"לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך. כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה כל עשה עול. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" וגו' (דברים כה, יד-יז). '"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים”. רבי בנאה פתח: "מאזני מרמה תועבת ה'” (מש' יא א). אם ראית דור שמידותיו שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור. מה טעם? "מאזני מרמה תועבת ה'”, וכתיב אחריו: "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה”. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: "האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה" (מיכה ו יא), אפשר דור שמידותיו שקר, שהוא זכאי?!. "ובכיס אבני מרמה”. אמר רבי לוי: אף משה רמזה להם בתורה, שנאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, לא יהיה לך בביתך”. מה טעם? "כי תועבת ה'”. מה כתיב אחריו? "זכור את אשר עשה לך עמלק”' (תנחומא "כי תצא" סימן ח). חז"ל מביאים שהעונש על רמאות במידות ומשקולות זה התגרות של המלכויות בנו, בפשטות הטעם הוא כמו שמובא שדברים אלו הם תועבת ה' ולכן העונש על זה יהיה עונש חמור. אולם מדוע דווקא במלכויות שמתגרות? בפשטות על המלכות לשמור על היושרה במלכותם, ומי שמרמה המלכות מענישה אותו, ולכן משמים מקשרים את העיוות ביושרה עם העונש מהמלכויות. עוד נראה שבפס' מובא " … למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך", שזה קשור לארץ, כרומז לנאמר "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,כ) [וזה מזכיר את "אבן שלמה וצדק יהיה לך"] ודרשו חז"ל: 'למען תחיה וירשת את הארץ . מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב' (ספרי). שזה בא לומר שעניין הצדק בין האנשים קשור לישיבת א"י בשלווה ושלא יפלו ביד הגוים; ממילא מי שפועל לעיוות היושר והצדק, שמשקר במידות ומשקלות שפועל במידת השקר הוא נותן כח לרשעות, כיון שמתנתק מהקדושה ומגילוי שם ה' (שנמצאת במיוחד בא"י שבה יש גילוי ה', ולכן בה מאריכים ימים), שה' מידתו אמת (שבת נה,א), לכן אז באים המלכויות של השקר ופוגעים בנו. (בגמ' בשבת [שם] יש כמה דעות מה מסמל האות ת' שגבריאל רשם על מצח הצדיקים והרשעים, לדעת רב זה תחיה או תמות, ולשמואל זה תמה זכות אבות, ולר”ל זהו חותמו של הקב”ה. שנראה שכולם קשורים – שמי שפוגע באמת, בזה הוא מתנתק מגילוי ה' בעולם שחותמו אמת, ולכן בכך מתנתק מזכות האבות שמגינה ולכן בא עליו מיתה). אולי אפשר שהרמז בתורה לקשר בין שקר במידות ומשקולות להתגרות של המלכויות זה מהסמיכות של עמלק לפרשת מידות ומשקלות, שזה לא סתם, אלא יש עניין מהותי שקשור בעמלק, ולכן דווקא הוא שמופיע בהקשר זה. עמלק היה הראשון שהראה לגוים שאפשר להילחם עם ישראל, נראה שבזה נעשה למקור כוחם להילחם בישראל, הוא נעשה שורש לגוים לפגיעה בבנ"י, לכן בלעם שבא לקלל את ישראל ולפגוע בהם בשליחות הגוים, הוא שאומר על עמלק "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד,כ), שהוא היסוד לפגיעת המלכויות של הגוים בבנ"י (שהעניין שעמלק הוא הראשית של הגוים, זה מתגלה ע”י דברי בלעם שהוא קשור לפגיעה בבנ”י ע”י הגוים, ולכן מתגלה שבעניין זה עמלק הוא הראשית). לכן מובן שעמלק נאשם בחורבן ירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה”. כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה”. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' (תנחומא שם, יא). שלכאורה לא מובן, איפה מצאנו שעמלק החריב? אלא ששורש עמלק הוא שמופיע דרך האומות ופוגע בישראל. לכן מובן שנאמר שם קודם: '"והיה בהניח ה' אלקיך לך”. