הרמב"ם כותב בהלכות חנוכה (מגילה וחנוכה ד, יב): "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל (מבקש צדקה), או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק".

אומר לנו הרמב"ם, שאפילו יהודי עני שאין לו מה לאכול, ימכור כסותו ויקנה נרות וידליק. מה הרעיון?

בחנוכה ניצח עם ישראל את המעצמה ההלניסטית שרצתה לשבור את רוחו של עמנו ולהשכיח מאיתנו את התורה הקדושה. אל מול היוונים עמדו החשמונאים וסחפו אחריהם את כל העם למאבק של חיים ומוות על עצם הקיום היהודי שלנו. רק ההבנה כי נרות החנוכה מסמלים מאבק על שמירת עצמיותנו וזהותנו כיהודים מסבירה את ההלכה המוזרה לכאורה ולפיה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מחוייב למכור את כסותו ובלבד שיוכל לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה.

אכן, כדי לשמור על זהותנו כיהודים, ראוי בהחלט לוותר אפילו על המעיל, שכן ללא זהות מוצקה הניצבת בתוך המעיל, הרי שהאדם דומה לקולב שעליו תלוי מעיל!

עלינו לעמוד על המשמר הן כיחידים והן כעם אל מול הניסיונות החוזרים ונשנים הבאים לאבד מאיתנו את זהותנו ומקור שורשנו.

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם לפרשה"