בס''ד פרשת נח: האם גוזרים בזמן הזה תענית גשמים

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה נח על ידי הקב''ה העומד למחות את הארץ, לבנות תיבה שתציל אותו ואת החיות מהמבול. כפי שכתב הרמב''ן (ו, כ), בעוד שהחיות הטמאות באו מאליהן בגלל רצונן להינצל, את החיות הטהורות נח היה צריך לאסוף, כיוון שהן היו מיועדות לעלות לקרבן ולמיתה לאחר היציאה מהתיבה, ולכן לא ראוי היה לגרום לכך שיבואו מיוזמתן. ובלשונו:

''הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שניים שניים, ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים ובאיים, והוא יביאם בתיבה אחרי כן. אחרי כן ציווהו שייקח מכל הבהמה הטהורה שבעה, ובאלה לא אמר שיבואו אליו אלא שהוא ייקח אותם, כי הבאים להינצל ולחיות להם זרע באים מאליהם, אבל הבאים להקריב עולות לא גזר שיבואו מעצמם להישחט.''

בעקבות המבול המופיע בפרשה, נעסוק השבוע בהלכות גשמים. נראה מחלוקת הפוסקים, מתי יש לברך את ברכת הגשמים (המובאת בגמרא במסכת ברכות ('מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה וכו')). נעמוד על ההבדל בינה לבין ברכת הטוב והמטיב. וכן נעסוק בשאלה, מדוע בזמן הזה לא נוהגים להתענות בעת עצירת גשמים, למרות פסק הרמב''ם והשולחן ערוך.

ברכת הגשם

מתי יש לברך ברכת הגשמים? כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח בסתירה שמעלה הגמרא במסכת ברכות (נט ע''ב), איזו ברכה יש לברך: מצד אחד מובא שעל בשורות טובות יש לברך שהחיינו או הטוב והמטיב, ולכאורה גם על ירידת גשמים יש לברך כך. מצד שני מובא, שיש ברכה מיוחדת לברכת הגשם - 'מודים אנחנו לך', כך שבפשטות אין לברך הטוב והמטיב:

א. אפשרות ראשונה ליישב את הסתירה, כותבת הגמרא שהדבר תלוי בכמות הגשם שירד. במקרה בו ירדה כמות מרובה של גשמים, תיקנו חכמים ברכה מיוחדת להודות על כך - ברכת "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה". לעומת זאת, במקרה בו ירד גשם אך לא בכמות מרובה, אין צורך בברכה מיוחדת, ויש לברך הטוב והמטיב, כמו על כל דבר טוב שקורה לאדם.

ב. אפשרות שנייה חולקת וסוברת, שגם את ברכת 'מודים אנחנו לך' וגם את "הטוב והמטיב" יש לברך רק כאשר יורדים גשמים רבים. ההבדל בין הברכות תלוי בשאלה, האם יש לאדם קרקע הנהנית מהגשם. אם יש לו קרקע (בשותפות) עליו לברך הטוב והמטיב, כיוון שיש לו הנאה אישית. אם אין לו, עליו לברך רק מודים אנחנו לך שהיא ברכה כללית, וכן פסק הרמב''ם (ברכות י):

''ירדו גשמים רבים, אם יש לו שדה מברך שהחיינו, ואם הייתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו שדה מברך מודים אנחנו לך ה' א-להינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא כו' עד הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה' א-ל רוב ההודאות והתשבחות (ועיין הערה[1]).''

מהי מידת ריבוי גשמים, שבגינם יש לברך? הגמרא (שם) כותבת, שמדובר במקרה בו 'יוצא חתן לקראת כלה', כלומר כשיורד מספיק גשם שכאשר יורדת טיפה על הקרקע, יש מספיק טיפות נוספות כך שהמים קופצים לעומתה. אפשרות נוספת הביא רש''י בשם רבותיו, שמדובר במקרה בו השוק מלא מים, כך שהנחלים הזורמים בצידו מתערבבים אלו באלו.

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (רכא, ב) כדעת הרמב''ם, שרק במקרה בו אין לאדם שדה עליו לברך את ברכת מודים אנחנו לך בשם ומלכות. אמנם, פעמים רבות לא רואים את הגשם יורד (כגון בלילה), ורק לאחר מכן שמים לב שירדה כמות משמעותית. במקרה זה נחלקו הפוסקים, האם יש לברך את ברכת מודים אנחנו לך:

א. השיטה מקובצת (ברכות, ד''ה הכי) דייק מדברי הרי''ף והרמב''ם, שגם במקרה בו שמעו שירד גשם ניתן לברך את ברכת הגשמים, ולא צריך לראות אותם יורדים בפועל. לטענתו, על אף שהגמרא מעלה אפשרות שרק כאשר רואים את הגשם יש לברך, אפשרות זו נדחית מההלכה. ובלשונו:

''ואיפשר דכל דלית ליה ארעא (= שאין לו קרקע) לא מברך הטוב והמטיב, דכיוון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה. הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב. דלית ליה ואילו פינו וכו' ואפילו בדשמע מברך אילו פינו. וכן נראה מן הרב אלפסי ז"ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע, וכן מהרמב"ם זכרונו לברכה.''