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהודה בר אלעאי אומר: על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: למנות עליהם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק' וכו'. שזה לא במקרה, אלא עמלק הוא ההיפך של מלכות ישראל והפצת הקדושה מירושלים לכל העולם, לכל המלכויות, שגם אנחנו נקראים ראשית אבל בקדושה “קדש ישראל לה' ראשית תבואתה” (ירמיהו ב,ג), היפך עמלק שהוא שורש הפצת הטומאה במלכויות העולם. ממילא התגרות המלכויות קשורה לכח עמלק, ועמלק בא מכח עשו זקנו שהתברך בחרבו נגד ישראל ("ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך” [בראשית כז,מ]), וכן הסיבה שנעשה עמלק שמזיק לישראל זה כעונש על שלא קירבו האבות את תמנע שרצתה לדבוק בם ('נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל' [סנהדרין צט,ב]), כך שזה קשור לאבות, וממילא זהו מכח עשו שהוא קשור ליצחק, שלכן הלכה להיות פילגש לאליפז. לכן נראה שברמאות במידות ומשקולות מזכירים את כח עשו לפגיעה בישראל, שזה נעשה בעקבות ברכתו של יצחק לאחר שיעקב גנב את הברכות. שיעקב התחזה לעשו, שכך רימה כביכול את יצחק (אמנם נזהר בלשונו, ואף יצחק אישר את ברכותיו, אבל עדיין נעשה כעין רמאות, שהוציא את הברכות בשקר). בנוסף הברכות היו מגיעות ליעקב שהרי קנה את הבכורה מעשו, כך שכעין קשור למסחר. לכן כאשר חוטאים ברמאות במסחר זה מביא כח לעשו ומתקיים כח חרבו של עשו. בנוסף, עמלק נחשב קשור לחורבן המקדש, אע”פ שכלפי חוץ זה לא נראה, אלא זה בסתר; כך גם מי שמרמה עושה כלפי חוץ כאילו זהו העסק שבינו לקונה, שמעבירים ביניהם את החפץ והכסף, אבל בעצם הוא מרמהו בסתר (שזה רשעות), כך עמלק נותן כח בסתר למלכויות לפגוע בישראל, כאילו זה ביננו לבינם, שהם לוקחים מאיתנו (כעין לקיחת הדבר שמדדו), אבל בעצם זה עם כח הרשעות של עמלק בסתר. אולי אפשר שברמאות במידות ומשקלות נעשה גילוי כנגד מעשיו של לבן שרימה את יעקב ממה שסיכמו, וגם ניסה לפגוע בו (“ארמי אובד אבי" [דברים כו,ה]. ויותר מזה ע”פ הסברו של היהודי הקדוש שסמוך "ארמי אובד אבי" ל"וירד מצרימה”, כדי לומר שבגלל מעשיו של לבן לפגוע ביעקב – שנתן לו קודם את לאה, נגרם שירדו למצרים ע”י מכירת יוסף שנעשה בשל קנאתם של האחים על שקיבל את כתנת הפסים, אבל אילו היה בכור [אם לבן היה מביא את רחל וממילא יוסף היה הבכור] לא היו מקנאים בו וממילא לא היו מוכרים אותו ולא היו יורדים למצרים; אז יוצא שממש בפועל לבן הזיק ליעקב), שכך כשנעשה רמאות זה מעלה את מעשי לבן, ולא ראוים להגנה בשל חטאם, ולכן אז זה מתגלה בהתגרות של הגוים נגדנו. ובפרט שע"י מעשיו של לבן לפגוע ביעקב נגרם שירדו מצרימה (כדברי היהודי הקדוש), אז כשעולה קטרוג בקשר למעשי לבן אז גם עולה פגיעה ע"י המלכויות כמו שמלכות מצרים הזיקו לנו בגלות מצרים. גם אפשר שברמאות נעשה קטרוג בגילוי כנגד אליפז, אבי עמלק (בפרט שפלגשתו תמנע הולידה את עמלק כיון שלא קירבוה האבות ולכן נעשתה פילגש לאליפז), שכשברח יעקב מעשו, אליפז בנו של עשו נשלח להרגו, והוא מצאו, ויעקב נתן לו את כל אשר לו כדי שיחשב כאילו מת ע"י פגיעתו של אליפז (רש”י; בראשית כט,יא); שזה כרמאות, שלא זהו כוונתו של עשו, וכן זה סילוף הצדק שלא היה צריך כלל לקחת ממנו כלום, אלא פשוט לא להרגו שהרי אין בזה כלל דין כיבוד הורים (ובפרט שיעקב היה רבו), כך שזה גילוי של רמאות מהאמת וקשור לממון, ולכן כשמרמים בממון זה מעלה את הנעשה כעין מעשה אבות שמשפיע לבנים, וכך הגוים שולטים עלינו ולוקחים והורגים, כמו שהיה יכול להעשות אלמלי צדקותו של יעקב שלכן משמים הגנו עליו. נראה בפשטות שאפשר שהמלכויות שמתגרות זה בכל העולם ['באותו הדור'] (ואז גם ישראל מושפעים מזה, שנלחמים ומזיקים גם לנו), שיש לכל מלכות את שלה וכך העולם מאוזן בין המלכויות, אבל כשאנו מרמים ולוקחים מהאחר בשקר, אז זה עושה מידה כנגד מידה, וגורם שגם המלכיות באות לקחת שלא בצדק האחת מהשניה.