בבית ה" נהלך ברגש
נכתב על ידי izik28, 14/11/2022
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת חיי שרה התשפ"ג
"בבית ה" נהלך ברגש "
-------------------------------------------------
בפרשה אנו קוראים על פגישת רבקה ויצחק כמובא בפ"ס," ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" ,הכלי יקר מסביר," ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מ"מ לא מצינו שנענו מיד ותכף, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה (שם ח.) ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמ"ש (בראשית כו.יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים. קל וחומר שיתן לו אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים, ומיד כאשר התפלל עליה כתיב, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד, והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו, ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה, וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה וע"כ תפלת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה, אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור.
טעם אחר. לכך היתה תפלה זו סמוך להערב שמש, לפי שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, ע"כ הודיע לנו הכתוב שבאה רבקה סמוך להערב שמש, להודיע שקודם הערב שמשה של שרה כבר זרחה שמשה של רבקה, כדי שלא יחסר העולם מן נשים צדקניות אלו שהם לעולם כגלגל חמה, וכדי שלא יחסר נר דלוק באהל וענן קשור עליו וברכת העיסה וק"ל."
על פגישת יצחק ורבקה מסביר הספורנו," והנה גמלים באים" ובצאתו לשוח היה דרכו לקראתם כאמרו ההולך בשדה לקראתנו וזה כי בשובו מבאר לחי ראי לכיתו היה דרכו מן הצפון לדרום והכאים מחרן לבית אברהם היה דרכם מן המזרח למערב לפיכך בנטותו מדרכו שהוא מן הצפון אל הדרום והלך לצד מזרח אל דרך הגמלים הבאים מארץ בני קדם חשבה רבקה שהיה הולך לקראתה:".
יוצא מכך שיצחק ורבקה נפגשו בבית הכנסת של אז , ברשותכם נחזור רגע אחורה לעניין יציאת רבקה לאחר שנבחרה ע"י אליעזר עבד אברהם להיות אשתו של יצחק בעקבות מעשה החסד שלה עם אליעזר שהיה אדם זר עבורה , "הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הוכיח ה" לבן אדני אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה ואקד ואשתחוה לה" ואברך את ה" אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל ויען לבן ובתואל ויאמרו מה" יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב נא הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה" ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה" ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך נו ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך".
אליעזר מספר ללבן ובתואל את כל הקורות עם רבקה ועל הסימן שהוא קיבל מ ה" אודות לכך שהיא המיועדת עבור יצחק בנו היא מידת טוב ליבה ,לבן ובתואל אומרים ," ויען לבן ובתואל ויאמרו מה" יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב נא הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה",רבנו בחיי מסביר, "ויען לבן ובתואל. רשע היה שהקדים לדבר קודם אביו. ועוד יעידו דבריו על תכונתו הרעה שהקדים רע לטוב ממה שאמר לא נוכל דבר אליך רע או טוב.
מה' יצא הדבר. כלומר המעשים שאירעו לך מוכיחים. ומכאן למדנו שענין הזווג הוא נגזר מן השמים ענין שאמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. וזהו שהזכיר שלמה ע"ה (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. באר הכתוב מה שהאבות מנחילים לבנים והוא הבתים והממון, אבל אשה משכלת אין כח בידם להנחיל אותה להם כי מאת ה' תבא. והודיענו בזה כי אשה משכלת יקרה היא מבית והון, וכענין שכתוב (משלי לא) אשת חיל מי ימצא. ובמדרש תהלים בא ורא כמה קשה כח הזיווג, שהרי מצינו שהקב"ה יחד שמו על הזווג בג' מקומות בתורה בנביאים בכתובים. בתורה שנאמר מה' יצא הדבר. בנביאים שנאמר (שופטים יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים שנאמר (משלי יט) ומה' אשה משכלת. וכתיב (משלי יח) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. ועוד דרשו במקום אחר שהנשואין נגזרין משעת יצירה שנאמר (ישעיה מו) העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם. וזהו בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים.
