המן הינו מורה גדול ודגול,

ממנו אנו לומדים איך לא מתנהגים!

   וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ... וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד... וּשְׁלָלָם לָבוֹז (אסתר ג' ה' - י"ג).

------------------------------------------------------------------

   סוף סוף האיר להמן מזלו הרעוע והגרוע, ומִסָפַּר אנונימי ועממי הוא המריא לתפקיד רב עוצמה לפי כל קנה מידה, והתמנה 'למשנה למלוכה. בנוסף לכך הצטוו כולם להשתחוות לאיש, מזאטוט וישיש ועד תינוק וקשיש.

   כמובן שהמן השמין מנחת והחיוך והעונג היו מנת חלקו בכל רגע, והשמחה נזלה ממנו מכל פינה ונישה. אך כמו באגדות - גם כאן צצו הפתעות לא נעימות, ולפתע נפל על המן אסון איום ונורא. מה קרה?

   יום בהיר אחד המן הציץ בביפר ועבר על ההודעות, ולפתע הוא מגלה שם את ההודעה המצמררת הבאה: מתוך מיליארדי האנשים שבעולם, יש יהודי אחד שלא מוכן להשתחוות לך. נכון שזו טרגדיה מזעזעת שאין למעלה ממנה? וכיצד המן התמודד עם האסון הכבד הזה?

   במקום לטפל נקודתית בבעיה - הוא התמלא חמה וכעס על כל היהודים, והחליט לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד (אסתר ג' י"ג), בכל מקום בעולם.

   המן לא המתין לרגע עם התוכנית והוא נסע לארמון ונפגש עם אחשוורוש על כוס קפה ומאפה, ובמשך שעה ארוכה הוא קרקר וזימר ופיזר מחמאות על עם ישראל, והוא חתם את דבריו בתמליל הבא:

   אדוני המלך! יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, דָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, אֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, המן הסביר לעמיתו אחשוורוש במילים הכי דורסניות וארסיות שבני ישראל הם 'מפגע לאומי' שיש להסיר מכדור הארץ כמה שיותר מהר, ולא נתקררה דעתו עד שהודיע לאחשוורוש שאל לו לחשוש מהנזק הכלכלי שייגרם מאובדן המיסים שעם ישראל מזרים לקופת הממלכה, מחמת שכנגד זה הוא יזרים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, וזה כבר יאזן את חֵסֶר הקופה.

   כמובן שלא הייתה למלך סיבה לסרב להמן החמוד - והתוכנית השטנית יצאה לדרך, אלא שדבר אחד המן לא לקח בחשבון:

   העולם הזה לא מתנהל על ידי אחשורוש והמשנֵה שלו, אלא על פי ה' בלבד. רק ה' מכתיב כאן את התנועה והתמונה כפי איך שחפץ - ואף נברא לא יכול להתערב במהלכים הללו, אפילו לא המן השמנמן, בעל האף הגדול ואוזני הפירמידה.

   זהו החשבון שהמן לא השכיל להבין, והוא שילם על כך מחיר כבד. הוא נתלה על עץ גבוה ונוצץ, ועד היום אנו אוכלים לו את האוזניים כל שנה - כל אחד כפי מסורת אבותיו וטבחיו. [אחד ממלא אותם בפרג, השני בתמרים, השלישי מעדיף שישאר טבעי...]

   כעת נעשה ברקס לסיפור המעניין הזה, וברשות הקוראים החביבים ננסה לנתח נקודה אחת בסיסית ועסיסית שדורשת ביאור ובירור:

   ובכן, כל העולם השתחווה להמן, כו...ל...ם, חוץ ממרדכי. נו נו, אין ספק שזה מקומם ומזעזע ופוגע ופוצע עד דלא ידע, ואף יותר מכך.

   אלא שמי שמעמיק במקורות חז"ל מגלה שהיו מספר סיבות רציניות לכך שמרדכי לא השתחווה להמן, ואחת הסיבות זה הסוד הגדול הבא:

   מספר שנים לפני שהמן המריא לגדולה - סיבבה ההשגחה העליונה שמרדכי והמן עברו במדבר לצורך מסעם, ובאמצע המסע התרוקנה להמן צידנית המזון והוא עמד למות ברעב ובצמא, ומרדכי הצדיק נתן לו מפיתו ומימייתו והצילו ממוות אכזרי ובטוח. ותמורת זאת, המן מכר עצמו למרדכי לעבד עולם [כמבואר באוצר המדרשים על מגילת אסתר].

