. אולי זהו שלבן רצה לאבד את "אבי", שזהו 'יב,א', כרמז לשבטים שיעקב החשיב את מנשה ואפרים כשני שבטים ולכן הוציא את לוי, וזהו שהיו צריכים להתנקות במצרים ה-יב שבטים, אבל את ה-א' לא הצליח לבן לטמא ולכן שבט לוי לא היה משועבד במצרים, שלא היה צריך להתנקות בעצמו, וזהו שלבן רצה לאבד את כולם בטומאתו (כולל לוי, אלא שלא הצליח בפועל להשפיע אלא רק על י"ב). אולי אפילו אפשר שלבן גרם לירידת מצרים ע"י שהחליף בין רחל ללאה שלכן קינאו האחים ביוסף ומכרוהו (כמובא ביהודי הקדוש); אולי אם היה נעשה כראוי שיעקב היה מקבל את רחל ועשו את לאה, אז עיקר הטומאה של לבן היתה נמשכת דרך לאה, או אולי רחל היתה אשת יעקב ולאה פלגשו כעין הגר לאברהם, ולשם היתה הולכת טומאת לבן וממילא מרחל היה יוצא י"ב שבטים נקיים לגמרי ולא היו צריכים גלות, לכן נחשב שלבן קשור לירידה למצרים. אולי לכן לדעת ר"י הסיבה לגלות מצרים: 'ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). שאולי אם היה מגייר את סדום זה היה משפיע קדושה על האנשים בכל העולם (שהרי סדום היתה מקום מלא טומאה עד שנהפכה בשל כך, ממילא היה לה השפעה רבה בטומאת העולם; וכן ארבעת המלכים היו שולטים בכל העולם, ולכן היה מתפרסם בכל העולם עניין הגיור, ע”י שהיו עושים כמו שאברהם גייר – בשל שהיו מעריצים אותו כמלך הכי חזק שניצח את שליטי העולם), וכך היה מתגלגל השפעה גם על בתואל ולבן שהיה מוריד מטומאתם ולכן לא היו צריכים ממש גלות כדי לנקות את הקשר לטומאת לבן. אולי "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (דברים ד,כ), שהתנקנו מהטומאה ולכן נעשינו ראויים להיעשות לעם לה' ששומרים מצוותיו, ולכן זה נקרא "כור הברזל" בגימטריה 470 כמו 'רי סר', שלאחר ר"י שנים סרה הטומאה של לבן (ובפס' מופיע "מכור הברזל", שה-מ' מרמזת שעכשיו ראויים לקבלת התורה שנעשתה ב-מ' יום של משה בסיני). (אולי לכן בתחילת שליחותו של משה, במעמד הסנה נאמר "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" [שמות ג,ד], שמודגש “סר” כרמז לכך שעכשיו הגיע הגיע הזמן שסרה הטומאה מישראל ולכן משה נשלח להוציאם). נראה שנאמר 'בשלשלאות של ברזל', כרמז לשושלת, שיש קשר המשכיות במשפחה (שושלת משפחתית), שזהו שההמשכיות של ברז"ל (ארבעת אמהות השבטים) היה צריך לגרום ליעקב לרדת בשלשלאות ברזל ממש כנגדם (שזהו הגילוי הפיזי כנגד הרוחני). אולי נאמר שירדו למצרים "בחבלי אדם" כרמז להורדת כח השעבוד, שכך היו אמנם במצרים ר"י שנים אבל בפועל השעבוד החל רק לאחר מות לוי, כך שלא שועבדו במשך ה-94 השנים הראשונות (עד מיתת לוי) אלא רק אח"כ, וזהו גימטריה של "חבלי אדם" – שנדחה השעבוד עד השנה ה-95 לירידתם למצרים. אולי גם ברזל משמש לכלי הרג (שלכן בתורה על כלי מתכות בטומאת מת נאמר "חרב" ומלמד לכל כלי המתכת [נזיר נג,ב]), שזהו שהיה ראוי לרדת בצורה קשה ובשעבוד קשה כמוות ממש, ובמקום זה ה' הקל והורידו בחבלים, ש'חבל' אותיות 'חלב' שחלב מרמז על מידת הרחמים. אולי זהו שבמדרש נאמר: 'ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה? משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה: בני בכורי ואני מורידו בבזיון? ואם ליתן בלבו של פרעה, איני מורידו פומבי. אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו' וכו' (ב"ר פו,ב). שזהו שה' הורידו בכבוד ומשלו זאת לפרה ההולכת אחר בנה, שזה גם רומז בעומק (מעבר לפשט שכך הולכת אחריו) לעניין חלב, שהפרה דואגת לבנה (שלכן הולכת אחריו) ולכן גם מניקה את העגל שלה (שזהו בנה), שזהו חלב שרומז לרחמים. זהו שהוריד את השכינה למצרים עמו, כדי להקל בכך על השעבוד, שזה ע"י גילוי מידת הרחמים. במדרש מודגש 'בני בכורי ואני מורידו בבזיון?', אולי רמזו זאת בכך שבנ"י מיוחדים לה' (שזהו "בני בכורי”), ודבר זה מתגלה ב"הן עם לבדד ישכן" (במדבר כג,ט) ש"הן" מרמזת שבנ"י לא מתערבים באומות אלא הם מיוחדים לעצמם (שמו"ר טו,ז), וזה נרמז בפס' “בחבלי אדם", שזהו (בלי האות ב' שבהתחלה שהיא לא מעיקר המילה) גימטריה של אותיות 'חלב ו-'הן', שזהו שרמוז על בני בכורי – שיש בישראל מעלה מיוחדת משאר הגוים, ולכן ה' ריחם ופעל במידת הרחמים שנרמזת בחלב, שזהו כעין שירד בחבלים במקום שלשלאות ברזל. אולי הירידה לגלות היתה כדי להוריד את זוהמת הנחש, והנה נחש בגימטריה 358, והם היו צריכים להתנקות כדי לקבל את התורה שזה ברמז "בם" (“ודברת בם") שזה 42, יחד יוצא400 שזה היה הזמן שהיו צריכים להיות בגלות מצרים כדי להתנקות ולהיות ראויים לקבלת התורה. ה' הקל ולכן החשיב שהיה מספיק ב-ר"י שנים, שחישב באותם שנות גלות כעין עבודה גם בשביל גילוי תורה, שזה נרמז ב'אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח' (אבות ג,יז), שכך נעשה בסיס לתורה תוך כדי עבודתם, ולכן נחשב 'ר"י' (210) יחד עם 'קמח' (148) בתוכו, שיחד זהו 'נחש' (358), שהורידו את זוהמת הנחש. אולי נאמר שמשכו בחבל לרמז על הקלת השעבוד, שזה בזכות שלושת האבות (כמו שהגאולה היתה בהקשרם [שמות ב,כד]), והאבות נרמזים כעין חבל: 'שלומייני בשם ר' שמעון בן לקיש: תרונוס (כסא) שלג' רגלים הראה לו; ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: את הוא רגל שלישית! היא דעתיה דר' יהושע בשם ר' לוי: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (דברים לב ט). מה חבל זה, פחות משלשה אין מבקיעין [קולעים] אותו, כך האבות אין פחות משלשה' (ב"ר סח,יב).