ב. הריטב''א (תענית ו ע''ב ד''ה ובפרק) חלק וסבר, שרק במקרה בו רואים את הגשמים יורדים יש לברך מודים אנחנו לך. לשיטתו, בניגוד לברכת הטוב והמטיב שמודים לקב''ה על הטובה ולכן אין משמעות לראיית הטובה אלא די בידיעתה, ברכת הגשמים אינה ברכת הודאה כללית רגילה, אלא מעין ברכה על תופעת טבע שרואים ממש. כדבריו פסק להלכה המגן אברהם (שם, ב), וכן נקט המשנה ברורה (שם, ז) משום שספק ברכות להקל.

זמן הברכה

יוצא שלהלכה נפסק, שרק במקרה בו אין לאדם שדה עליו לברך מודים אנחנו לך, ובניגוד לברכת הטוב ומהטיב (אותה כאמור מברך רק מי שיש לו שדה), יש לברך ברכה זו רק כאשר רואים את הגשם יורד, אך לא במקרה בו רק נודע שירד. בשאלה נוספת דנו הפוסקים, האם בכל מקרה שיורד גשם בכמות מספקת יש לברך, או שהברכה תלויה בגורמים נוספים:

בעוד שבבבלי משמע שבכל עניין כאשר יש ריבוי גשמים, מברכים, בירושלמי מובאת מחלוקת בשאלה זו. רבי תנחום  סובר כדעת הבבלי, שתמיד יש לברך וככל ברכות ההודאה (כמו למשל ברכת הקשת), לדעת רבי יוסה לעומת זאת, ברכת המים שונה משאר ברכות ההודאה, ורק כאשר הייתה בצורת ממושכת והקהל התפלל על הגשמים, אז יש לברך אותה.

עם זאת יש להוסיף, שלכל השיטות בשביל להגיד 'הלל הגדול' הכולל את מזמור קל''ו בתהילים - חובה שתהיה תענית לפני, וכפי שהביא ראייה הרשב''א (א, שעז) מדברי הגמרא במסכת תענית (יא ע''א) המספרת על אנשי לוד, שרק לאחר שגזרו תענית וירדו גשמים, אכלו, שתו ואמרו הלל, וכן פסק הרמב''ם (תעניות א, טז).

להלכה

דנו הפוסקים כיצד יש לנהוג למעשה:

א. הרמב''ם (ברכות י, ה) פסק כדעה הפשוטה בבבלי, שבשביל לברך ברכת 'מודים אנחנו לך' אין צורך בתענית לפניה, אלא רק בריבוי גשמים בכל תקופה שהיא. ב. אף על פי כן הביאור הלכה (ד''ה אם) טען שדעת הרמב"ם כדעת השולחן ערוך (רכא, א), הכותב שרק לאחר שנוצר צער מחיסרון הגשמים יש לברך.

עוד הוסיף המשנה ברורה (שם, א), שמכיוון שהתנאי של השולחן ערוך לברך על הגשמים הוא הצער שאין בירידתם, כאשר יורד הגשם הראשון, גם אם לא היתה עצירת גשמים לפני כן, יש לברך כיוון שיש שמחה בירידתם. אם כי למעשה נראה שרבים לא נוהגים כך, בגלל הפרי מגדים (שם) החולק על סברא זו. ובלשון הביאור הלכה:

''הרמב"ם בפרק י' מהלכות ברכות סתם ולא הזכיר אם היו בצער, ומכל מקום מסתברא לכאורה דגם הוא מודה דדוקא באופן זה, דהא במשנה איתא על הגשמים ועל בשורות טובות ובוודאי מסתברא דבשורה טובה לא נקרא רק כשהיו בצער מתחלה ואם כן מה שאמרה המשנה על הגשמים נמי מיירי (= מדובר) באופן זה דווקא.''

בעקבות השולחן ערוך שפסק שרק במקום צער יש לברך, יש שהציעו (עיין למשל ברכת ה' ב, עט) שבזמן הזה כלל אין לברך את ברכת הגשמים, שהרי אין לנו צער ממשי מכך שאין גשמים, לאחר שיש אפשרות להתפיל מי ים וכדומה. למעשה לא פשוט להסתמך על כך, שכן גם בזמן הזה החקלאים, השדות והחיות זקוקים לגשם, ויש עניין שיתחדשו מי התהום ותתמלא הכנרת.

