אנטומיה של גלות 

=====================.

 אין לך פסוקים בתורה אשר עיצבו והגדירו את מוסד הגלות ביהדות ,כמו הפסוקים  מפרשתינו המצוטטים להלן :

  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  ג וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.  ד אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. 

 ויאמר אנוכי אלוהי אביך, -  כיוון לאברהם, להזכיר  גזירת הגלות לאברהם בברית בין הבתרים

והציווי הראשון לא לקבל יראה  [יאוש] מכל גלות . משום שבכל גלות יש גם :"ירידה" של האלוהות בעולם. ואין לך רצון אלוהי לירידה מתמדת 

 שיש ואם שנות רעב בארץ ,הדלת פתוחה  לגלות גם בגיזרתו של האדם . ושלסוף יש גם חלק בצמיחה שהיא דווקא בגלות  - "לגוי גדול אשימך שם".

 וההבטחה : "אנוכי ארד עמך  ואנוכי אעלך גם עלה" - כפל "אנוכי" כשם שכפל קודם שם : "יעקב".

 ועתה לעיקר העיקרים שביסוד כל גלות .

 אב שמגרש את בניו משולחנו ומביתו לעולם משאיר הדלת פתוחה וכך גם השאיר הקב"ה שהדגיש "אעלך" [ בעיתה] ואחישנה כשאתה תרצה לעלות ותיזום עליה.

  מבלי להמתין ל"עתה" של :  "אעלך".

 והזכיר את יוסף שבכל גלות יש  לזכור את  מאמרי יוסף במצרים לעניין הירידה למצרים.

 

הנה כי כן אין לך נורא יותר מהגלות שהיא גם "חושך של לילה" אפלה של ברית בין הבתרים.

 וגם מיצר של ים  והרחב מני ים  - בבחינת : "מצריימה"

  גלות מצרים אם כן, הייתה  "אם כל הגלויות" והיא אשר אמורה הייתה לעצב ולהגדיר את מוסד  הגלות ביחס לעם ישראל .

 כנרמז מהותה של גלות מצרים וכל הגלויות כולן נוצקה בברית בין הבתרים  שהאש והכבשן של ברית בין הבתרים מסמל את חיתומה של גלות אחרונה בשואה האיומה שעבר עמנו  לפני כשבעים וחמש שנה..

 והנה לפי הסינתיזה של המקורות הנ"ל גם ברית בין הבתרים וגם תשתית הירידה למצרים כאמור לעיל בפרשתינו וגם זיכרון העד של "היציאה ממצרים"  מורים על כך כי כל הגלויות כולן לא יעברו תקופת זמן של יותר מארבע מאות שנה". וודאי שלפחות לא תהא גלות אחת המתארכת יותר מארבע מאות שנה .

 ללמדך כי גלות אלפיים לא הייתה מעשה שמיים אלא בחירת ומעשה האדם. 

נקודה.

 שכאמור בצד כל הצפייה של :"אעלך" בעיתה יש את "העלה" העלייה העצמונית  בבחינת החלטת האדם לקיים "אחישנה" אלא שאז פועל מנגנון ההמרה של להמיר את עונש הגלות  בקניין הארץ בייסורין . ועמך ישראל  בחר להמשיך ולהיות נמק בגלות  ובלבד לא "לעלות בחומה" ולשלם מחירים... עד שקמו חלוצים ולא נרתעו מלשלם בייסורים את קניין וגאולת הארץ  לקיים "אחישנה" .

גם לאמור לשלומי אמונה ישראל  : "אחי" "שנה" אחרת  - גאולה עצמית .

 למשיח תחכה בארץ ישראל 

 אגב מנגנון ההמרה לסוף גם עוגן בסוף שירת האזינו בבחינת  : "וכיפר אדמתו עמו" .

לאמור ארץ ישראל נוטלת על עצמה למרק את בניה במקום שהגלות בארצות ניכר תעשה כן .

 הנה אם כן ,המסקנה אחת היא  ולוואי ותתקבל סוף סוף על דעת אחינו המכונים : "חרדים" כי הגלות המרה המכונה גלות אלפיים  הייתה התגלמות המאיסה בארץ משל חטא המרגלים פי אלף.

  והיא הייתה מעשה אדם ואיוולתו והיא אשר גם המיטה לבסוף עלינו את השואה האיומה.

 משה אהרון