'אמר אבי אדוני זקני היהודי הקדוש שהמיתה נחשב כמו איש שפושט לבושו ולובש בגדים אחרים'. 'בשמים אינם נועלים בשום פעם את הצדיק מהעולם הזה, כי למה לא יניחו אותו עוד בעולם הזה כדי שיוסף ויגביר חיל בתורה ועבודה. רק שמראים לו מדרגה גדולה, אשר נראה לו לצדיק שלא יוכל להשיג זו המדרגה בשום אופן בעודו בחיים חיותו בזה העולם השפל, והיותו נקבע בגופו הקרוץ מחומר הגשמי. ומגודל התשוקה והחשק להשגת המדרגה ההיא הוא בעצמו מבקש מאת השם יתברך שיעלהו למעלה כדי שישיג שם את המדרגה ההיא' (היהודי הקדוש). מניין לו ליהודי הקדוש שכך זה נעשה שבשמים משכנעים את הצדיק שכדאי לו להפטר מהעולם ע"י שמראים לו את דרגתו למעלה? נראה שלמד זאת מהסיפור על ריב"ל ורחב"פ: 'כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה. אזל איתחזי ליה. א"ל: אחוי לי דוכתאי. אמר ליה: לחיי. א"ל: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא. יהבה ניהליה. כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור, נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה. א"ל: בשבועתא דלא אתינא ... רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה, כי הוה קא ניחא נפשיה, אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה, אזל לגביה ואיתחזי ליה. אמר ליה: שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. שבקיה. לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה. א"ל: אחוי לי דוכתאי' וכו' (כתובות עז,ב). כשחז"ל מספרים סיפור אין זה רק סיפור בעלמא אלא יש בו עומקים וסודות עליונים. לכן כשחז"ל מספרים שנאמר למלאך המוות ללכת לעשות רצונו זה בא לומר שכך מלאך המוות פועל לקראת המיתה אצל צדיקים, שגורם להם לרצון להתחבר לקדושה ובכך הם מתים, שזהו שרחב"פ רצה לחזור על תלמודו לקראת הגעתו שבזה יש לו מעלה גדולה, שזהו 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' שמתחבר לקדושה עליונה יותר בכך, וכן שרצו לראות את חלקם בגן עדן, שזהו שמראים להם מדרגה גבוה שאי אפשר להגיע אליה בעוה"ז ולכן רוצים לעבור לשם. זהו שמלאך המוות תפס את ריב"ל בקצה גלימתו, שרצה להרגו כמו כל אדם, שמלאך המוות ממית זהו כמו שפושט לבושו ולובש בגדים אחרים, ולכן מלאך המוות תפס בקצה גלימתו – כעין שלא יכנס עם לבושו שהיה בעוה"ז. זהו שתפסו בקצה מעילו, שאין למלאך המוות תפיסה בבגד אלא רק בקצה, כרמז שכל מעשיו זהו רק כעין החלפת בגדים לצדיק, ולא שלוקח ממנו את בגדו, שאין לו ממש תפיסה בו אלא במעט. הובאו שני סיפורים, כדי שלא תאמר שזה היה רק לריב"ל שהיה מיוחד בדורו, כמו שמסופר קודם שהיה לומד עם בעלי ראתן: 'ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר (משלי ה, יט) "אילת אהבים ויעלת חן"', לכן הובאו גם הסיפור של ריב"ח שמלאך המוות אמר לו שהוא אינו בדרגתו: 'אמר ליה: מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה?', כדי לומר שזה גם אצל שאר הצדיקים שאינם במעלת ריב"ל. אמנם אין זה בכל צדיק, אלא רק בצדיק גדול, שלכן אמרו שהיה עמוד אש שמפריד בינו לעם, שזה מראה את מעלתו: 'ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא, וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא'. אמנם נראה שלא צריך להיות ממש כצדיק יחיד (או השני לו) בדור, שלכן נאמר 'אמר אביי: לאפוקי ממאן דלא קיים' ('אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים - עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא' [רש"י]), שהעמוד בא לומר שלא יתקרבו אליו מי שלא קיים את כל התורה, אבל צדיק שקיים הוא כן קשור אליו, שלא בא להפריד ביניהם, כעין שקשורים יחד, שזה מלמד שגם צדיק גדול שאינו יחידי שבדור, גם אצלו יש קשר לנעשה אצל ריב"ח וריב"ל, שה' מראה לו מעלה גדולה לקראת מותו, ובכך ממיתו. אולי לכן כיון שמיתתו קשורה בהתעלות דרגה, לכן הכפרה בדור זה כששבים בתשובה ודואגים לבניו. כאשר האנשים חוזרים בתשובה בעקבות מיתתו, שבכך מתקדשים בחיבור לה', זהו כנדבקים בעליית הצדיק – שמתדמים לו; וכן הדאגה לבניו זהו שקשורים להתעלותו, שעזב את העולם ועבר למעלה עליונה כי זה רצונו, אבל עדיין יש לו דאגה על מה שנשאר כאן, ואת זה האנשים באים להשלים בשבילו, כך שכעין עוזרים לו בעשיית רצונו להתעלות, ולכן אז מכפר. זהו שמובא בשם היהודי: 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה נאסף צדיק (ישעיהו נ"ז ג). הפשט שבשביל זה נפטר הצדיק כדי שלא יראה הפורעניות של ישראל. וקשה הא מצינו ש"מיתת הצדיקים מכפר על ישראל" כמו שאיתא בזוהר הקדוש (וכן הוא במועד קטן כ"ח.), ותירץ היהודי זצ"ל שנפטר הצדיק, ובני ישראל מצטערים על זה ועושים תשובה, ומחזיקים אנשי ביתו בפרנסה, אזי מכפר עליהם. אבל אם אינם עושים תשובה, ומחזיקים באנשי ביתו, יכול הצדיק לומר: למה אהיה כפרתן, תהיו אתם כפרתי'.

אוי לנו כי גדול כים שברנו, ניפטר הגאון הענק, מחנך הדור שהעמיד עולם שלם של תורה ואמונה, לימד את התורה הגדולה והשלמה בשלמות אמיתית בכל חלקיה, תורת א"י הגואלת. תלמיד מובהק של מרן הרצי"ה והרב הנזיר זצוק"ל, מחנך הדור מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הכ"מ. כמו שנאמר על היהודי הקדוש שהסתיר את צדקותו ע"י חריפותו בתורה, כך הסתיר מרן זצוק"ל את מעלתו הגדולה בתורה בצדקות ובחסד, בהסתר של ענוה גדולה של רב 'מחנך'. המקום ינחמנו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.