על הצחוק

-----------------

 הצחוק יכול  לנבוע  מטעמים שונים. :

 יש והוא תגובה של מבוכה.

 ויש והוא תגובה סמויה של ליגלוג.

 ויש שהוא תוצאה של פרץ של שמחה..

 והנה הבשורה של הולדת יצחק "סוחטת" מכל המעורבים הישירים 

 את כל מיני הצחק כאמור.

 קראו את המקראות בעיון להיווכח  : כי לא צחוק אברהם 

כצחוקה של  שרה .

ולא צחוקם של שניים אלה, דומה לצחוקו העתידי והייעודי של הרך שיוולד.

 שכל מהות שמו  יהא "צחוק" ושכלולו  ["שחוק].

 והוא הקב"ה  מורה לאברהם ולא בכדי, לקרורוא לבנו : "יצחק"

 

הנה כי כן ,אברהם צחק מתוך מבוכה רבה .

 וראו איך המקרא מטיב לתאר זאת .:

 שקודם לצחוק אברהם נופל על פניו להסתיר מבעי פניו, שיש ויסגירו את הצחוק.

 והוא דואג לא להפגין דבר חיצונית .

 הוא אך  :"אומר אל ליבו"  ותוהה על הפליאה -  על הולדה של זקנים.

 בשונה מכך שרה. 

שרה צוחקת בגלוי בלי כל יסוד מיוחד של הסתרה או שליטה.

 היא מדמה שהיא אך צוחקת בקרבה - פנימה. .

כלומר צחוק הבלום אך בפנימיותה  אך אותו שלסוף,לא השכילה לשלוט בו -  במבעי פניה .

והצחוק למרות הכל ניבט מפניה .

משל הפנים שבקרבה  צף ויצא אלי חוץ . 

ובצחוק זה היה שמץ סמוי של ליגלוג.

 לכן גם ההשגחה הגיבה על צחוקה כשם שהגיבה לאמור  : 

"למה צחקה שרה" וכן "היפלא מה' דבר". 

 והיא בגלל חוסר נחותה מנימת הליגלוג שהתגלתה, מוסיפה ומכחישה גם את צחוקה.

 והיא גם לאחר הערותיו של הקב"ה אומרת שוב לבסוף   :

 "צחוק עשה לי אלוהים כל השומע יצחק לי".

 אז הנה כי כן ,אצל אברהם ראינו :

צחוק בלום ומוסתר של מבוכה.

 שהוא נזהר ביותר להסתיר פניו

 אצל שרה ראינו ,צחוק מודחק פנימה .

אך מבעיו  המבעבעים, פורצים החוצה גם במבעי פניה .

שבניגוד לאברהם לבסוף לא הוסתרו כליל .

 והנה עתה מבקש הקב"ה לרתום את הצחוק אלי ייעודו המופלא.

 להיותו : "צחוק של שמחה".

 צחוק משוכלל ל"שחוק" -  "שחוק" של אושר וגאולה. 

 צחוק הגלום בשמו של יצחק לבניו לעתיד.

 בבחינת : "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. 

שחוק אך של שמחה, שניכר על הפנים .

 וגם נשמע בקול של רינה.

 שחוק שגם רואים בו את 

 הקול כמו בסיני

פינת

 "הכלישעה"

----------------------

על הצחוק

==================

 בכל צחוק שאפו לראות 

 את ה"שחוק"

 ואך את המבוכה והשמחה

 דלגו תמיד על אפשרות 

האחרת :

  הליגלוג.

 

משה אהרון