עיקר הישועה היא על ידי תפילה וזעקה לה', והנה השבוע זכינו 

לאחדות גדולה ונוראה בעצרת התפילה הגדולה שבה התאחדו 

כל הגוונים וכל הזרמים - כאיש אחד בלב אחד, ובודאי זו הכנה 

נפלאה לקבלת התורה מאהבה בחג הפורים. וזה בעצמו דבר 

גדול שהירידה מתהפכת לעלייה. ושמעתי מאחד, ששמע מגורמי 

המשטרה, שלא ראו מעולם דבר כזה, שהיו מאות אלפי איש ולא 

שברו אפילו תמרור אחד או הפכו איזה פח וכדומה, ואנו רואים את 

הקידוש ה' הנורא שהיה בעצרת הזו, וזה גופא שהתכנסנו כולנו 

יחדיו, זו עלייה שאחרי הירידה. 

והנה בליקוטי הלכות )הל' עירובי תחומין ה'( כתב ר' נתן בזו הלשון: 

אין האדם זוכה למדרגה גבוהה יותר, כי אם 

על ידי שיהיה לו ירידה קודם העליה וכו', וזה 

בכל אדם ובכל זמן, ובכל דרגא ודרגא. אפילו 

מי שצריך לזכות לאיזה דרגא קטנה, אפילו 

להתעוררות חדש, צריך שיהיה לו מקודם 

איזה ירידה לפי מדרגתו. והירידה היא בחינת 

הנסיונות שיש לו מקודם שעולה מדרגא 

לדרגא... וזאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן 

בכלל ובפרט, הן בכלליות ישראל, הן בפרטיות 

אצל כל אחד ואחד מישראל, עכ"ל. 

אנחנו נמצאים בימים מיוחדים, הימים 

שקודמים לימי הפורים, ועל זה אומר רבי נתן 

שם בהלכה זו, שלפני שעומדים לקבל אור 

כזה גדול, אור של חג הפורים, הארת מרדכי ואסתר וקבלת התורה 

מחדש מאהבה, כי בכל דור נשמעים ונעשים ימי הפורים מחדש, 

וחוזרת הארת הפורים בכל שנה, ולכן קודם העלייה הגדולה הזו של 

חג הפורים, עוברים בכלליות ובפרטיות ירידות רבות, קודם שמגיע 

האור הגדול של ימי הפורים, וזה הפירוש של "ונהפוך הוא", דהיינו 

שקודם העליות יש ירידות, ואחר כך נעשה "ונהפוך הוא". ואף על 

פי שבשעת הירידה אדם נמצא בסכנה, אבל זה גופא הנסיון שלו, 

שיחזיק מעמד ולא ייפול, ואז הוא זוכה לעלייה גדולה. 

וכל זה נעשה על ידי מרדכי הצדיק, כי הצדיק מעלה אותנו מן 

הירידות שלנו כמובא שם, וז"ל: כי זה הוא העיקר, בעת שהאדם ח"ו 

נופל איזה ירידה, יהיה איך שיהיה, אפילו אם נכשל ח"ו אז מאד, אף 

על פי כן אסור לו לייאש עצמו מן הרחמים, וכמו שעשה מרדכי אז 

וכל ישראל עמו, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו', וכן 

כל ישראל בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע וכו' וכו', וה' יתברך 

שמע לקול זעקתם וצעקתם הגדולה על ידי מרדכי, ואז נתהפך 

הירידה לעלייה גדולה, ונעשה מזה פורים, וזכו לקבל את התורה 

מחדש בחינת "קיימו וקיבלו", עכ"ל. 

ולכן אפילו שעובר בדור הזה על כל אחד מה שעובר, צריך להיזהר 

ולשמור על מוחין דגדלות, ולא ליפול לקטנויות, אלא להישאר עם 

האמונה ולדעת שהכל לטובה, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, 

וזה בעצמו מביא את השמחה, כי כאשר יש לאדם אמונה והוא 

יודע שה' איתו ועוזר לו, וכל מה שהוא עובר זה לטובה, אז הוא 

זוכה לשמחה. ולכן עתה, בחודש אדר אשר אנו מצווים להרבות 

בו בשמחה, צריכים מאד להתחזק באמונה, כי בלי אמונה אי 

אפשר להיות בשמחה, וזה נקרא מוחין דגדלות, שאדם יודע שכל 

מאורעותיו הם לטובתו.

והנה מי שזוכה למוחין דגדלות ויש לו אמונה, יודע שאסור לו 

להאשים אף אחד ולדבר נגד אף אחד, כי מי שיש לו אמונה יודע 

שכל מה שקורה זה הכל מן השמים, ובודאי שמן הראוי לעשות 

השתדלות כל אחד לפי מדרגתו אבל 

ודאי לא לעבור על סעיף קטן של שולחן 

ערוך, וכל ההשתדלות שאדם עושה 

צריכה להיות בגדר ההלכה ושולחן ערוך, 

ולשמור את הדיבור שלא ידבר על אחרים 

שלא על פי גדרי ההלכה והלכות שמירת 

הלשון. ולכן היום, שאנו יודעים את מעלת 

שמירת הדיבור, כדאי מאד לומר תמיד 

את תפילת ה"חפץ חיים", וזה לשונו: 

רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך א־ל 

רחום וחנון, שתזכני היום ובכל יום לשמור 

פי ולשוני מלשון הרע ורכילות ומקבלתם, 

ואזהר מלדבר אפילו על איש יחידי, וכל 

שכן מלדבר על כלל ישראל או על חלק מהם, וכל שכן מלהתרעם 

על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ואזהר מלדבר דברי שקר, חנופה, 

ליצנות, מחלוקת, כעס, גאוה, אונאת דברים, הלבנת פנים, וכל 

דברים אסורים. וזכני שלא לדבר כי אם לענייני גופי או נפשי, ושיהיו 

כל מעשי לשם שמים, עכ"ל.

והנה מי שהולך עם האמונה בודאי זוכה שהכל יתהפך לו לטובה, כי 

"הבוטח בה' חסד יסובבנהו", וזה מה שהיה בפורים שעם ישראל 

אחזו בתפילה ובתחנונים, ולכן העיקר גם כשנמצאים בירידה זה 

להתחזק ולהגביר את הטוב, כי טובה פעולה טובה אחת מאלף 

אנחות. 

והנה עכשיו, בימים אלו, אפשר לקחת התחזקות גדולה ממה שעבר 

על מרדכי ואסתר, שלקחו את אסתר לבית המלכות וגזרו על עם 

ישראל גזירות נוראות, ואף על פי כן הם התחזקו וצמו ועשו שלשת 

ימי תפילה, וכך המתיקו את כל הדינים. ומהם נלמד גם אנו שבזמן 

הירידות ובזמנים קשים נתחזק בתפילות ובבקשות, וכן בעצה של 

תורה י' - להתחזק בבחינת מרדכי ואסתר, בריקודים והמחאת כף 

אל כף, וכך נזכה לשמחת חג הפורים בשלימות ולגאולה השלמה 

במהרה בימינו, אמן.