'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). בחנוכה היה נס הניצחון במלחמה ונס פך השמן, וכך קבעו את חנוכה כימי הלל על הניצחון במלחמה (כמו שאומרים ב'על הניסים') ובצורה של שמונה ימים כגילוי שבנס הפך. לכן מודגש כאן 'כשגברה מלכות החשמונאים ונצחום', שבלעדי זה לא היו קובעים חנוכה רק על הנס שבשמן, וכן קבעו רק לאחר שנה שראו שהניצחון עומד, שהרי מה שניצחו יכול היה ליפול מיד כשיגיעו צבא יווני גדול נוסף, שאולי עכשיו ניצחו אבל בדרך כבר באים חיילים חדשים שיכניעום כך שיצא שלא באמת ניצחו אלא רק זמנית ניצחו בקרב שעכשיו אבל בעצם זה לא ניצחון במלחמה, לכן רק לאחר שנה שראו שהניצחון אמת אז קבעו שיש לחגוג על כך, ועשו זאת בצורה שתזכיר את נס פך השמן. לכן גם ברמב"ם מובאים שני הדברים – נס הניצחון ונס פך השמן, ועליהם אומר שקבעו על זה את חנוכה. כך ששלמות חנוכה זה בעצם מלכות וקדושה (וראה ב'לזמן הזה' עמ' 63-97 למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). בזה ניתן להבין את דברי חז"ל על הקמת המשכן ודחיית חינוכו, והתשלום לכסלו: 'א"ר חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב "לושי ועשי עוגות" ואמרו לו "שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי' (ילקו"ש נ"ך רמז קפד). מדוע ה' רצה לערב עם הולדת יצחק? וגם מה העניין שצריך לשלם? אלא שהמשכן קשור בשורשו לא"י שהיא מקום השכינה (ובפרט בירושלים שהוא "בית אלקים וזה שער השמים" [בראשית כח,יז]), ואף קשור למלכות ישראל שהיא מייצגת את ה' בעולם ("וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו“ [דה”י א כט,כג]), שלכן מקום המלכות הוא בירושלים שם גם המקדש, שהמלכות והמקדש מייצגים את ה' בעולם, ולכן קשורים יחד (ולכן נאמר "כסא ה'” במלכות [שם] וכן בהשראת השכינה בירושלים ["בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'”. ירמיהו ג,יז], שקשורים בהופעת ה' בעולם. וכן המצווה להקים מקדש [שזה שיא המעלה של המשכן] זה לאחר שנכנסים לארץ ומעמידים מלך [סנהדרין כ,ב]). לכן מי שבנה את המשכן הוא משה שהיה נחשב כעין מלך (זבחים קב,א ועוד) וזה היה לאחר מתן תורה כשעמדו להמשיך לא"י כהמשך יציאת מצרים שנאמר בה גם "והבאתי" לא"י. אולם מי שראה יכול היה לחשוב שאין קשר לא"י ומלכות, שהרי משה לא היה לגמרי מלך ממש (שמלכות ממש החלה רק משאול), וכן היו במדבר כך שאפשר לחשוב שאין קשר לא"י (וכך יש רבנים שטוענים שא"י כלל לא חשובה לתורה, שעובדה שלא קיבלנו את התורה אלא בסיני שהוא בחו"ל. שזה כמובן טעות ונגד דברי חז"ל שעיקר התורה זה דווקא בא"י [ספרי עקב מג], וכן מביאים זאת הראשונים), לכן ה' דחה את הקמת המשכן לחודש בו נולד יצחק, שיצחק הוא האב שבו מודגש ביותר הקשר לא"י וקדושה, שה' אמר לו שלא יצא מהארץ בשל קדושתו כעין קרבן: '"גור בארץ הזאת”. אמר רבי הושעיה: את עולה תמימה. מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ, נפסלת' (ב”ר סד,ג), ולכן בגילוי של המשכן שבו מקריבים עולה וקשרו ליצחק כקרבן עולה מתגלה העומק