' … יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים' וכו' (מעוז צור). מובא בשם היהודי הקדוש: 'הנה כתיב "ונקה לא ינקה" (שמות לד,ז) שמרומז על דין, ונס חנוכה היה על ידי שם הקדוש הזה. ואם כן קשה, הלא שם זה הוא דין? אך התירוץ הוא כי יש בו שם הוי"ה ברוך הוא. וזה שכתוב (אבות ד,כ) "אל תסתכל בקנקן", ר"ל ב"ונקה לא ינקה" שמרמז על דין. אלא מה שיש בו, פירוש האותיות ו"ה מן ונק"ה, ואותיות י"ה מן ינק"ה, שמרומז על רחמים וזה שכתוב "ומנותר קנקנים" שהוא שם הוי"ה ברוך הוא נעשה נס לשושנים'. דפח"ח. אולי אפשר להוסיף לזה שפס' זה מדבר ע"פ הדרש על אדם ששב בתשובה ועל אדם שלא שב בתשובה: 'דתניא ר' אלעזר אומר: אי אפשר לומר "נקה" שכבר נאמר "לא ינקה", ואי אפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר "נקה", הא כיצד? מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין' (יומא פו,א), וע"פ הפשט משמע שלא מנקה, וכך הביא רש"י (בפס'): '"ונקה לא ינקה" – לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט, ור"ד מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים'. לכן בפשט יש "קנקן" בפס' ושם הויה, שזהו שיש התנגשות בין הצד הגשמי באדם שהוא כעין רמז בקנקן כמו הגוף שהוא נרתיק ('והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא' [סנהדרין צט,ב]), ויש את הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל כעין מעצמות ה' (' … אבל היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו' [רמב"ן; בראשית ב,ז]) שזהו שם הויה. עכשיו תלוי מי גובר, שאם הגוף גובר אז לא שב בתשובה ואם הנשמה גוברת אז חוזר בתשובה, ולכן ע"פ הדרש: "ונקה" כששב בתשובה או "ולא ינקה" כשלא שב בתשובה. כשאדם שב בתשובה והולך בדרכי ה' הוא נעשה נרתיק לתורה (כמו שאמר רבא), ולכן אז הקנקן כבר אינו לרעה כגוף הנלחם בקדושה, אלא הוא עזר לגילוי שם הויה בעולם, שזה מה שקרה אצל החשמונאים, שקמו מתוך התחתית שהגיעו אליה ישראל בדורם, שרבים וגדולים התיוונו – שנעשו כקנקן לרעה, שזהו שהיוונים היו מעריצים את הגוף (הקנקן) חוזקו ויופיו הגשמי; והחשמונאים קמו עליהם והפכו את המציאות שהנשמה היהודית תאיר ותחזיר את בנ"י לדרך ה'. לכן זה התגלה במנורה כעין רמז כמו קנקן שבו משתמשים לשים את השמן בשביל הדלקת הנרות של המנורה, שכך מעלים את כח נשמת ישראל שתאיר בעולם, שזהו אור של נשמת ישראל שמאיר יחד עם אור התורה: "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן” (משלי כ,כז) שאור נר הנשמה מאיר את כל החלקי האדם, באור של תורה: “כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר” (שם ו,כג), שהנר מאיר באור וזה קשור גם לכל דרכי חייו, שכולו דבוק בתורה; ששני הדברים – תורה ונשמת ישראל דבוקים בקב"ה, וזהו שמאיר את אור ה' בעולם. אולי בזה מובן שלאהרן היה צער על שלא היה שותף בקרבנות הנשיאים, וה' אמר לו: 'שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י; במדבר ח,ב), ורמז לו בזה על חנוכה (רמב"ן שם); שאולי אהרן הצטער כיון שהמזבח מכפר לבנ"י, שהוא שייך לכפרה ועליה מעלה מעלה מכל קשר לחטא, ולכן הצטער שאינו שותף בזה, וענה לו הקב"ה שהוא מייטיב את הנרות, הוא קשור לחיבור בנ"י לחזרה בתשובה שזה הבסיס לכל, שבלי זה אין עניין כפרה בקרבנות ["למה לי רב זבחיכם יאמר ה'” וגו' (ישעיהו א,יא)] (וזהו שהמנורה שבה נרות שמרמזים על נשמות ישראל, מכוונים לעבר השכינה ע"י הנר המערבי, והיה דולק בנס כרמז שיש חיבור תמידי לשכינה]), וזה קשור לחנוכה בה התגלה שהכהנים קשורים לגילוי חיבור תורה ובנ"י – לחזרה בתשובה של בנ”י לה' (ולכן גם בזה התגלה הדלקה בנס בהדלת המנורה). אולי זה נרמז ב'נר' שהחלק של אותו שלא שב בתשובה (שזהו "ינקה") הוא 'קן', שה'נר' גדול ממנו בגימטריה במאה, כנגד "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י,יב), שדרשו "מה" כרמז למאה (מנחות מג,ב) [ואף מאה מרמז על שלמות כך שמרמז על ההליכה אחר רצון ה' שזהו השלמות], שכך על ק"נ (החלק הגשמי [לא שם ה'] ב"ינקה") מתווסף מאה, שזהו יראת ה' ומזה גם הליכה בדרכיו כמו שנאמר בפס' שמרמז על מאה, וכך מושכו לשוב בתשובה, שזה מתגלה ע"י 'נר'. 'הנרות' גימטריה 661 ועוד האותיות (5) יוצא 666, שזהו אחד יותר מ- 'קנקן' ו'שס"ה' יחד (665), כעין שהנרות מחברים ביניהם, שאת ה'קנקן' שמרמז על הצד הגשמי שדורדר לחטא הוא מחבר לשס"ה מצוות ל"ת, שמונעים ממנו לחטוא (וזה אחד יותר, גם כעין מעליהם – שמשפיע לחברם ע”י שמאיר עליו, וגם כרמז שיש עוד משהו בנוסף, שזהו רמז לרמ"ח מצוות עשה, שלא מספיק רק שלא לחטוא...). גם 'קנקן' זה 300 כנגד 'נר' ועוד חמישים שערי בינה, שמאיר ומחבר אותו לשערי הקדושה ובכך מבטל את החלק הרע שבו, וזהו 'בני בינה' שאנו קשורים לשערי הבינה – שזה קשור לדבקות בה' שהחכמה האמיתית היא מבינה את האמת ולכן מקרבת לה' (כמו שאצל משה נאמר שקרוב לה'): 'רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים”' (נדרים לח,א).