וע"ד הקבלה בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים. בת היא היו"ד, פלוני הוא הוי"ו לפלוני הוא האל"ף שהוא מעבר לים החכמה והכל דבק ומיוחד. ולכך לא אמרו פלוני ישא פלונית או פלונית תנשא לפלוני כי רצו להקדים הנקבה ולהזכיר אביה ובעלה. וזה לשון גן בעדן מקדם, ונטיעה זאת קודם יצירת העולם היתה, והמשכיל יבין.".רשי מסביר " לא נוכל דבר אליך" - למאן בדבר הזה לא על ידי תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר לפי דבריך שזימנה לך".
לבן ובתואל הבינו שעניין מציאת רבקה היא בהשגחת ה" , וזאת למרותם עובדי אלילים !
כל עניין מציאת רבקה ליצחק היה ע"י שאיבת המים עבור אליעזר וגמליו , התורה כידוע משולה למים ,האם יש קשר בין עניין זה לבין פגישת יצחק ורבקה בבבית הכנסת של אז??
לפני שניגש לפירוש העניין ,עוד משהו שקשור בקדשות בית הכנסת , בבית הכנסת שלנו היכל יהודה הידוע בתפארתו ישנם מנורות גדולות בצורת אכשול ענבים , בשבת הארונה בעת קריעת ים סוף נשנמע לפתע קול חריקה חזק ,בתחילה לא ידעו מה העניין .. אך לפתא ראו שאחד מאשכול המנורות כמעט מתנתק מהמקום .. מיד הזיזו אנשים וסגרו את המקום שמע מישהו יפגע במקרה הטוב.. מתוך הנחה שאתם יודעים להבין דבר מתוך דבר אביא ברשותכם סיפור שפורסם בעלון קול מהיכל של חול המועד סוכות השנה," ויתור שהציל חיים," סיפר רבי אלימלך בידרמן: מעשה באחד מאנשי
ירושלים, איש מכובד ובעל משפחה ברוכת ילדים,
שכאשר גדלו הילדים לא היה להם מספיק מקום
לשבת בסוכה הקטנה שבנה מדי שנה על מרפסת
ביתם, לכן החליטו הילדים לבנות סוכה רחבת
ידים למטה בחצר. וממחשבה למעשה – קנו
דפנות לסוכה במידות מדויקות כדי צרכם, ובמשך
שעות טרחו ועמלו בעבודת הקודש לבנות את
הסוכה על הצד היותר טוב.
כאשר הכל על מקומו עמד בשלום, דפק אחד
השכנים על דלת ביתם, והודיע להם שחלק מן
הסוכה נבנה בשטח שבו הוא מחנה את רכבו,
ולכן הוא דורש שיסלקו את הסוכה ויבנוה במקום
אחר. שמעו את בקשתו וניסו להסביר לו את גודל
היגיעה שכבר טרחו בבניינה, ועל כן יוותר נא ויניח
להעמיד שם את הסוכה למשך שמונת ימי החג,
אך הלה אטם את אזניו משמוע, והודיע נחרצות
שאדם אוסר את שלו והוא אינו מרשה להם לבנות
את הסוכה בשום פנים ואופן.
כאשר קיבלו הבנים את הבשורה הלא טובה,
התחילו לכעוס על השכן, וכי מה איכפת לו
להחנות את רכבו במשך שמונת ימי החג במקום
אחר; וגם טרחו להוכיח שאותו מקום אינו שייך רק
לו, ובאמתלאות אלו ניסו לשכנע את אביהם שלא
ישגיח בדברי השכן.
אולם האב שצדיק היה הגיד לבניו בשפה ברורה,
שבשום אופן לא ישב בסוכה הגורמת צער ועגמת
נפש ליהודי, ואם ברצונם שיאכל שם את סעודות
החג עליהם לסתור את הבנין עראי ולהעבירו
למקום אחר. בלית ברירה טרחו הילדים פעם
שניה, ובנו שוב את הסוכה לשביעת רצונו של השכן .
במוצאי יו"ט ראשון של סוכות באמצע הלילה,
נשמעו לפתע חבטות עזות מחוץ לסוכתם ששכנה
למטה בחצר. מתוך בהלה קמו כולם משנתם והנה
רואים הם שלש אבנים גדולות שנפלו מקומה
גבוהה של הבנין אל המקום שהחנה שם השכן
את רכבו, אשר נופץ לרסיסי רסיסים מן האבנים,
ואלמלא היו מעבירים את הסוכה למקום האחר
והיו ישנים באותו מקום, היתה סכנה גדולה
נשקפת לחייהם, וספק גדול אם היו יוצאים משם
חיים וקיימים. הרי שעל ידי שהעביר על מידותיו
לפנים משורת הדין ניצלו בניו ממיתה לחיים."
