"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה [ציד]. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז,ג-ד). 'ולמה שמונה עשרה? ... רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה: "אברהם יצחק יעקב". אם יאמר לך אדם: י"ט הם! אמור לו: (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו"- לית הוא מינהון. אם יאמר לך אדם: י"ז הם! אמור לו: (בראשית, מח) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון' (יר' ברכות ד,ג). חז"ל מביאים כמה הסברים מדוע תיקנו דווקא שמונה עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה, ובין השאר מביאים כנגד 18 הפעמים שהאבות מוזכרים יחד בתורה. מה העניין בכלל לקבוע כנגד הפעמים שהאבות מוזכרים יחד? בפשטות זה קשור לתקנת התפילה, שיש מחלוקת כנגד מה התפילות, שיש דעה שזה כנגד הקורבנות ויש דעה שהאבות תיקנו את התפילות (ובמסקנה לדעה שהאבות תיקנום חז"ל הסמיכו על הקורבנות): 'איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנא' (בראשית יט, כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (... תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות)' (ברכות כו,ב). לכן נראה שכיון שהאבות תיקנו את התפילות, אז חז"ל הסמיכו את מספר הברכות שבתפילה למספר הפעמים שהאבות מופיעים יחד בתורה (כעין שהסמיכו על הקורבנות, כך גם הסמיכו את המספר כנגד האבות) כיון שהם אלו שיסדו את התפילות. אולי רמז לזה שמיד אח"כ מובא ביר': 'רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני. אמר רבי חייא בר ווא ובלבד מן (שמות, לא) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא', שאולי הביאו את שניהם זה לאחר זה, כדי לרמז על המחלוקת האם התפילות האבות תקנום או כנגד הקורבנות, ולכן לר"ח בשם ר"פ זה כנגד האבות ולכן כנגד הזכרתם בתורה, ולרשב"נ בשם ר"י זה כנגד הקורבנות ולכן המספר הוא ע"פ גילוי ששייך במשכן ששם מקריבים את הקורבנות. (אם ריב"ח [בברכות] הוא בנו של ר"ח [ביר'], אז עוד יותר מובן שהולך בשיטת ר"ח אביו שמחבר את התפילות לאבות). אולי אפשר שהאבות הם שורש בנ"י, ולכן בהם מיוצג בריאת העולם שנברא בשביל התורה ובנ"י: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן בתפילה שבה אנו מבקשים על דברים בעולם (אמנם יש התחלה וסוף שאינם בקשות, אבל הם כפתיחה וסיום לבקשות, שלא ראוי לבקש ללא פתיחה של שבח וסיום בהודאה לה') הסמיכו חז"ל לאבות (גם החלוקה לשלוש בתפילה [3 פתיחה של שבח, 12 בקשות וסיום ב-3 הודאה] נראה כעין רומז לאבות שהיו שלושה) [בפרט שהרמז לסיבת העולם הוא במילה ראשית, ולכן כמזכיר את האבות שהיו ראשית בנ"י], וזה נעשה ע"פ הזכרתם בתורה כיון שה' ברא את העולם גם בשביל התורה, כך שבכך יש חיבור של בנ"י והתורה. בנוסף, ה' ברא את העולם ע"פ התורה (' ... כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב"ר א,א]) ולכן גילוי האבות בתורה מגלה את השורש של כל דבר בעולם בגילוי של האבות בתורה שהם השורש שלנו לתיקון העולם, שה' בחר בהם (ואנו כהמשכם) לגלות את שמו בעולם, לתקן את כל העולם, לכן בתפילה שבה אנו מחברים את העולם לה', שלכן מתפללים על דברים בעולם (ובפרט שמתחילים בבקשות לדברים פרטיים [גאולה מצרות פרטיות ומחלות וכדו'] ועוברים לתיקון עולם [כגאולה ומשיח וכדו']) ובכך מתקנים ומקדשים את כל העולם לחברו לה', אז קבעו את התפילות כנגד הזכרת האבות בתורה. עוד נראה שתיקנו כנגד הפעמים שהאבות מוזכרים בתורה, כיון שהאבות היו פועלים עם ברכות והמציאות בעולם, כמו שאברהם היה מכניס אורחים וע"י הברכות שהיה נותן לאורחים לברך היה מכניסם תחת כנפי השכינה (סוטה י,א-ב). כך גם יצחק ניסה לקבל מעשו מאכלים (ובפרט שזה היה קרבן פסח: '"שני גדיי עזים" – וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דר"א' [רש"י; בראשית כז,ט], ויש  קשר של קורבנות ותפילות) ולתת לו את הברכות כדי שבכך יוכל לקרבו לשכינה, שיחזור בתשובה: 'וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע והיה משתדל עמו להטיב, ואפשר שהיה מועיל, ותמצא שאמרו ז״ל (ב״ר פ״פ) כי נענש יעקב שמנע דינה מעשו שאפשר שהייתה מחזירתו למוטב, הרי שאפשר לו לחזור למוטב' (אור החיים. בראשית כז,א). אולי לכן בבקשת יצחק לעשו בכתיב נכתב "צידה" ובקרי זה "ציד" (בראשית כז,ג), כרמז לתוספת ה' כנגד חמשת חומשי תורה, שרצה לקרבו בכך לתורה. או בדומה שקודם אמר שלא יודע מתי ימות, ולכן מרמז שמתכוון שישוב עשו בתשובה, ובכך יעשה לו צידה לדרך לעוה"ב ע"י הזכויות שיעשה עשו. גם יעקב בירך את פרעה שנתן שיאכילוהו בזמן הרעב, ואף אולי עשה זאת כדי להשפיע עליו קדושה כדי לתקנו, שלכן ברכו שיעלה הנילוס לפניו (רש"י; בראשית מז,י) כמו שנעשה לצדיקים. כך שיש גילוי של ברכות (בסוגים שונים) ומציאות גשמית ותיקון עולם, וכך גם אנחנו בתפילה מתפללים לה' (שזהו סוג ברכות) על המציאות הגשמית ומקדשים את כל המציאות בעולם, ולכן עושים זאת כנגד גילוי האבות בתורה, כהמשך כוחם שה' בחר בהם ושמע לתפילתם (והם היסוד לתיקון העולם כולו) [אולי לכן יש בתחילה ברכות שבח, כמו שאברהם גרם שהאורחים שרצו להודות לו, יקראו את שם ה' בפיהם, שזהו אמירת שבח ה', שהוא האלקים ולא הע"ז, ו12 כיצחק שביקש שיביאו לו (כעין בתפילה שמבקשים בקשות) וכן רצה לברך שיקבל שפע בעולם (כמו שמבקשים בקשות שנקבל בעולם), והסיום בהודאה כמו יעקב שמברך את פרעה לאחר שנתן ליוסף לקחתו ולתת לו אוכל וכיוצ"ב, ולכן ברכתו כעין קשורה להודאה על שעושה לו (והוא שליח שה' שלחו להאכילו וכו' ולכן בעומקו יש כעין הודאה לה'). או שכנגד אברהם זה הסיום שזהו הודאה כמו שהאורחים רצו להודות והודו לה', וכנגד יעקב זה ההתחלה כי בכך שהנילוס עלה לרגליו ראה פרעה את שבח ה' ששולט על העולם]. אולי לכן מובא לאחר הדעה שכנגד האבות, דעה שזה כנגד 18 ציווים על המשכן, שהמשכן בא לקדש ולתקן את העולם כולו לה' כמו שהאבות יסדו בעולם.