תענית גשמים

עד כה עסקנו בברכה אותה יש לברך כאשר יורדים גשמים רבים. לפעמים לא יורדים מספיק גשמים (כשיעור של 'יוצא חתן לקראת כלה'), ובמקרים מעין אלו חז''ל תיקנו סדר תעניות. מי''ז בחשוון יחידים מתענים, דהיינו תלמידי חכמים (שולחן ערוך) או לדעות מחמירות יותר גם מי שהתמנה פרנס על הציבור (ראבי''ה) - ומתחילים להתענות שלוש תעניות.

אם עבר הזמן ולא נענו והגיע ראש חודש כסלו, בית דין גוזר על הציבור שלוש תעניות כפי שכותבת הגמרא במסכת תענית (יב ע''ב) ובעקבותיה השולחן ערוך (תקעה, א). באותן תעניות אסורים באכילה ושתייה, אך מותרים ברחיצה סיכה וכו'. אם גם לאחר תעניות אלו לא נענו, בית דין גוזר עוד מספר תעניות בהן תנאים מחמירים יותר.

תעניות בזמן הזה

למרות שדברי השולחן ערוך שיש להתענות נפסקו כדבר פשוט וכך נהגו בחלק מהמדינות, למעשה בזמן הזה בארץ ישראל לא נוהגים לגזור תעניות על הציבור, ובמקרה של עצירת גשמים נוהגת הרבנות הראשית לארגן (לעיתים רחוקות) רק תפילה בכותל וכדומה, אך לא ממש גוזרים תענית. הביאו הפוסקים מספר הסברים בטעם הדבר שלא נוהגים להתענות:

א . בשו''ת נחפה בכסף (ב, פרי מפרי) כתב, שבשביל לגזור תענית גשמים צריך בית דין סמוכים. בזמן הזה אין לנו בית דין סמוכים כפי שכותבת הגמרא במסכת גיטין (פח ע''ב), משום כך לא נוהגים לגזור תעניות גשמים. לדבריו, זו גם הסיבה שבשנת תק''ח רבי ירוחם בצפת נמנע לגזור תענית למרות שלא ירדו גשמים, ולמרות שחלק מהרבנים חשב אחרת[2].

הקושי בפירושו, כפי שכתבו המהר''י חיגאז (הלכות קטנות א, צ) והחיד''א (ברכי יוסף תקעה, ה) שלעיתים סומכים על הכלל 'שליחותא דקמאי עבדינן', כלומר שבתי הדין שבימינו נחשבים כשלוחים של בתי הדין הסמוכים של פעם. משום כך בפשטות גם תעניות גשמים בכוחם לגזור, וכפי שמשמע מלשון השולחן ערוך שפסק שיש לגזור בזמן הזה ולא סייג את דבריו, ובלשון החיד''א:

''שמענו מזקני ירושלים וחברון, דאירע בימיהם עצירת גשמים, ונהגו בו תעניות ככל הסדר שכתבו הטור ומרן. ולבי מהסס, דהא מפורש בבית יוסף משם הרמב"ן (תענית יא ב) דדווקא בארץ ישראל שיש סמוכים. והרב הלכות קטנות חלק א' סי' צ' נשאל על זה, אם יש לנהוג סדר תעניות בזמן הזה. והשיב דשליחותייהו דקמאי עבדינן.''

ב. אפשרות נוספת ליישב את הסיבה מדוע לא נוהגים להתענות מופיעה בדברי כף החיים (תקעה, מ) ולפניו בדברי הכלבו (בית יוסף שם). הוא כתב שתענית גשמים נוהגת, רק במקרה בו חוסר הגשמים מביא לסכנת נפשות ממשית. לכן, כיוון שבזמנו המים הזורמים במעיין השילוח סיפקו די מים לעיר (על אף שהבאתם עולה כסף), אין זה מצב של סכנת נפשות שיש לגזור תענית גשמים.

ג. אפשרות שלישית הציע הרב שריה דבילצקי (פלגי מים) אשר כתב, שגזירת תענית בזמן הזה עלולה להיתפש כדבר מגוחך ורבים לא יקשיבו לה בכל מקרה, וזו סיבה שלא נהגו בתי הדין לגזור. כמו כן הוסיף וכתב, שמאחר ואין בית דין שמקובל על כל הציבור, גזירת תענית על הגשמים לא תתקבל, ולכן אין עניין לגוזרה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...