אמנם בפורים !!!!!!!!!

אכילת בשר ושתיית יין לרוב. אך מאידך הוא יום שבו 

מאירה יראה גדולה ביותר; "יראה עילאה דעילאה". ומי 

שזוכה לתמרן כראוי בין השמחה והיראה, יכול לקבל ביום זה 

את "תוקף היראה העליונה מאד, שנמשכת מבחינת משיח, 

שהיא בחינת הארת מרדכי שנמשך בפורים" (ליקוטי הלכות, 

בכור בהמה טהורה ד, ז) - - - 

לא לחינם כתוב בתיקוני הזוהר (דף נז ע"ב) שיום כיפורים הוא 

רק כ'פורים', שכן היראה הנוראית של יום הכיפורים, היא 

באמת רק מעין היראה שניתן לזכות אליה בפורים. אלא 

שבעוד היראה של יום הכיפורים מתבטאת בפחד ואימה, 

הרי שהיראה של פורים מתבטאת ב...שמחה עצומה. 

לעין שטחית נראית אולי היראה כסתירה לשמחה הגדולה 

של פורים. אך מי ששמע פעם על טיבה של "יראה עילאה 

דעילאה" – יראה שלא מדכאת ושוברת, אלא מעודדת 

וממריצה – יודע שאין לך שמחה גדולה מלזכות בה. "וזה 

גודל עוצם השמחה של פורים, 

בחינת 'וגילו ברעדה'. כי כל מה 

שהיראה גדולה יותר ונמשכת 

מדעת עליון יותר, השמחה 

גדולה ביותר" (שם).

אכן, לא לחינם אמר מוהרנ"ת: 

"העבודה של פורים, קשה 

עלי הרבה יותר מהעבודה של 

יום הכיפורים" (שיש"ק ג, קלט), 

שכן השילוב הנפלא בין השמחה העצומה ליראה העליונה, 

היא מאתגרת ביותר; ובעוד שביום הכיפורים, עובדים את 

ה' מתוך התעלות של תענית, תפילות ווידוים. הרי שביום 

הפורים אמורים לעבוד את ה' ולקבל את האור הגדול, דרך 

השמחה והריקודים, האכילה והשכרות. 

 

המקום שבו באה היראה לידי ביטוי, הוא במיוחד בעת 

קריאת המגילה! שכן, על אף שאנו קוראים את המגילה 

מתוך שמחה עצומה, הרי שהקריאה והשמיעה היא בו זמנית 

מתוך יראה גדולה והתעוררות עצומה. "כי צריכין לעמוד 

בשעת הקריאה, באימה ויראה ורתת וזיע, כמו בשעת מתן 

תורה. ועכשיו ממשיכין היראה בשכל עליון מאד מאד, על ידי 

קריאת המגילה" (ליקוטי הלכות, שם). 

בעת קריאת המגילה מתגלה אור גבוה ונשגב, הארתו של 

מרדכי הצדיק, "ולכן נקרא מגילה לשון גילוי" (שער הכוונות, 

דרושי חג הפורים, דרוש א). אור זה הוא אור ה"יראה עילאה 

דעילאה", אורו של משיח אשר יאיר בלב ישראל יראת 

שמים מסוג חדש לגמרי; יראה שאינה מעציבה ומכבידה, 

אלא משמחת ומחדשת. 

אור גבוה זה אינו מתגלה אלא אחת בשנה - בעת קריאת 

המגילה. וכשאור זה מתגלה, עלינו להכין את לבבנו לשמוע 

את מקרא המגילה, באימה ביראה ובכוונת הלב; וכדבריו 

הנפלאים של בעל ה"קב הישר":

"וצריך אתה לדעת, כי יש עולם חדש למעלה, שהוא 

קדוש ונורא מאוד, ואין אותו העולם מתגלה לחוץ, מחמת 

רוב קדושתו, כי אם פעם אחד בשנה, ומתחיל להתגלות 

בהתחלת קריאת מגילה ... ומאוד מאוד צריכין לעורר 

בקריאת המגילה בשעה שמברך בציבור 'על מקרא מגילה', 

שילבש חרדה ואימה על המברך; וגם על הציבור בשמעם 

הברכה, ייפול עליהם חרדה ואימה והכנעה גדולה, כי הוא 

עולם איום גדול ונורא, ומאור העולם ההוא יבוא שפע וניצוץ 

קדושה וטהרה להאיר על ישראל" (קב הישר, פרק צט).

 

הן אמת שבעת קריאת המגילה שוררת כבר שמחה פורימית, 

וחלק מהשומעים אף 'מחופשים' כבר... אך בל נשכח לקבל 

את ההתעוררות הנפלאה 

שאפשר לזכות בה בעת קריאת 

המגילה. נצא נא בעקבי הצאן, 

בעקבות אנשי שלומנו בכל 

הדורות, שהיו שומעים את 

המגילה מתוך התעוררות 

נפלאה ויראה עצומה. 

וכאשר תיאר זאת עד ראיה, רבי 

לוי יצחק בנדר:

"אוי, זכרתי ימים מקדם, את קריאת המגילה באומן. אוי אוי 

אוי, את המן היו מכים רק ברגלים, לא יותר. אך ההתעוררות 

שהייתה בעת קריאת המגילה באומן, אין לתאר ואין לשער. 

התעוררות רבה שררה שם, יותר מיום הכיפורים בשעת סדר 

ה'עבודה'. הדמעות זלגו כמים, גם מעיני הציבור וגם מעיני 

הבעל קורא. הייתה שם הארה גדולה, כמו שמוהרנ״ת כותב, 

שבפורים בעת קריאת המגילה מאיר אור גדול מאד מאד. 

האור משער החמישים מאיר אז, אור כזה שאין כמוהו בכל 

ימות השנה" (דיבורי אמונה, ח"ב, עמוד מ"א).

עיקר ההתעוררות בעת קריאת המגילה נובעת מההבנה, 

שסיפור המגילה אינו רק סיפור שאירע פעם, אלא היא 

סיפורה של כל נשמה יהודית; וכפי שפירש הבעל שם 

טוב הקדוש את הנאמר במשנה (מגילה יז ע"א): "הקורא את 

המגילה למפרע, לא יצא", שכשאדם קורא את המגילה 

וסבור שסיפור זה אירע רק למפרע, בעבר ולא בהווה - לא 

יצא (בעל שם טוב על התורה, מגילת אסתר, ח).

השנה, נטה אוזננו לשמוע את סיפור המגילה, מתוך יראה 

וכוונה, "ונזכה להתבונן גודל עוצם הנס הנפלא והישועה 

הנוראה והעצומה הזאת, ולפרסומי ניסא בפני כל עם ועדה" 

(ליקוטי תפילות ח"ב, לז), ולהתעורר על ידי מקרא המגילה 

ליראה את השם הנכבד, ביראה שכל כולה שמחה וחדוה.