   ובמקום שהמן יכבד את החוזה הזה ויוקיר טובה למרדכי על שהציל את חייו, לא רק שהוא לא חושב בכיוון הזה, אלא הוא עוד מעיז לכעוס על מרדכי אדונו על שאינו משתחווה לו, והוא מחליט להשמיד להרוג את כל ישראל - בכל מקום בעולם - ביום אחד - בבת אחת.

   כך התנהג המן. ללא שכל, ללא רגש ולב, מתוך כפירה בהכרת הטוב למצילו ואיש חסדו. ומהיכן הוא למד את 'הגישה הטיפולית' הזו? מאיפה הוא שאב את השחיתות העצומה הזו? מי לימד אותו לבעוט בכל היקר והקדוש - בערך הנשגב והעליון של 'הכרת הטוב'?

   התשובה טמונה במילה אחת: וַיִּבֶז! מה כוונת המשורר והסופר?

   ובכן, לא כולם יודעים, אבל את הסיפור של המן ומרדכי מצאנו כבר בהיסטוריה היותר מוקדמת היכן? אצל יעקב ועשיו.

   מדובר בסיפור זהה עם אותו תוכן של חמישה שלבים זהים, אפילו ההתנסחות בשתי הסיפורים הללו זהה עד מאוד, וכדלהלן:

הסיפור הראשון - יעקב ועשיו

   שלב ראשון: כאשר יצחק אבינו נפטר יעקב הכין נזיד עדשים [מאכל אבלים], ולפתע מגיח עשיו מהשדה כשהוא רעב - ועשיו העיד על עצמו שבאותם רגעים הוא היה במצב קשה ועמד למות, כפי שאמר הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:  (בראשית כ"ה ל"ב).

   שלב שני: עשיו פונה ליעקב ומתחנן שיתן לו לאכול מהעדשים.

   שלב שלישי: יעקב רוצה 'תמורה עצומה' ומבקש את הבכורה.

   שלב רביעי: עשיו מסכים לעסקה עם יעקב.

   שלב חמישי: עשיו בועט במיטיבו [בורא עולם] שנתן לו את המתנה הגדולה שנקראת 'בכורה', והתורה מכנה את התנהגותו במילה 'וַיִּבֶז'! [וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה (בראשית כ"ה ל"ד)].

הסיפור השני - מרדכי והמן

   שלב ראשון: מרדכי והמן צועדים במדבר, למרדכי יש צידנית מלאה במאכל ומשקה - ולעומתו ניצב המן ריקני ורעב ונוטה למות.

   שלב שני: המן מתחנן למרדכי שיתן לו מהאוכל שלו.

   שלב שלישי: מרדכי מבקש מהמן 'תמורה עצומה' - שהמן ימכור לו את עצמו לעבד.

   שלב רביעי: המן מסכים לעסקה עם מרדכי.

   שלב חמישי: המן מבזה את מצילו ואיש חסדו וכופר בטובתו, והתורה מכנה את התנהגותו במילה 'וַיִּבֶז'! [וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ (אסתר ג' ו')].

   הסיפורים הזהים הללו מגלים לנו שעשיו נהג בשיטה של הסבא רבה 'עשיו', ממנו הוא למד את השחיתות והרשעות, ואת המעידה והמרידה בערך העליון שנקרא 'הכרת הטוב'.

   זה המקום לציין ולעדכן שגם סוף הסיפור של יעקב ועשיו דומה  לסוף הסיפור של מרדכי והמן, מפני שסופו של עשיו היה שערפו את ראשו עם גזע עץ (אוצר המדרשים 'אייזנשטיין' יעקב אבינו עמוד 231), וכנגד זה המן נתלה על גזע עץ, ממש ענבי הגפן בענבי הגפן, כן יאבדו ויתאדו כל אויביך ה'!

   כאן תם מסענו הקצר. אך הדמיון העז שראינו בין התנהגות עשיו להתנהגות המן, מובילים אותנו למסקנה אחת פשוטה: המן ועשיו ותלמידיהם הינם קבוצה של פורקי עול, המורדים בהכרת הטוב.

   וכיון שזה המאפיין של זרע עמלק - ומצד שני אנו מצווים על 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק' (דברים כ"ה י"ט), אין ספק שחובה עלינו למחות את סממני העמלק הללו ולהתנהג ההפך מהם ולהקפיד מאוד על הכרת הטוב, בכל זמן, גם בזמני לחץ ומחץ.

