ב"ה

פלסבו אמונה - ומקור החיים \ תשרי תשעג

פלסבו – ביטוי יווני שמשמעותו שנפוץ היום בשם נרדף לתרופות דמה. כלומר תהליך רפואי שאיננו אמיתי אלא פיקטיבי בשעה שהמטופל סבור שקיבל את הטיפול הרגיל על פי הרפואה המודרנית.

על פי מחקרים שהולכים וגוברים בנושא הפלסבו מסתמנות מסכנות מדהימות ונוראות כאחד.

לא נמצאו הבדלים בין קבוצות שקיבלו טיפול רגיל לבין קבוצות שקיבלו טיפול דמה, הן בהרגשה, הן בחזרתם לקבלת טיפול חוזר והן בשיקום הרפואי בפועל. כלומר מטופלים שקיבלו טיפול קונבנציונלי לא דיווחו על תוצאות טובות יותר מאשר אלו שקיבלו טיפול דמה. התוצאות מפליאות עוד יותר כאשר מדובר על ניתוחים פיזיים, שלכאורה לא התרחשו כלל, עדיין המטופל החלים מניתוח וחזר לתפקוד בצורה שווה למי שעבר את הניתוח בפועל .

למעשה כל הרופואה העתיקה לפני הפריצה המודרנית התבססה בחלקה הגדול על אשליות דמיוניות. למשל באינדונזיה ישנם ניתוחי דמה, שהמטפל מוציא גידול סרטני מהבטן של המטופל. כמובן שהכל הצגה והגידול כבר היה ביד של הרופא עוד קודם לכן והדם והלכלוך זה רק קטשופ. אבל הניתוח עובד ואנשים רבים מדווחים על החלמה. תופעה זו נפוצה מאוד בעולם העתיק וגם בטיפולים האלנטרניבים בימינו.

כולנו מכירים זאת שכשאנו מגיעים לרופא פתאום אנחנו מרגישים טוב יותר, ורובנו פוטרים את התופעה שטענה – זה פסיכולוגי. אבל הפסיכולוגיה הזו היא לא אשליה נפשית בלבד. מסתבר שהיא אמיתית.

כאשר אדם מרגיש שהוא בריא – הוא בריא, וכאשר הוא מרגיש שהוא עבר טיפול רפואי – הוא מחלים.

סיפור מדהים על טייס המסוקים שנפגע במלחמת לבנון השניה, ושרד את הפציעה למרות מצבו האנוש. מספר הרופא שהחייה אותו במשך כל הפינוי לבית החולים – "ידעתי שהוא יחזיק מעמד, היה בו משהו שלא מוותר לחיים" . סיפור דומה היה עם אהרון קרוב , אותו קצין גיבור שיצא בערב חתונתו ונפצע אנושות בעופרת יצוקה. היה צורך להחיותו 7 פעמים עד שהצליחו לפנות אותו לבית החולים. הרופא שהחייה אותו סיפר לאביו הרב זאב "אני ידעתי שהוא יחזיק מעמד, הוא לא הסכים לוותר". האבא שאל את הרופא כיצד יכול להיות שאהרון לא הסכים לוותר הרי הוא היה חסר הכרה לחלוטין , לא יתכן שהרופא הצליח לתקשר איתו. ענה לו הרופא "הנשמתי בחיי מאות חולים , אני מרגיש כמישהו נאבק על חייו, הוא כאילו עוזר לך להנשים אותו. רוב החולים לא עוזרים ואתה צריך להכריח אותם לנשום".

העיקרון העולה מהסיפורים הללו ועוד רבים ודומים (בעיקר סיפורים על גיבורי קרבות ומנלחמות) שהחיים תלויי הרבה יותר בכח הרצון של החולה מאשר באיכות הטיפול הרפואי. (בעיקר בולט הדבר בסיפורו של ...  שהצליח להחזיק מעמד ללא כל טיפול רפואי).

אכן עקרון דומה עולה ממחקרי הפלסיבו ומסיפורי הגבורה המפליאים הללו. הבריאות היא תוצאה של רצון ואמונה. אם אדם מרגיש טוב ומשוכנע שהוא קיבל טיפול רפואי נאות , הוא מקבל כח להבריא. וישנם אנשים מיוחדים שלמרות שהם יודעים שאין להם טיפול רפואי טוב, עדיין כח הרצון המיוחד שלהם מצליח להשאיר אותם חיים.

שלושה חסרונות עולים מכל העניין

1. מי שלא מאמין שהטיפול יעבוד, אז הסיכוי שהפלסבו יעבוד עליו הוא קטן מאוד. דבר זה מקטין מאוד את סיכויי  ההצלחה של הטיפולים האלטרנביטים עבור אנשים רגילים שנוטים לזלזל בטיפולים האלילים הללו.
2. מקומה של הרפואה המערבית לא ברור, עד כמה היא אכן 'מדעית' או שגם היא נגועה במידה ניכרת של פלסבו.
3. הבעיה הגדולה ביותר עבור אדם מאמין היא, האם תפילה לרפואה, ברכה מצדיק, מצוות צדקה. האם הם סגולה לרפואה או שגם הם פשוט פועלים על פי אפקט הפלסבו?

