"ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד" (בראשית יח,כ). 'הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא, שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא. אתא זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה", ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה' (סנהדרין קט,ב). מניין לחז"ל הסיפור שהביאו על אותה נערה? בפשטות היתה להם מסורת שכזו, כמו שקודם דרשו על דברים שאנשי סדום עשו, שמן הסתם היתה להם מסורת שכזו. אולם אולי דרשו זאת מהפס' (וגם מה שנאמר קודם אפשר שדרשו זאת מהפס' שהובא תחילה "ערום הלכו" וגו') כמו שדרש רב "רבה" כרמז לנערה – ריבה; וכן "כי רבה" "כי" מלשון 'דהא' = 'משום', שמתפרש כעין שה' אומר "זעקת סדום ועמרה" שיש זעקה שעולה מסדום, וזה 'משום ריבה', שזה משום שעשו לנערה את מה שעשו והיא זעקה וקולה עלה לשמים. אולם מניין למדו שכך נעשה בסדום לנערה? אמנם דרשו "רבה" על נערה, אבל מניין מה שנעשה לה? אולי דרשו זאת מ"זעקת" כעין שנרמז זמזום דבורים ב- ז' (כעין זמזום זזז), וזה היה כשהכו אותה בדבורים, שזהו "עקת" כעין לשון 'הכאת'. מיילא שלמדו שעשתה חסד, זה מובן כיון שידוע על סדום שהיו אנשים שהתנגדו לחסד כמו שאומר הנביא: "הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז,מט), ולכן ברור שעשתה דבר חסד שלכן הענישו אותה, ולכן זעקת סדום זה על ההתנגדות לחסד שנעשה על הנערה. ומיילא זה שדרשו שהחביאה בכד, זה הגיוני כדי שלא יראו אותה ויענישו אותה. אולם מניין ששמו אותה על גג החומה? בפשטות זה הגיוני שעשו זאת כדי שכולם יראו וייראו שלא לעשות כמותה. אולם אולי דרשו שלוט עשה עם המלאכים חסד, וההתחלה היתה בשער העיר, שזהו במקום של החומה: “ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה. ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם" וגו' (בראשית יט,א-ב), ולכן דרשו שההיפך מהחסד וההצלה של לוט, שזה היה אצל אותה ריבה, היה גילוי בחומה של העיר ששם הענישו אותה; שלמדו כרמז שכך היה או כדרשה בנערה לומר שזהו האנטי חסד של אנשי סדום. או אולי למדו כעין ג"ש (של ירידה וראיה) "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה" (שם יח,כא), ונאמר במגדל בבל: "וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם" (שם יא,ה), ולכן דרשו שהיה במגדל – בחומת העיר שהיא כעין מגדל שהוא גבוה (אמנם נאמר במגדל בבל גם עיר, אולם עיקר חטאם היה המגדל שבנו להגיע למעלה, כך כאן זהו גג חומת העיר – החלק העליון הגבוה; ועוד שסדום היתה עיר כך שאין חידוש בג"ש לעיר, אלא יש חידוש בעניין של דימוי למגדל). אולי רמזו ב"סדם ועמרה" ש-ש' מתחלף ב-ס', וכך רומז כעין ש' במקום ס', והאות ה' מתחלפת ב-א': "ס דם ו עמ רה", כעין שנאמר 'שורא', והאותיות שמשלימות זה 'עם דם', כעין שחומת העיר עם דם הנערה, שגרמו לה להעקץ ע”י הדבורים. והדילוג (ס-ו-ר) הוא על שתי אותיות פעמיים (_דם_עמ_), שהאות הנדרשת היא השלישית, כך שיש כעין רמז לפעמיים ג' שזהו 'גג', שזה נעשה על גג חומת העיר (וגם בפשטות אם היה דם על החומה מן הסתם זה בשל שהייתה למעלה על החומה). מדוע מרחו אותה בדבש ועל החומה? מסביר הבא"ח: 'נראה עשו לה מדה כנגד מדה, היא היתה מחפה הרפתא בחצבא לכך חפו אותה בדובשא, והיא היתה מתכונת לעשות "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב) כדי להגין מן הפרענות כמו חומה כנגד הפרענות שלא תבא, לכך הניחו אותה על החומה להמיתה שם' וכו' (בן יהוידע). הכלי יקר מסביר ברמז את הדרשה: '"זעקת סדום ועמורה כי רבה". לפי שחטאו בזנות שתאות האדם רבה והולכת כי אבר קטן באדם משביעו רעב. וכן חטאו בגזל וחמס כי על כן שמו ביניהם חוקים לא טובים משפטים בל יחיו בהם כנודע מדייני שקר דסדום וחמדת הממון גם כן רבה והולכת, כי אוהב כסף לא ישבע כסף, ע"כ הזכיר לשון כי רבה, כדרך שנאמר בדור המבול וירא ה' כי רבה רעת האדם, כמו שנתבאר במקומו (בראשית ו.ה) וכן כאן פירושו גדלה והולכת ולא כפרש"י. ורז"ל אמרו (בר"ר מט.