'"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). על השם חנוכה ישנם שלוש דעות מה משמעותו: א. ע"ש חנו ב-כ"ה כסלו מהמלחמה, ב. ע"ש חנוכת המזבח, ג. ע"ש חינוך לעתיד (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' - 'שלמות חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר ע"פ הדעה שחנוכה הוא ע"ש העתיד, שבבית שני ראו עצמם כמקדש שיכול להפוך בהמשך לבית העתידי אם יזכו; שהרי בתחילה התלבטו אם דברי יחזקאל הוא למקדש שלהם, לכן עשו מקצת הבניה כעין הנאמר ביחזקאל (כידוע), כך שמשמע שראו שיש בכוחו להפוך לבית שלעתיד. לכן נראה שגזרת היוונים הייתה נגד הקדושה, והיה בזה גם כביטול להבאת הגאולה, לכן חנוכה שהוא כנגד שניצחו את היוונים יש בו גילוי של לעתיד לבא. אולי לכן בגלות יון נאמר דווקא חושך, להיפך מהנאמר בפס' הבא שבבראשית: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א,ג) שזה רומז לעתיד, לאחר ביאת המשיח והגאולה השלמה שאור ה' יאיר בעולם כולו. סוף פס' ב' נדרש על המשיח: '"וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת" זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'", באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים? בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ"' (ב"ר שם), וממילא אחריו (פס' ג) זהו הגאולה השלמה, שזהו האור האלוקי שמאיר את העולם כולו. לכן דרשו את האור הזה שיאיר לעתיד לצדיקים: '"וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם" לא הוא אור ולא הוא יום? אתמהא. תני: אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא? נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"' וכו' (ב"ר ג,ו). כך שמדובר על אור של קדושה, שזהו שה' קבע שיהיה אור בעולם, שהעולם יהיה מתוקן, שכך יהיה לעתיד. היונים רצו לבטל זאת, שבעיניהם בעולם הזה הגשמי הוא החשוב, כמו שהיו מעריצים את הגוף הגשמי. גם אצל היהודים יש חשיבות לגוף, אבל זה דווקא כשמגיע עם קדושה, כמו שנביא צריך להיות בעל כוח (נדרים לח,א), שיש חשיבות לגוף בשביל השראת שכינה, אבל לא כשהגוף מנותק מהקדושה, שאז פועל בו לרעה. שכך עשו היונים (גוף מנותק מקדושה, שנעשה לטומאה) ולכן גזרו גזרות של תאוה גשמית שהגוף מושך, שגזרו שתבעל להגמון תחילה; וכן גזרו שלא יטבלו לנידה כדי שיבעלו בטומאה, וכן שלא ימולו שזה החלת קדושה על הגוף הגשמי. לעתיד תרבה הנבואה בישראל "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו" (יואל ג,א), כך שגם הגוף צריך להיות חזק, שזהו אחד הדברים שצריכים להיות בנביא. כך שהאור שמרמז על קדושה, ועל האור שיהיה מאיר לצדיקים לעתיד שזהו כנבואה – שרואה מסוף העולם ועד סופו, מרמז שאנו רוצים גוף קדוש חזק (שעליו חלה הנבואה), שלא כרצון היונים לנתק בין הגוף גשמי לבין הקדושה. לכן גם האור מרמז על התורה ('א"ר סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" - כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. "וַיְהִי אוֹר" - כנגד ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" - כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. "וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" - כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. "וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם" - כנגד ספר משנה תורה שהוא מלא הלכות רבות'. ב"ר ג,ה), שבה אנו מתקנים את העולם כולו, אבל במיוחד גם את גופנו (רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מ"ע, ושס"ה גידים כנגד שס"ה ל"ת). לכן היונים רצו לעקור את התורה מישראל (לנתק בין הגוף והקדושה. לכן גם בכוונה לא גזרו סתם להרוג, כדי להדגיש יותר את החילוק בין גוף ורוחניות), וזהו שרצו שיכתבו על קרן השור, שהשור הוא חזק ביותר, כמו הגוף החזק, ולשור יש קרן שזה מזכיר קצת תפילין שבראש, ועל תפילין של ראש נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח,י [מנחות לה,ב]), לכן גזרו בשור לרשום על הקרן שאין לנו חלק בה' ח"ו, ההיפך מ"שם ה' נקרא עליך", שלא רוצים גוף קדוש ששם ה' נקרא עלינו אלא גוף גשמי חומרי. בזמן גלותנו בגלות הארוכה שהינו בחו"ל בארץ טמאה, דבקנו ביותר בקדושה בלבד, כיון שכל הסובב היה טמא ומשוקץ. אבל בא"י שהיא מקום של קדושה, שהגשמיות בארץ קדושה ויונקת מהשכינה, אז גם דורשת גוף בריא להחלת השכינה כראוי (כמו השראת השכינה על הנביא כשגופו חזק), שכך מקרבים לגאולה, שהעולם כולו – כל הגשמי מתקדש, שכך היה גם אצל החשמונאים שיצאו להילחם כגיבורים, שאמנם מול יון היו כעין חלשים, אבל עצם הלחימה מצריכה גוף חזק כדי להילחם, כך שהיה בהם גם שורש כח גופני (לכן גם קרן השור שמרמז ליוסף: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ" [דברים לג,יז], "שורו" - שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים' וכו' [רש"י] שהמלחמה צריכה כח גדול. כך באו היונים בגזרותיהם להתנגד לכח המתגלה בקדושה ומנצח את טומאת האומות, ולכן גזרו לכתוב על קרן השור שאין להם חלק בה', שאין הם אנשים חזקים שהם שלוחי ה'). היונים רצו להרחיק משורש הגאולה (שהיה בשורש בית שני) שקשור בגוף יהודי חזק – גוף של קדושה, ולכן גזרו גזירות נגד התורה ומילה (שזהו גוף עם קדושה), וכשהחשמונאים גברו היה בזה גילוי של לעתיד לבא, גילוי של ישראל חזקים המופיעים כשליחי ה' ומאירים את אור הקדושה של שלמות קדושה המתקנת את כל המציאות כולה, וזהו חינוך לעתיד מה צריך להיות לגאולה.