   דבר נוסף המן מגלה לנו כאן בסיפור - 'שהוא לא יודע לשים בעיה על השולחן ולהתמודד עימה בכבוד', כפי שראינו שהמן לא הזמין את מרדכי לשיחת בירור וביאור ותיאום עמדות 'בשם המלך והחוק', אלא הוא עשה רעש גדול מהעסק ופער את פיו ולועו על מרדכי ועמו, ובשעת כעס דעתו נשחקה ובינתו נמחקה והוא היה מסוגל להשמיד להרוג ולאבד אומה שלֵמה טף ונשים ביום אחד, רק בגלל שהוא סבור שיש איזה נצנוץ של פגם אצל אחד מהם.

   אכן זה המאפיין של המן, ונקודת המבחן האמיתית של בני האדם.

   מי שבשעת כעס ומצוקה יוצא מכליו וזורם עם יצריו ומוציא את תסכולו ומרירותו על הסביבה כולה וחובט בכל הנקרה בדרכו, זה סימן ואות שהוא מושפע מהמן ועשיו ושאר הערב רב - ועליו להתאמץ ולהשתנות בכל הכוח, שהרי גם על ההתנהגות העמלקית של עמלק נאמר 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק'!

   מצד שני, מי שיודע לשמור על איפוק ושליטה בנתוני השטח ולהתמודד עם הבעיה נקודתית - והוא לא נוהג באנדרלמוסיה והאשמת והענשת הסביבה כולה, אדם ששולט במצב - ולא המצב שולט בו, זה אות וסימן שהוא קדוש ונעלה ותלמיד נאמן של יעקב אבינו ומרדכי הצדיק.

   פרט נוסף מחכים אותנו כאן יעקב אבינו, והוא מגלה לנו שגם בזמנים הכי קשים וכואבים, גם בזמני צער ואבל רח"ל, צריך האדם לפעול מתוך הכרה והפרדה ברורה בין העיקר לטפל ולחַזֵר אחר הבכורה והמקדש ועבודת ה'. ולא כפי שראינו אצל עשיו הרשע שבשעת רעב וחולשה הוא הסתחרר מנזיד העדשים והסכים למכור את בכורתו ורוחניותו ונצחיותו, בעבור תאווה חולפת.

   האדם היהודי אמור להתבונן בהבדל התהומי הזה שראינו כאן בין יעקב לעשיו ולנשום את גישתו וחשיבתו והתנהגותו של יעקב בכל רגע, שהרי לימדונו חכמנו 'שמעשה אבות סימן לבנים' (רמב"ן בראשית י"ב ו') ואת ההתנהגות שלהם אנו צריכים להעתיק אלינו, ולחקוק היטב בעומק נשמתנו.

   פרט אחרון שהמן החברמן מלמד אותנו, זה 'לא להתכסות באצטלא שִׁקְרִית' אלא לדבר בפה מה שיש בלב, ולא לטשטש את האמת. כיצד המן מלמדנו זאת?

   ראינו מקודם שהמן רעש ורגז וכעס על כך שמרדכי לא השתחווה לו, והוא החליט לעשות סוף לסיפור הזה - ולהשמיד את מרדכי ועמו. אך כיצד הוא עשה זאת? האם הוא ניגש לאחשורוש וסיפר לו שהוא רוצה למחוק אומה שלמה בגלל משחקי כבוד? לא ולא!

   המן הלך סחור סחור והכפיש את עם ישראל עם כל מיני 'סיפורים חיצוניים' שלא קשורים כלל לכעס שלו על מרדכי.

   דתיהם שונות מכל עם... עם מפוזר ומפורד... למלך אין שווה להניחם... המן פתח בתעמולה חיצונית והעלה פרטים שלא קשורים לחיסול החשבונות שלו ולמשחקי הכבוד, וכל זאת כדי לחמם את הגזרה ולהבעיר את השטח וליצור אצל אחשוורוש כעס על עם ישראל.

   נו, בסדר, המן הלך סחור סחור כמו כל שועל פוליטיקאי, וזה עוד יכול להיתפס בשכל [של מי שחושב עקום ופגום]. אך למען ה', מדוע בסוף דבריו המן לא גילה לאחשוורוש את הקלפים המלאים? למה הוא לא סיפר שחלק ממניעיו בחיסול האומה הישראלית - זה בעצם עניין של נקמה ומשחקי כבוד? למה המן עטה על עצמו רושם של זך ואציל נפש הבא לייעל את העולם  - והוא אפילו לא רמז שהוא פועל אך ורק מתוך שנאה ונקמה במרדכי?