נחזור לפירוש הפ"ס ,המלבים מפרש על עניין גמילות חסדיה , "והיה הנערה" (ר"ל הנערה שתמצא חן בעיני מצד יפיה) "אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה," זה. ג] שאשאל דוקא שהיא תטה הכד שזה טורח גדול שתצטרך להוריד הכד מעל שכמה אל ידיה להשקות אותי, והלא ראוי שתכעס ע"ז ותאמר הט אתה את הכד שעל שכמי ושתה, שלא אצטרך להוריד הכד מעל שכמי. ד], שתאמר אלי "שתה וגם גמליך אשקה", שזה סימן על חכמתה וטוב לבה, שאז ראוי שתחשוב בלבה האיש הזה בודאי יש לו איזה כאב בידיו, שלכן אינו יכול לשאוב מן העין ולא להטות הכד בעצמו, ועפ"ז תחשוב אם אין לו כח לשאוב מים לעצמו כ"ש שאין לו כח לשאוב להגמלים, ובזה תתעורר בנדבת לבה ובטובה שתחוס על צער בע"ח להשקות גם הגמלים. אותה הוכחת ר"ל מצד שאני עשיתי זאת לסימן ולהוכחה שהוא הזווג של יצחק, יתברר בהוכחה וברור שהיא זווג של יצחק, ובמה שזה עדות שהיא גומלת חסד בהכנסת אורחים שזו מדתו של אברהם, א"כ "בה אדע כי עשית חסד עם אדני," להכניס בביתו אשה יראת ה' עושה צדקה וחסד:"
האמת? לא מצאתי פירוש שיקשור את עניין המים לתורה ולפגישת יצחק ורבקה,אז הנה חידוש משלי
המים משולים לתורה כמובא במדרש, " ביום השני לבריאת העולם, ברא הקב"ה את המים, וחילקם למים העליונים ומים התחתונים, שמים וים. בתיקוני זהר נאמר על המים התחתונים: "מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא". (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).
בחסידות מוסבר כי ישנם מעינות הבוכים מאות בשנים על אשר מזדמן יהודי לאותו מקום , ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.
למרות שהמים נמשלים כנגד מידת החסד, מכל מקום עיקר ענינם הוא אהבה. ולכן גם כשיש אהבה מבחינת המקבל שענינה גבורות, דהיינו מים נוקבין שהם מצד המקבל, והיא בבחינת אור חוזר מלמטה למעלה (היפך מים שטבעם לילך מלמעלה למטה כענינה של מידת החסד שהיא השפעה למטה), מכל מקום היא נקראת בשם מים להיות ענינה אהבה ואחדות, להוציא מאש שבחינתה היא גבורות וצמצומים.
