על פחד ואמונה - 2

הנסיך הקטן – התבוננות – פרק א'

מסתיר את הפחד

ראינו את מעלותיו של הפחד, אך עלינו להודות שזה לא פשוט כל כך לחיות בנחת כשפחדיי גלויים לעיני כל.

הילד מצייר את מה שמפחיד אותו, אבל באופן שהדבר המפחיד מוסתר. לא רואים נחש בולע פיל, רואים רק כובע.

ככל הנראה זה נעשה בצורה בלתי מודעת, אבל לדעתי, יש בזה מסר גם בשבילנו.

זה מפחיד לגלות לאנשים מה הפחדים שבתוכנו פנימה. לעמוד חסרי אונים מול אותו אדם ונתונים לחסדיו. אם הוא יודע את החולשות שלי, הוא יכול להשפיל אותי עד עפר. יש לו את המפתחות לכאב שלי.

אני זוכר שהייתי בן 15, גילית לחבר, שהרופא אמר לי לא לאכול דברים חמוצים כי זה גורם לי הזעה בידיים. החבר ניצל את זה, והיה צוחק עלי כל הזמן – "תפסיק לאכול חמוצים אתה מרטיב אותי!”. לא גיליתי לו יותר שום סוד.

כשהייתי בן 17 הייתה לי ידידה תקופה ארוכה והיינו קשורים מאוד. היא כל הזמן לבשה חולצות עם שרוולים ארוכים, אפילו בקיץ. כולם שאלו אותי למה היא עושה את זה. אני לא ידעתי, אז בתמימות שאלתי אותה. היא הייתה פשוט מתעלמת מהשאלה כאילו אני לא שם. זה מדהים שיש סודות שאפילו לאדם הכי קרוב אליך אתה לא מגלה.

למדתי כמה מפחיד להיות חשוף לפני מישהו אחר, ולתת לו את המפתחות לכאב שלך.

מחקרים מראים, שאנשים שמסוגלים להראות את הפחדים שלהם הם אנשים מאושרים יותר – פחות בעיות נפשיות, פחות טראומות שמצטברות בפנים, פחות מחלות שפורצות, כי גם הגוף מושפע מהמצב הנפשי. אנשים אלה יותר מצליחים להנות מהחיים. ככל שגם אני יותר מודע לעצמי אני מרגיש טוב, אני גם לא עסוק בלהסתיר. לחיות עם סוד זה נורא, זה כמו מאפיונר, שלא מצליח לישון בלילה, כי כל רעש הכי קטן יכול להיות המשטרה שבאה לתפוס אותו.

אני בורח מכל דבר שעלול לחשוף את החולשה שלי, שחס ושלום אף אחד לא יגלה את הסוד - את זה שאני חסר.

לפעמים אנשים עשו מעשה שלילי אחד, אבל הפחד שמישהו יגלה את החטא שלהם רודף אותם כל החיים.

על זה אמר רבי נחמן מברסלב "היצר הרע לא רוצה רק את העבירות שלנו, הוא רוצה בעיקר את היאוש שקורה לנו אחרי כן"

היה לנו חבר בצבא שלא היה מתקלח בכלל בטירונות כי לא רצה שאף אחד ידע שהוא לא מהול. רק אחרי שהמפקדים גילו את זה אז הוא קיבל זמן מקלחת נפרד. הבריחה הזו לא עושה לנו טוב.

יועץ נישואין אמר לי פעם, שתכונה רעה אצל אחד מבני הזוג, אבל ידועה לשניהם, תופסת 10% מהחיים בבית, אבל תכונה רעה שהוא מנסה לשמור בסוד תופסת 90% מהחיים בבית.

כשאני מסתיר את עצמי מול אחרים אני מסתיר גם מעצמי, הרבה מההכרה שלי את עצמי היא דרך אינטראקציה מהסביבה. תינוק יודע על עצמו בעיקר מיחס של אימו אליו, וגם אנחנו קצת כאלה.

הרבה מהיכולת שלי להכיר את עצמי ולתת לסביבה להכיר אותי, תלויה מאוד במי תהיה הסביבה שלי, ולכן הפחד מהסביבה הוא משדר גם סגירות לתוכי.

אנחנו חיים בחברה שבה בני הנוער מאוד עסוקים בלהיות "קול" – כלומר בתרגום לעברית – "קר”.

להיות קול זה ממש פשוט - מספיק לשדר שאין לי רגשות ואין לי פחדים, שבעצם אני עשוי מאבן ורק בטעות ירדו לי דמעות.

אבל הנביא יחזקאל אומר "והסרתי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר"

לב של אבן הוא לא טוב הוא מת. לב בשר הוא אולי פגיע אבל לפחות הוא חי.

אנחנו 'מתים מפחד' בגלל הצורך להתחבא, והופכים אט אט לבעלי לב של אבן. החשש הוא, שמישהו יגלה את החולשות שלנו וישפיל אותנו בעיני החברה ובעיני עצמנו.

אבל להתעלם מהפחדים והחולשות אי אפשר. הם יותר מדי חזקים אצלנו בלב אם אנחנו מודעים אליהם.

לכן אנחנו מעדיפים לעבוד גם על עצמנו.

אנחנו מציגים תמונה של עצמנו שהיא לכאורה תמימה וחסרת פחדים – קול,

ואצל הילד שלנו הוא מצייר כובע.

אבל באמת יש בה רובד פנימי של פחד, יש פה נחש שבלע פיל.

הגיע הזמן לחשוף את עצמנו קצת יותר, אולי נגלה בעצמו כוחות עמוקים של לב בשר.

אמנם, לא כל פחד הוא מוצדק, אבל לשתף זה תמיד עוזר.

הגמרא בברכות (דף כב.) מספרת על תלמיד ורב שהלכו בשוק והתלמיד פחד מכל מני דברים , אמר לו הרב דע לך זה אומר שיש לך חטאים שנאמר "פחדי בציון חטאים". שאל אותו התלמיד והרי כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד". ענה לו הרב שזה שונה , פסוק זה נאמר לגבי דברי תורה. כלומר בדברים שהם משמעותיים וחשובים בחיי ואני מפחד לאבד אותם – זה פחד טוב. אבל בדברים אחרים כמו פחד גבהים, פחד מעכבישים או מחושך, זה אומר שיש בי מחסור פנימי, חסר בי אמונה. אמונה שאני לא לבד בעולם הזה. מותר לי להיות פגיע כי אני בטוח שה' יהיה שם בשבילי. אבל ישנם פחדים שפשוט משתקים את האדם והם נובעים מסיבות שוליות ודעות קדומות.

את כל הפחדים חשוב לחשוף ולשתף לאדם קרוב, זה מועיל לתקן ולהתגבר עליהם.

את השטותיים זה עוזר לגרש ולראות שאין באמת מפלצות מתחת למיטה.

ואת החשובים, השיתוף עוזר להעמיק ולחשוף את נקודת האמונה שמסתתרת מאחריהם.