"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" (בראשית כד,סג). 'יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו"' (ברכות כו,ב). יצחק תיקן את תפילת מנחה, זה אומר שתפילה זו קשורה לעניין שמתגלה ביצחק. זמן מנחה הוא זמן דין, ולכן יש בזה קשר ליצחק שעליו נאמר "בפחד אביו יצחק" (בראשית לא,נג) שזהו פחד ממידת הדין, ולכן מובן שקשור לתפילת מנחה שבזמן דין. בנוסף, יצחק מגלה את הקשר המיוחד לא"י, שלכן לא ניתן לו לצאת מהארץ ואף נאמר לו במיוחד ליישב את הארץ: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א, "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת", א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת. "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל". "האל" – קשות, כמד"א (יחזקאל יז, יג): "ואת אילי הארץ לקח"' (ב”ר סד,ג). הרי שקשור במיוחד לארץ ישראל ויישובה (ואף נרמז כמותו, שהוא קשור לדין, כך נאמר שהארצות קשות, כעין מידת הדין הקשה). לכן מובן שגם כאן בתפילתו נרמז גם על הארץ, ע”פ פשט הפס': 'לשוח – ללכת בין השיחים' (ראב”ע), 'וילך יצחק לשוח בשדה – כדכתיב: "וכל שיח השדה” (בראשית ב ה), כלומר: לטעת אילנות ולראות עניני פועליו' (רשב”ם). הרי שב"לשוח בשדה" יש שני מובנים, מובן של ישוב א”י שיצא לענייני העבודה בשדות, ומובן של תפילה; כיון שתפילת מנחה של יצחק מגלה על מהות יצחק שקשור בא”י. לכן כמו שא”י היא מקום התפילות, שכל התפילות באות לכיוון כאן לעלות לשמים: 'היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנא' (מלכים א ח, מח) "והתפללו אליך דרך ארצם". היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר (מלכים א ח, מד) "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת". היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש … נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א). כך גם בתפילת המנחה יש עניין חזק של תפילה שמתקבלת בשמים, כמו שאמרו חז”ל: 'ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר (מלכים א יח, לו) "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר" וגו'' וכו' (ברכות ו,ב). הלימוד לזה הוא מאליהו בהר הכרמל שם הקריב מנחה בנס שירדה אש מהשמים, וגרם שיאמרו "ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים" (מלכים א יח,לט). כמו יצחק שנאמר לו (כמובא בב"ר) שישכן את השכינה בארץ, שכך פעל אליהו לקידוש השם וגילוי שכינה גדול בזה, שזה בזמן המנחה כעין קשר ליצחק (ובפרט לדעה [הטור הארוך] שיצחק היה בהר המוריה אז כשהתפלל). זהו גם מעלת א"י, שמשפיעה לדבקות בה', כמו שמביא הרשב"ם: '"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים". כן שיטת פרשיות הללו: צריכים אתם לשמור את מצוות ה' אלקיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שומרים. כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים שאין צריכים למטר, ובין טובים ובין חטאים, בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם. אבל ארץ ישראל, אם אתם שומרים מצוות "עיני ה' אלקיך בה" – להשקותה במטר השמים, "מרשית השנה ועד אחרית שנה" – לתת מטר בעת הצורך' (רשב”ם; דברים יא,י). שהארץ קשורה לגשמים כדי לצמוח, ולכן זה מביא לדבקות בה', כך אצל יצחק הוא יצא לעיין בגידולי השדות בזמן המנחה וזה קשור לתפילת המנחה, כך שיש גילוי דבקות בה' במנחה, וכך גם התגלה אצל אליהו שבמנחה יתגלה דבקות בה' שאמרו "ה' הוא האלקים”. בנוסף, זה התגלה דווקא ע"י אליהו, כיון שהוא קשור לגאולה: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג,כג), ולכן זה קשור לכח יצחק שמתגלה במנחה קשר לשיחים שמגדל, שזה קשור לגאולה, גידול צמחים בא"י: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). מובא בבעל הטורים: 'בשדה – היינו שיצחק תקן תפלת המנחה ואז נזדמנה לו רבקה, דכתיב "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא", דהיינו אשה דכתיב "מצא אשה מצא טוב"' (בעה"ט על הפס'). כך שיש קשר בין תפילת מנחה לזיווג (שאז יש סגולה מיוחדת לזיווג, או לפחות אצל יצחק התגלה כך), ועל זיווג נאמר שהמשמח חתן: 'רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'”' (ברכות ו,ב). ממילא מתגלה במנחה שקשור לזיווג הקשר לירושלים (קבלת התפילה והשראת השכינה) ובניית חורבותיה (גאולה). (אולי ברמז "גמלים באים" שווה בגימטריה ל'מנחה כגן' [176], כרמז שע"י תפילת המנחה הביא את זיווגו הראוי, שזהו שיצא להתפלל ואז "והנה גמלים באים" עם רבקה, שזה משום שתפילת מנחה קשורה למעלה גדולה של השראת שכינה, כעין מעלת גן עדן, ולכן קשור לא"י שהיא כעין גן עדן בעולם, וכן לעתיד מכאן הכח לתיקון עולם שיהפך לכגן עדן).