התורה נמשלה למים כמו שכתוב ,"הוי כל צמא לכו למים". ברמב"ם קורא לחכמת התורה "מימי הדעת", ובחסידות מבואר שענינה של הדעת והה' חסדים הנשפעים ממנה היא היותם "מים המגדלים את הוולד", כמי החלב המגדלים את כל איבריו של התינוק. בכך נמשלת הדעת האלוקית למים רוחניים המגדלים את האיברים הרוחנים שהם המידות האלוקיות (חג"ת נה"י) המתגדלות ומתגלה בהם המוחין שבהם דהיינו
במסכת תענית נמשלת התורה למים, משום שכמו שהמים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, כך אין התורה נקנית אלא במי שמשפיל עצמו עליה"
התורה משולה שוב למים , בלי מים אין חיים , הקב"ה רצה להראות לאליעזר בפגישת רבקה שני דברים האחד הוא עניין גמילות החסד וטוב ליבה , דבר שהוא חשוב אצל כל בן אדם , והשני הוא רצונה לבנות בית על בסיס תורת ישראל ,מה שאברהם אבינו הפיץ , את דרכו של ה" , פגישת הזוג המיועד בבית הכנסת של אז הינו רמז עבה מאוד מהקב"ה על רצונו בזיווג שמבוסס על התורה ועל הפצתה , כרבקה שהפיצה את המים לאליעזר וכל אנשיו ואפילו לגמליו ,שהם טרם הגיעם לבית לבן נהגו בדרך התורה ולא הלכו מרצונם שדות זרים , ועד לפגישת הזוג בבית הכנסת של אז שהיה בשדות , עוד אפשר ללמוד על צנעותה של רבקה מהפ"ס," ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל"הרמבן מפרש" ותרא את יצחק" - לשון רש"י ראתה אותו הדור ונתביישה ממנו ורבי אברהם פירש כי הפסוק האחרון מוקדם כי "ותאמר אל העבד" וכבר אמרה אל העבד ורבים בתורה כן על דעתו ובאמת שימצאו מהם אבל בכאן איננו נכון שיצטרך לערב שתי המקראות ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני ותפול מעל הגמל ותקח הצעיף ותתכס ולדעתי בראות רבקה איש הולך לקראתה בשדה שירט הדרך והלך בשדה לעומתם ידעה כי הוא בא לראותם ולקרוא לשלום או להכניסם אל ביתו ללון עשתה כדרך מוסר הנשים לעמוד בהצנע
"ותפול מעל הגמל" - לשון רש"י השמיטה עצמה לארץ כתרגומו ואתרכינת כמו הטי נא כדך (לעיל פסוק יד) ארכיני ויט שמים וירד (תהלים יח י) וארכין ודומה לו כי יפול לא יוטל (שם לז כד) אם יטה לארץ לא יגיע לקרקע ואין דעת אונקלוס שהשמיטה עצמה מן הגמל לארץ שאם כן הנה היא נופלת מעל הגמל ממש לא מוטה מעליו וכן כל לשון "הרכנה" הטיה לצד אחד בלבד אבל כוונתו כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטת עצמה לצד אחד להסב פניה ממנו וכמוהו לדעתי ויראה נעמן רץ אחריו ויפול מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום (מלכים ב ה כא) שאין ענינו רק שהשפיל עצמו במרכבה לקראת הרץ אשר היה בארץ לשאול לו בשלום וכן אמר (שם כו) כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך או יהיה אצל אונקלוס "מעל הגמל" כמו "על הגמל" וכן מעל שמים חסדך (תהלים קח ה) וכזו המ"ם לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן (ישעיהו סה כ) וכן המים אשר מעל השמים (תהלים קמח ד) ועל דרך הפשט הוא כמו והנה עם רב הולכים מדרך אחריו (יג לד) וכן רבים ".
אפשר לקשר זאת לפ"ס מהפטרת השבת, " ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך
והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה",,מצודת דוד מפרש"ותשרתהו" - בדבר החמום
"לא ידעה" - כי הבעולה לא תחמם עוד כבתולה ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין כב א) שהיתה אסורה עליו משום שנאמר (דברים יז יז) לא ירבה לו נשים", למרות איסור זה דוד המלך היה יכול לנצל אותה לרעה ,אך הוא למרות כוחו שמר על צניעותה ,מה שמחזיר אותנו לאיעזר ורבקה ובכך שגם הוא נהג בה בכבוד גדול , מה שעוד מלמד אותנו על היחס לנשים שבינינו ,לשמר על כבודם מה ששומר גם על כבודו ושמו של הגבר , שכן איזה שם יהיה לו אם הוא זילזל באישה ,ברצונה , גבורה אין כאן .
יצחק ורבקה אכן ראו אחד את השני בבית הכנסת בו מצווה לנהוג בצניעות ,מה עוד שאנו שרים בשבת " ולשדך הבנות" הם לא הגזימו ולא התעלמו איש מרעהו כרמז מהקב"ה שהוא חפץ בקשר בין הזוג שכן הוא מתקשר עם הפ"ס " לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו " ,עזר כרבקה וטוב ליבה ,ועזר כהפצת התורה בבתי כנסיות שהוא בדיוק כמים שרבקה שאבה לאליעזר שהם כתורה מה שמתקשר לגפן "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל " ,קשר כזה הינו סימן ברור לה" לבן ובתואל הבינו זאת ....שבת שלום
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
