פרשת נח – נח - לפני המבול ואחרי המבול.

מאת: אהובה  קליין

http://ahuvaklein.blogspot.com

* בקישור הנ"ל- ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע.

לראשונה מוזכר נח כבר בסוף פרשת בראשית: "וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן.  וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר:  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" [בראשית ה, כ"ח- ל']

בתחילת פרשת נח הכתוב מתאר: מי היה נח:

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת - הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.  וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת". [בראשית ו', ט'- י"א]

בהמשך הכתוב מתאר את משפחתו של נח ואת ציווי ה' לנח לבנות תיבה טרם יופיע המבול - כעונש  על ההשחתה בעולם:

"וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.  וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת- הַתֵּיבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר". בראשית  ו, י'-ט"ו]

בתום המבול נח מתואר כך:

"ויִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן - הַתֵּיבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.  וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן - היין, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". [להלן ט, י"ט- כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היה נח? וכיצד  הצטייר לפני אלוקים- לפני המבול?

ב]  כיצד מתואר  נח  אחרי המבול?

תשובות.

נח  בעיני ה' -  טרם המבול.

נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי ראשית הטומאה אצל  האדם - היא מפגם העיניים  לפי שהעין רואה והלב חומד. באותו אופן גם ראשית הקדושה מתחילה בעיניים.

בזמן בית המקדש היו עשר קדושות, אך בימינו איך ימשיך היהודי קדושה?

התשובה : בעיניים - על ידי ששומר  את עיניו כפי שמצווה על ידי ה'. מכאן מתחילה הקדושה שאם שומר - היהודי את עיניו ממראות אסורים- ממילא הלב אינו חומד - זו הכוונה לנוח שהיה צדיק תמים ולא פגם בעיניו לכן ניצל מהמבול.

שהרי כנגד דור המבול שחטאו - הכול התחיל מהעיניים ואילו נח  -  תחילת הקדושה הייתה בעיניו - לכן נח מצא חן בעיני ה' -  ממנו שבה ונבנתה הבריאה מחדש.

התורה האריכה מאד בהתרחשות המבול: כדי  ללמד אותנו מה עלול לקרות לאדם מדברים שליליים הנראים לו  כדברים פעוטים ואינו חש בהם דבר שעשוי להביא לחורבן - עד כי קץ כל בשר בא לפני ה' !

רש"י מסביר: הואיל והתורה מזכירה את נח לכן מספרת את שיבחו כפי שנאמר במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה"

ללמד : כי עיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים.

אשר למילה:" בְּדֹרֹתָיו": 

יש  מרבותינו  דנים את נח לשבח  - לפי שאם היה חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר.

אך, יש הדורשים  את נח לגנאי-  כי לעומת דורו היה אמנם צדיק - אבל אם היה חי בתקופת אברהם אבינו לא היה נחשב כלל  [מסכת סנהדרין ק"ט]

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] סובר: כי בזכות מעלותיו  ה' בחר בנוח להיות אבן היסוד לאנושות החדשה וכאן רש"ר מסביר את מעלותיו הייחודיות:

"אִישׁ": לדעת חז"ל, התנ"ך אינו משתמש במילה: "אִישׁ" בנקל ,אלא רק מי שמוכיח עצמו כ "אִישׁ" צדיק ומומחה [ בראשית רבה,  ל, ז ]"

נח עמד במבחן של אומץ לב ואופי איתן במשך תקופה של שש מאות שנה -שהיה מתהלך את אלוקים במהלך הדורות המתחלפים הדבר שאפיין את התקופה: חטא מוסרי, "חמס"- עוול חברתי ולעומת כל ההשחתה הזו, נח היה: "צדיק": לצדיק נחשב אדם שנותן לכל אחד ואחד את המגיע לו.

הוא רואה כל דבר משום חובתו ולא מפני דאגה אישית.

צדק - הוא : צדק חברתי  ומתקשר עם פעולה ועשייה כגון: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים"; [משלי י', ט"ז ] או, "עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" [תהלים ק"ו, ג]

"תָּמִים": הכוונה להליכה לקראת התקדמות - שלב, שלב – לקראת שלמות אישיותו .שואף לשלמות מוסרית ואינו נופל ברשת של פיתויים חיצוניים.

"בְּדֹרֹתָיו:

א] היה צדיק תמים ביחס  לדורו.

ב] אף בדורו נשאר "צדיק  תמים"

רבים שואלים: מדוע נח לא התפלל על דור המבול בדומה לתפילת אברהם על סדום ועמורה? אלא שנח ,כנראה הבין, שיש פחות מעשרה צדיקים ולכן התפילה לא תועיל.

האגדה  מספרת:

אביו של נח , למך שמו קרא לבנו הנולד מנחם מתוך כוונה : שיעזבו הרשעים בימיו את דרכיהם הרעות  וישובו אל ה' - והוא ינחמם"

אולם אביו של למך מתושלח קרא לנכדו: נח  מלשון מנוחה .

