"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי" וגו' (בראשית כד,ב). 'אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, ב) "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" אר"א: שמושל בתורת רבו' (יומא כח,ב). ר”א לומד שאליעזר עבד אברהם היה ת”ח מכך שנאמר “המושל בכל אשר לו” שזה מתפרש על תורת אברהם. לכאורה מניין לו שלא מדבר על הצד הפיזי של בית אברהם? בפשטות זה משום שנאמר “זקן ביתו” ממילא אם זה אומר שהוא היה האחראי הראשי בבית אברהם אז מה מוסיף שהוא מושל בכל אשר לו, זה ברור כבר מהנאמר קודם? לכן דרש שזה מלמד על הצד הרוחני שמושל בתורת רבו. אולם אפשר שלמד זאת ע"פ הדרשה בהמשך (גם אותה אומר ר”א): '(בראשית טו, ב) "הוא דמשק אליעזר". א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים', 'דולה ומשקה – נוטריקון של דמשק' (רש”י). ממילא כיון שנלמד שהיה משקה לאחרים את תורת אברהם, אז ברור שהיה בקיא בזה, לכן דרש כאן רמז גם על הצד הרוחני – על תורת אברהם. אולם בפשטות אפשר שמסתמך על הנאמר “זקן ביתו”, שיכלה התורה להשתמש בלשון אחרת, מדוע אמרה דווקא בלשון “זקן”? כדי לרמז שהיה זקן – ת"ח; וזהו לכאורה הפשט בגמ' כיון שגם על האבות למדו ממה שנאמר עליהם לשון זקן. ממילא כיון שנרמז על שהיה ת"ח לכן גם מה שנאמר "המושל בכל אשר לו" מתפרש כרמז לתורת אברהם, שאליעזר היה שולט (מושל) בזה ביותר (וע"פ זה גם דרש אח"כ מה שנאמר קודם "דמשק אליעזר" שזה מדבר על תורת אברהם, שכיון שהיה כ"ך בקיא בזה יכל גם ללמד זאת לאחרים). עוד נראה שדרש זאת מהנאמר "המשל בכל אשר לו", שיכל להאמר 'המושל באשר לו' וזה ברור שזה על כל הבית, כמו שנאמר קודם שהיה זקן ביתו, לכן למד שבא לרמז כעין ג"ש לנאמר על אברהם בפס' קודם: “ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א), שבפס' זה למדו חז"ל שהיה אברהם אבינו ת"ח ('אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים"' [יומא שם]), מימלא בא לרמז שגם באליעזר נרמז על מה שנאמר בפס' הסמוך, שנרמז שאברהם "זקן" ויושב בישיבה, וכך גם אליעזר (ובפרט שע”פ הפשט נאמר שאברהם התברך בהכל, ומיד נאמר שאליעזר היה אחראי על הכל, ממילא יש קשר בין אברהם ואליעזר בזה, וכמו אצל אברהם זה היה קשור להיותו זקן, שאז התברך, כך גם זה חל על אליעזר) [או שלמדו בשל סמיכות הפס' לדמות ביניהם ב”זקן” שהיה ת”ח]. ע"פ הלימוד הזה גם מובן מה שדרשו בב"ר: '"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית כד, ב): "הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ”, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ' (ב"ר נט,ח). כיצד למדו להשוות לדמותו ולשליטה ביצרו? נראה שלמדו מההשוואה לפס' הסמוך, שם נאמר על אברהם שהתברך "בכל" ויש כמה הסברים מהו "בכל", בין השאר מובא: 'רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּלַת: "בַּכֹּל" – שֶׁהִשְׁלִיטוֹ בְּיִצְרוֹ' וכו' (ב"ר נט,ז), ממילא אליעזר שגם בו נאמר "בכל" להשוואה כעין אברהם, יש בזה ללמד שהיה שליט ביצרו כמו אברהם. עוד נדרש על "בכל": '"ברך את אברהם בכל" – בכל עולה בגימ' בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה' (רש"י על הפס') [אולי בשל הגימטריה הזו דרש ר”ל גם: 'בַּכֹּל – שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו', שזהו בשל ש"בכל" זהו 'בן', ולכן רומז גם לישמעאל בנו, שזהו שחזר בתשובה]. ממילא אם משווים בין אליעזר ואברהם ב"בכל" בעניין יצחק ('בן'), זהו בהשוואה שיצחק היה מוכח לאנשים כבנו של אברהם בשל שהיה דומה לו: ' … ועדיין היו מרננים ואומרים: אם שרה הבת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו: (בראשית כה, יט) "אברהם הוליד את יצחק"' וכו' (ב"מ פז,א), לכן כמו שיצחק היה דומה לאברהם כך גם אליעזר, ואברהם ביקש במיוחד זקנה כדי שיבדילו בינו ליצחק: 'עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם, אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים"' (ב"מ שם), הרי שלמדו ב”זקן" על שינוי הפנים בזקנה, ממילא באליעזר שגם בו נאמר “זקן” זהו שהשתנה לזקנה ונראה כמו “אברהם זקן” שנאמר קודם (ולכן למדו ב”עבדו זקן ביתו”). (אמנם אפשר בפשטות ש'זיו איקונין' זה לא מראהו אלא הכוונה למאור פניו, שהיה מאיר פנים כת"ח, שזה נדרש בשל היותו "זקן ביתו" – ת"ח כאברהם ולכן גם הארת פניו היתה כמותו). נראה שלא במקרה דרשו כאן על מעלתו של אליעזר, שיש בזה כדי ללמד על מעלתם של השידוכים, שלכן אברהם לקח מי שהוא ת"ח וצדיק כדי שיהיה ראוי ביותר להביא לזיווג ראוי ונכון ליצחק, ע"י שקרוב לקב"ה, שבכך קשור במיוחד להבאת זיווג נכון, שנאמר על זיווגים: 'הקב"ה יושב ומזווג זיווגים' (ב"ר סח,ד).