   האמת היא שהסבר להתנהגותו של המן - אין לנו, אנו יכולים רק לציין שהתנהגותו היא 'המנית' ולא 'הומנית', וברור שגם על ההתנהגות הרעה הזו נאמר 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק'!

   אכן האדם היהודי צריך להיות זך וישר ולדבר עם הבריות מתוך אמת מלאה ולא צבועה, ולא להציג טלפיים של קדוש ומורם מעם - בזמן שהמציאות אצלו הפוכה. וכבר זעק על כך ינאי המלך לאישתו 'היזהרי מהצבועין העושים מעשה זמרי ומציגים עצמם כפחס' (סוטה כ"ב ע"ב).

   מצד שני אין זה סותר שבשעת הצורך מותר לטשטש מעט את המציאות וללכת סחור סחור כדי לרפד את הקרקע ולתת לשני אפשרות לעכל מסרים רגישים ועדינים, אלא שצריך להקפיד על שתי כללים חיוניים:

   א) להשתמש אך ורק בנתוני אמת, לא להשמיץ ולשקר חלילה ולא להתנהג כמו 'המן', שהרי המטרה לא מקדשת את האמצעים. ב) גם אם נאלצים ללכת סחור סחור ולדבר בצורה עקיפה ולא ישירה - כדי לשנות לשני את צורת החשיבה ולכוונו אל האמת, צריך להתאמץ מאוד עד כמה ששייך - ולגלות לשני את המניע האמיתי ולא לרמות ולהונות אותו, גם אם זה קשה ולא נעים לנו.

   מי אמר שצריך לחיות כך? סבא רבה שלנו, 'יעקב אבינו'. היכן?

   יעקב אבינו עבד אצל חמיו 'לבן' שנים רבות, ביושר והגינות שאין כמוהם. והנה יום אחד שומע יעקב את בני לבן לוחשים ואומרים זה לזה, לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ, וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה. לא חולף זמן רב, וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

   נו, איך אפשר לחיות ולשרוד כאשר האדם מוקף בשנאה ורכילות כאלו עזים? אין ספק שיעקב צריך לעזוב את חמיו ולברוח מהמקום הקודר הזה! אלא שזה לא נעים. מה, יעקב יכפיש את המשפחה? הוא יספר על היחס הזר והמנוכר של חמיו וגיסיו? וכי זה נעים? לפתע קורה הלא יאומן! מלאך האלוקים נגלה ליעקב ואומר לו שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.

   איזה יופי, הנה נפתח ליעקב פתח ענק, כעת הוא כבר יכול לְכַּנֵס את המשפחה ולהודיע להם שיש לו ציווי מאלוקים לעזוב את המקום - מבלי להיכנס לאי נעימות של היחס העויין שחש ודרכי שלום וכו'.

   אלא שיעקב היה איש אמת והוא לא ניצֵל את ציווי ה' בכדי לצאת מהמצב העדין שאליו נקלע, אלא הוא פעל בשני מישורים בו זמנית.

   א) יעקב כינס את נשותיו לשדה ואמר להם: רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם... וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן, וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים...

   נשותי היקרות, זה אומנם לא נעים, אבל כיון שזו התמונה - אתם כבר מבינות שיש לי רצון לזוז מכאן, למען השלום, [כמו שהיה אצל אברהם ולוט עם המשפט המפורסם של 'אם הימין ואשמאילה ואכמ"ל].

   ב) נשותי היקרות, דעו לכן שיש סיבה נוספת שמחמתה אנו צריכים לזוז מכאן. דעו לכן שמלאך האלוקים נִגְלַָה אלי בחלום הלילה ואמר לי קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.

   יעקב אבינו היה עמוד האמת והוא לא טשטש תוכניות לא נעימות באמצעות אצטלאות אחרות, אלא שם הכל על השולחן וגילה לבני ביתו שמתחילה היה לו רצון ללכת בגלל היחס המשפחתי העוין - מה שנקרא 'למען השלום', וכעת הצטרפה סיבה נוספת לעזיבה 'דברי מלאך האלוקים שנגלה אליו'.

   כך חי איש אמת. פורס הכל על השולחן, גם מה שלא נעים, והוא לא מעלים שום נתון מהסביבה.

   עד כאן ראינו מסיפור יעקב ועשיו והמן ומרדכי - יסודות איתנים וטיפים נחוצים לחיים רוחניים איכותיים וזכים יותר, ואין ספק שמי שיתעמק בפורים בנקודות הללו ויפנים אותנו אל קירבו וליבו, זה יהיה משלוח מנות ענק שהוא יתן לה'.

   מי מפקפק?