"ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה. ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" (בראשית כה,יט-כא). 'אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר (בראשית כה, כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו. א"ה "ויעתר לו" ויעתר להם מיבעי ליה? לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א"ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות' (יבמות סד,א). 'ועיין באו"ח סי' נ"ג בט"ז ס"ק ג' בשם ב"ח ומהרש"ל שדקדקו מכאן דטוב לחזר אחר ש"ץ בן צדיק, והט"ז חולק על זה וס"ל דרחמנא ליבא בעי, ותימא שלא תירץ מאומה כנגד משמעות סתימת הגמרא אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו', אלא שנ"ל דמי שהוא בעל מדות טובות ביותר אע"פ שהוא צדיק בן רשע בכ"ז ראוי לבכר אותו על צדיק בן צדיק שאין בו מדות טובות של צדיק בן רשע. ונראה ראי' לזה מתענית כ"ה ב' מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ולא ירדו גשמים וירד ר"ע וירדו גשמים, הוו מרנני רבנן על כבודו של ר"א שלא נענה, יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה [ר"ע] גדול מזה [מר"א] אלא מפני שזה [ר"ע] מעביר על מדותיו וזה [ר"א] אינו מעביר על מדותיו. והנה ידוע הוא דר"ע הי' בן גרים, וא"כ הי' ר"א לגבי' בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א' (תורה תמימה). וכך מובא בט"ז: 'בטור כתוב בשם הרא"ש שאין מעלות הש"ץ תלוי ביחוס משפחה דאם הוא מן משפחה בזויה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב וכ' רש"ל מ"מ אם שניהם שוים בודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' עכ"ל. ולעד"נ מדכתב הרא"ש טוב לקרב מזרע רחוקים ש"מ שיש כאן עוד אחר מזרע שאינם רחוקים דלשון טוב לקרב משמע שיש ברירה ואפ"ה טוב לקרב זה שהוא אינו מיוחס כדי לקרבו לאותו זרע לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק וזה נלמד מפסוק לרחוק ולקרוב כנ"ל' (ט"ז או"ח נג,ו). לכאורה נראה שאמנם הטור אומר 'טוב לקרב' שמשמע שיש מולו אדם אחר, כך שמשמע שעדיף מצדיק אחר, אולם בכ"ז יש לחלק בין אדם שבא ממשפחה בזויה, שאז כדאי לקרבו יותר, ולכן יש להעדיפו על פני צדיק בן צדיק, אולם במקרה שמביא המהרש"ל מדובר באדם שמשפחתו אינם חוטאים או עמי ארצות גמורים שאז יש בהם בזיון ויש לקרבם (ואז גם יתקרבו אחרים ממשפחתם), אלא סתם אינם מיוחסים בצדקות אז עדיף להעדיף את בן הצדיק. בנוסף, אפשר שכוונת הטור להעמידו מול אדם רגיל ולא צדיק, כיון שהדגש הוא שלא לפסול צדיק בגלל יחוס משפחתו, אבל לא שלכן הוא עדיף מצדיק בן צדיק, שכך דברי הטור: 'וזה לשון אדוני אבי ז"ל בתשובה: מה שכתבת שנהגו באלו המקומות למנות בזויי המשפחות לשלוחי ציבור, ויש בדבר הזה ביזוי מצווה, כאילו אינו כדאי למיוחסין שבישראל, אלא כשאר אומנויות. וחלילה להיות מלאכת השם אומנות, אלא עטרה לראש. גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת. אבל לא נתרעמתי על שלך, כי תלית הדבר ביחס משפחה. ואינו כן בעיני המקום; אם הוא מיוחס ורשע, מה תועלת לפני המקום ביחס שלו? ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק, טוב לקרב מזרע רחוקים, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב"' וכו' (טור או"ח, נג). כך שמשמע שבא לומר שלא לפסול בשל יחוס המשפחה ולכן אפילו עדיף לקחתו להיות ש"ץ, אולם זה לא אומר שהוא עדיף על צדיק בן צדיק, אלא על סתם אדם שאינו יחוס בזוי כמו שהשואל רצה לומר שלא לתת לצדיק (או סתם אדם) עם יחוס בזוי להיות ש"ץ. לדעת הט"ז קשה מה יעשה עם הגמ'? בפשטות אפשר שסובר שאין פוסקים מדרשות, ולכן זה לא להלכה; אולם אפשר גם שלמד שבגמ' מדובר בצדיק שכבר נטוע היטב בקדושה ואין ממשפחתו מי שיושפע מאם יתנו לו את הכבוד להיות ש"ץ (כגון שלא מחשיבים זאת לכבוד או שאינם באזור), מעין רבקה שהייתה צדקת גמורה ולא היה ממשפחתה מי שיתקרב לקדושה בעקבות כך. חז"ל למדו שתפילת צדיק בן צדיק עדיפה שלכן ה' שמע ליצחק, כנראה למדו זאת גם מההקדמה שבפס' קודם נאמר על ייחוסם, שיצחק הוא בן אברהם, ורבקה באה ממשפחה בזויה, שאביה בתואל ואחיה לבן. אולם מדוע תפילת צדיק בן צדיק עדיפה על של צדיק בן רשע? ר"י מביא שני דברים על תפילת הצדיקים, נראה שיש בהם רמז לסיבה שתפילת צדיק בן צדיק מתקבלת יותר, שלדבריו שהקב"ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים, אז צדיק בן צדיק ה' עוד יותר מתאווה לתפילותיו, ולכן מרוב אהבה לתפילתו מיד מתקבלת תפילתו. ולדבריו שבתפילה הצדיק מהפך ממידת הרגזנות למידת הרחמנות, ממילא צדיק בן צדיק תפילתו נחשבת יותר נקיה כיון שבאה בנקיות גדולה ביותר, כיון שכל כולו נקי אפילו מאבותיו, ולכן מגיע לשמים ופועל בכח חזק יותר. (אולי ההבדל בין שני הסברים זה שבהסבר הראשון זה בעיקר כשמתפלל על עצמו, שה' התאווה לתפילה זו, ובהסבר השני זה גם כשמתפלל על צרת הרבים).