לעולם הגולים שבתוכנו יקראו : "בני יעקב" ולא : "בני ישראל" .

==============================================.

 ברשימה קודמת  על "הפטולוגיה של הגלות".

 התייחסנו לגלות בעם ישראל,כמהות קיבוצית לאומית. 

שגולת מצרים הייתה כור ההיתוך של עם ישראל

 וכמו גם גלותו הראשונה כמשפחה וכעם.

 עם ירידת יעקב למצרים בשבעים נפש כאן המקום  להתעכב 

על גלותו הקודמת  - כראשונה לכל גלות של יחידים - 

גלותו של יעקב לחרן :

 "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

 "מבאר שבע" - ביטוי המסמל את ארץ ישראל :

 שהיא "באר" הברית והשפע לעולם 

. באר של שבע חומרי ורוחני.

 וכך כל היורד ממנה מארץ ישראל , "הולך" למעשה "חרנה" .

להולך למחוזות של חרון ואף שהרמז ב"חרנה" = חרון ואף ה'.

 שכל היורד מהארץ נוטש את קן הברית  את בית השכינה והרעיה

 מניח מאחריו את הטוב ואת האור.

 והולך אל מקום שסופו תמיד חרון ואף  : "חרנה".

 והנה כשהמלאך שינה שמו של יעקב על סף חזרתו שוב לארץ  אמר לו  :