הקשור בא”י. ויצחק אבינו היה בן אברהם שנחשב כמלך בעיני הגוים: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו) שקראוהו אדון להם ושהוא נשיא ה', כך שזהו כמלך (שהמלך נקרא גם נשיא והוא אדון על אזרחים), ומלכות עוברת בירושה ולכן גם יצחק הוא כעין מלך; כך שביצחק מתגלה מלכות וא”י. לכן ה' חשב לחבר את הקמת המשכן ליצחק, כהדגשה על גילוי שורש המשכן. (בזה מובן: 'דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם", וסמיך ליה "וידבר ה' אלי לאמר" אלי היה הדיבור' [ב"ב קכא,ב]. ה' לא דיבר עם משה בחיבה ופה אל פה כל זמן שדור המדבר חיו, כיון שהשכינה שורה על הנביאים בשביל בנ”י [רש”י; דברים ב,יז]; אז מדוע נאמר 'לא היה דיבור עם משה' כאילו שאין כלל דיבור? וכן מה המיוחד דווקא לאחר המרגלים ולא לאחר העגל שגם אז הכעיסו? אלא אולי יש בזה רמז שהדיבור למשה שזה כולל את התורה, עיקרו קשור בא"י, ולכן כשהיו נזופים בגלל חטא המרגלים שקשור לא"י, אז יסוד הדיבור למשה כאילו בטל, ולכן כאילו לא היה כלל דיבור, שאמנם ה' דיבר איתו אבל בצורה המרמזת שאין זה הדיבור השלם, כיון שיש פגם בגילוי א"י). לכן ה' אמר שצריך לשלם לכסלו, שבו היה צריך לקום המשכן, כך שבו יש גילוי של שורש זה, אלא שבאותו זמן עדיין לא התגלה ולכן נדחה להולדת יצחק שזה כבר קרה (שיצחק כבר היה קודם) ולכן ידעו והבינו, אולם בהמשך הדורות כן התגלה השורש הזה שיש בזמן הזה שלכן קרה שבו גמרו להקים את המשכן, שזהו חנוכה שהוא מגלה על מלכות וקדושה, ובפרט במקדש שבו נעשה נס פך השמן. (אולי בזה מובן יותר דברי הרמב"ן [במדבר ח,ב] שה' אמר לאהרן שדאג על שלא הקריב שבטו בקרבנות הנשיאים, שהוא קשור לחנוכה, שלאורה מה קשור ובמה זה מועיל לטענתו על קרבנות שמקריבים הנשיאים? בפשטות זה שגם הוא שייך בחנוכת מזבח, בזמן החשמונאים, ויש גם תוספת של ניסים שיגרמו ע"י שבטו. ע"פ דברנו מובן עוד שזה כנגד זה, בחנוכה כנגד הנעשה בניסן בהקמת המשכן, ולכן הדלקת המנורה וחינוך המזבח אצל החשמונאים עומד כנגד כל קרבנות הנשיאים יחד שהיו בהקמת המשכן ולכן שלו גדול משלהם – יותר מכל אחד מהנשיאים שהקריב, שהוא כנגד כולם, ואף ממשיך להשפיע להמשך הדורות גם כשחרב המקדש, שמדליקים חנוכיה ובזה ממשיכים כח מהיסוד שהתגלה בחנוכה שהוא כנגד המשכן, שכך ממשיך ופועל תמיד). זהו שבכ"ה כסלו מתגלה, ש'כסלו' אותיות 'כס-לו' – 'כס' כרמז לגילוי כסא ה' בעולם, שכולל מלכות ושכינה שהם כסא ה', שאת זה מציינים ב-'לו' נרות החנוכה (במהדרין מן המהדרין); וזה בכ"ה, כרמז שזהו היסוד לתיקון עולם וגילוי ה' בעולם, שזהו שם הויה שזהו גימטריה כ"ו, שכך חנוכה מייסד את הקומה שעליה יתגלה שם ה', ולכן זה כ"ה שאחד מעליו זהו כ”ו. (שכך גם את ה'כס' שהוא כסא חסר, כעין הנאמר "כי יד על כס י'ה" [ראה רש"י שמות יז,טז], מביאים לה' – לו, שכל הכסא יתגלה בגילוי ה', בלא שיש המעכבים בגילוי ה' בעולם כמו שעמלק עשה, כדי שכסאו והשם יהיה מלא שזהו שם הויה, וזה עומד על חיבור מלכות וקדושה שכך מביא לגילוי שם ה' שלם בעולם, עד לתיקון העולם בשלמות).