ו) על עסקי ריבה אחת כו' גם למדרש זה שניהם במשמע, כי ריבה זו צעקה על מה שעשו בה על שנתנה קמח לעני, והיינו ריבוי חמדת הממון אשר הביאם לידי מדה זו. הן צעקת ריבה נערה מאורסה אשר צעקה בעיר ואין מושיע לה, וזהו שאמר זעקת סדום, הן זעקת הנערות האנוסות, הן זעקת רבים למשפט והנה משפח (ישעיה ה.ז)' (כלי יקר על הפס'). ראיה לכלי יקר אפשר להביא מהיר' שדרשו: 'אָמַר רִבִּי חִייַה בַּר װָָה: "רַבָּה" "רַבָּה” - כְּמַעֲשֵׂי אֵילּוּ כֵּן מַעֲשֵׂי אֵילּוּ' (יר' ב"מ ד,ב) שלמדו מהמילה "רבה" ג"ש למבול ששם חטאו בעריות וגזל, וכאן (בגמ' שלנו) למדו מהמילה "רבה" שמלמד על אותה נערה, הרי שבעומק סיפור הנערה מרמז על חטאם בממון ועריות. אולי אפשר שבדרשה על הנערה באו לרמז שסדום הייתה ההיפך מהחסד של אברהם, ולכן מה שנאמר אצל אברהם "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (בראשית יח,ו) כדי לתת לאורחים שהם כעין עניים כיון שהם בדרך ואין להם מה לאכול, כך בסדום עשו נגד זה, שפעלו נגד הנערה שנתנה לחם. ואצל אברהם נאמר לקחת "שלש סאים קמח" שזה קמח בכמות, שניתן בכלי מדידה, ולכן דומה לכד שהוא כלי קיבול. ועוד אצל אברהם אמר "יקח נא מעט מים" (שם, ד), ולכן דרשו שכאן היה בקשר למים, שזהו בכד של הנערה (שהלכה לשאוב מים ואז נתנה לו). ודרשו שמרחו אותה בדבש, כעין כנגד שבאברהם נאמר "ויקח חמאה וחלב" וגו' (שם,ח), וחלב זהו דבר טעים שהיו אוכלים עם דבש או מדמים לדבש, כעין הנאמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד,יא), ולכן רמזו שפעלו עם דבש נגדה (שבחלב אי אפשר להזיק). וזה היה ע"פ הדין שלהם שהוא היה ההיפך מחסד, ולכן ההיפך מהתורה שכולה חסד, ולכן רמזו כנגד התורה בדבש, שהפס' אומר על התורה "חלב ודבש תחת לשונך", ולכן זה כהשלמה לחלב אצל אברהם, שאנשי סדום עשו ההיפך מהתורה שהיא חסד, ולכן מובן שה' מזכיר בהקשר לסדום (שמספר לאברהם על כך) שאברהם הולך ע"פ התורה: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" וגו' (בראשית יח,יט). וזהו שנאמר קודם "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ" (שם, יח), כרומז שהגוים מתברכים ממנו מהשפעת תורתו עליהם (שהיא תורת חסד), להבדיל מסדום שעושה ההיפך ולכן תחרב. וזהו שאברהם עושה "צדקה ומשפט", כרמז שסדום זה ההיפך, שעושים משפט נגד הצדקה, כמו שעשו לאותה נערה, ולכן אברהם שהוא גילוי ההיפך מזה בעולם, ה' כעין מתייעץ איתו האם להפכה או שלא. את הנערה מרחו בדבש אולי כרמז שהיו פועלים בשלילה וכלפי חוץ טוענים כאילו זה חיוב (כמו הסיפור בגמ' קודם על הכובס ועל אליעזר, שעל ההכאה והוצאת דם היו מחייבים לשלם כאילו עשה לו טובה; וכן הסיפור על שמן אפרסמון שכאילו זה לטובתו שיצא לו ריח טוב בבית, אבל בעצם עשו זאת כדי שיוכלו לגנוב אח”כ) לכן נראה שמרחו אותה בדבש, שזה כאילו שעשו לטובתה שהדבש טוב לעור (ובמיוחד כשמדובר בנערה שאולי היה לה חצקונים...), אבל בעצם רצו לרעתה, כדי שתנזק מהדבורים. (אולי זהו שפרש"י: 'שפיוה – סכו אותה', שיכל לומר שמרחו עליה, אולי בכוונה אמר סכו כרמז לסיכה שעושים לעידון ויופי העור). הדבורה בפיה מייצרת את הדבש ובעוקץ שבקצה האחורי שלה היא עוקצת, כך זהו כמעשי סדום שטוענים מצד אחד לטובה, שזהו כמו הפה של הדבורה שהוא מקדימה ועושה דבש שזהו לטובה, וכך הם טענו בפיהם כאילו זה לטובה, ומצד שני בהחבא כעין מאחורה שלא רואים זה בעצם לרעה, כמו העוקץ של הדבורה שנמצא מאחור ועוקץ. עוד נראה שדרשו שנענשו על מה שעשו לנערה בדבש, כרמז על א"י שהיא השתבחה בדבש: "ארץ זבת חלב ודבש" (אמנם הכוונה לדבש תמרים, אבל ברמז זה מרמז גם על דבש דבורים), שזה מרמז שנענשו בשל היותם בא"י: 'ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות. ושממו עליהם השמים והארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן "גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט כב). כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל כי שם היכל ה'' (רמב"ן; בראשית יט,ה). אולי לכן גם דרשו ששמו אותה על גג החומה, כיון שמהפכת סדום רמז הזהרה לישראל כשירשו את הארץ, ולכן רמזו בגג החומה כרמז לרחב שהיתה בחומה בכיבוש הארץ (ורחב גרה בחומה בגובה שלכן הורידה אותם עם חבל, ולכן רמזו בנערה שהיתה למעלה בחומה, שזהו שדרשו ששמו אותה בגג החומה).