משנולד נח באה ישועה לעולם, קצרו מה שזרעו ,בניגוד לדור אנוש שהיו זורעים חיטה – אך התוצאה הייתה שפעמים רבות היו צומחים קוצים ודרדרים.

כאשר נח נולד - בעוד ששאר  אצבעות בני האדם היו מחוברות יחדיו - אצלו האצבעות היו נפרדות ועל כך הוריו מאד התפלאו.

כשנח חשב על כך שהוא שונה מכל הבריות ,הבין כי כנראה  ה' ברא אותו באופן זה - למען שליחות מסוימת ולכן יצר כלי חריש וקציר ובכך הקל על  עובדי האדמה בנוסף לכך, בימיו שוב נכנעו הברואים והיו עושים רצונו של האדם ממש כמו שהיו מקשיבים לאדם הראשון - כי מאז שהאדם הראשון חטא באוכלו מהפרי האסור: מרדו בו הברואים, השור סירב  לשמוע לחורש, התלם באדמה סירב לעשות רצונו ומעתה שבו האנשים ושלטו על הכול.

עוד דבר טוב קרה בימי נח,  בימיו של למך היה רעב בעולם , אולם  משנולד נח פסקו שנות הבצורת והרעב מן העולם.

התנהגות נח אחר המבול.

נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם"

רש"י מסביר: "ויחל" -  נח עשה עצמו חולין לפי שהיה צריך לעסוק בנטיעה אחרת שאין בה תקלה של השתכרות.

את ענפי הגפן  שמר טרם המבול בתוך תיבה.

מובא במדרש חז"ל - [מדרש רבה ל"ו, ג] נח הכניס לתיבה לפני המבול ענפים של ענבים ונטיעות של זיתים ותאנים.

מדוע הכניס נח לכאורה, דווקא את שלושת  המינים.?

ניתן לבאר: נח ידע שאפשר  מכל עצי הפרי להרכיב עם מין אחר. חוץ מענבים וזיתים שהם אינם מקבלים הרכבה מסוג אחר של עץ.

בזוהר הקדוש נאמר: [בראשית ל"ט] מדוע נמשלו ישראל לגפן? לומר לך: מה גפן אינו מקבל נטיעות אחרות - אף ישראל אינם מקבלים עליהם - אלא את הקב"ה !

בירושלמי [כלאים פרק א, הלכה ז] על הפסוק:

" בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ."[תהלים קכ"ח. ג]

מה זיתים אין בהם הרכבה גם בניך לא יהיה בהם – פסולת.

חז"ל סוברים: התאנה פרי שגורם לתאווה כפי שמובא בחז"ל:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָוה- הוּא לָעֵינַיִים"- לפי זה פרי עץ הדעת – היה תאנה.

נח הכניס לתיבה דווקא את הגפן, התאנה והזית. להעביר מסר לעולם שרק מי שבבחינת ענבים וזיתים אינם מתערבבים בשאינם מינם - ואפילו אם יש להם תאווה כדוגמת התאנה - רק הם ינצלו מהמבול. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

אך עדיין מתבקשת השאלה: מדוע  נח  הגזים בשתיית היין עד כי השתכר?

אולי הדבר נובע ,דווקא ,מתוך מסירות הנפש שהשקיע בתיבה בזמן המבול בתנחומא  [נח אות ט'] נאמר: "א"ר לוי, כל אותן י"ב חודש לא טעם-טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו  זקוקים לזון את הבהמה , את החיה ואת העופות וכו' "

"אור החיים" מבאר : שהותר  לנוח לאכול בעלי חיים - הואיל וטרח ויגע בהם בתיבה וכל זה מוכיח עד כמה לנח הייתה מסירות נפש למען קיום העולם!

לעניות דעתי, יתכן שנח הזדעזע מהמבט סביבו - כיצד עולם שלם נכחד ואיננו? לכן לגם מהיין עוד ועוד - על מנת שישמח כפי שנאמר:

"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"[תהלים  ק"ד, ט"ו]

לסיכום ,לאור האמור לעיל, נח היה צדיק תמים ועשה בפועל מעשים טובים לפני המבול - לכן הוא מצא חן בעיני ה' אשר בחר דווקא, בו להציל את העולם, אך מנגד, אחר המבול - נח השתכר וכך ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

זו הייתה נפילה קשה מאד - כי מכאן התדרדרות לא נעצרה עד שהגיע לאוהלו ושם התבזה.

מכאן  נלמד מדברי הרמב"ם: ללכת בשביל הזהב  "האדם חייב להיות ער כל העת ליצריו הפנימיים ולא להניח להם להטות מדרך האמצע" [מתוך "אלה דברי הרמב"ם/ אברהם בן דויד]