דוגמא לדבר היא רפואת מגע המלך של ימי הביניים. הנוצרים האמינו שהמלך הוא קדוש כיוון שהאפיפיור המליך אותו, ולכן מגע ידו של המלך מרפא ממחלות מסויימות. מסתבר שזה עבד במקרים רבים מאוד.

אולי גם תפילת מי שברך לחולים עובד בצורה דומה?

הגמרא בשבת  אומרת שאסור לעשות מעשים משונים ומוזרים מתוך מחשבה שזה משפיע על המציאות – זה נקרא דרכי האמורי או במילים שלנו אמונות טפלות. אבל לתלות חוט אדם על עץ כדי לסמן לכולם שיתפללו עבורו, אין זה דרכי האמורי כי זו תפילה וזה חלק מאמונתו שה' מרפא חולים.

וגם בסיפור על נחש הנחושת , הגמרא שואלת "וכי נחש יכול לרפא" , אלא ישראל היו רואים את הנחש ומאמינים שה' ציווה את משה לעשותו ואז היו מתרפאים. כלומר שהאמונה שה' יכול לרפא אותם התממשה. נחש הנחושת היה רק תזכורת, כי הרפואה האמיתית היא בנפש – כמו בפלסיבו.

ואולי נוכל להרחיב את שאלת הנחש, וכי תרופה מרפאה? הרי הרופא הוא רק שליח של ריבונו של עולם שהוא רופא כל בשר האמיתי.

אולי הרשות שניתנה לרופא לרפא (על פי הגמרא שדנה האם מותר להתרפא ברפואה רגילה או רק בתפילה,  ומסיקה שניתן רשות לרופא לרפא)

השאלה העולה כאן היא כפרנית – אולי כל האמונה ברפואת ה' היא רק פסיכולוגיה שעובדת – כלומר פסליבו, כמו רפואתו של הרופא שאולי גם היא רק אשליה שעובדת על פי עקרון הפלסיבו?

בעצם אין רפואה אחרת מלבד הרצון והאמונה של האדם שהוא אכן יבריא. כל השאר זה חזיון תעתועים , הן התפילה חלילה והן הרפואה המערבית? 

אני חושב ששאלה זו נובעת מאמונה מעוותת בבורא עולם, כלומר בחוסר הבנה בסיסי מיהו אותו ה' שאני מצפה שירפא אותי.

אם אני מדמיין מלאך עם כנפיים גדולות ועור בהיר שיבוא בליחות מיסטית וישים לי אבקת קסם על הפצעים. אז אכן צפויה לי אכזבה. זה לא קרה וכנראה גם לא יקרה בחיים הללו (לפחות לא על פי האמונה היהודית).

אבל אם נתבונן בסיפור על נחש הנחושת נראה שהרפואה באה לבני ישראל מתוך אמונתם בבורא עולם, שהוא ציווה על משה לעשות נחש נחושת. אין לנחש באמת שום השפעה במציאות ,ואולי לשום תרופה אין השפעה במציאות גם לא לברכה של הצדיק. כי המציאות לא קובעת ואיננה העיקר של חיי האדם ובריאותו.

החיים נקבעים במישור פנימי יותר, במישור רוחני , אמוני – רצוני. כמו בסיפורים על גיבורי הקרבות. המציאות הפיזית היא רק מחזה שעלול להשפיע על תחושתנו ורצונותינו, אבל הוא איננו קובע אם נחיה או נמות.

ואם ה' איננו יצור חיצוני וזר לחיינו , אלא הוא עצם חיינו, ונשמת מציאותנו. ה' הוא החיים ונשמת החיים, הוא המציאות כפי שהיא וכל התהליכים שמתרחשים בה.

החיים שלנו נובעים בכל רגע מהמעין האדיר של מקור החיים הקב"ה. הוא נותן חיים לכל בשר כי לעולם חסדו. והחיים הללו מגיעים אלינו מתוכנו מפנימיות נשמתו, ולא משום מקור חיצוני אחר – לא תרופות ולא נחש נחושת. בעצם על מה שאדם צריך כדי לקבל את מתנת החיים הזו היא להיות ראוי לקבלה ולהיפתח אליה. השאלה אם אנחנו ראויים לקבלה איננה שייכת למאמר שלנו , אבל היא מעניינת ויש לברר אותה במקום אחר. אבל הצורך שלנו להיפתח אל השפעת החים הזו היא בעצם אפקט הפלסיבו.

כמו מתנה שאני מקבל בדואר אבל אני לא מאמין שמישהו באמת שלח לי, אז היא תישאר בדואר ותחזור ליעד מוצא. כך אדם שלא מאמין בחייו לא פתוח לקבל את מתנת החיים ממקור החיים, למרות שהם מופעים מתוך פנימיותו שלו. הוא אוטם את ליבו לקבל את החיים ולכן לאט לאט גווע במחלות עד המוות.

אבל אדם שמאמין שה' מנהיג הכל ומנווט את העולם , יכול לינוק מיד ממקור החיים ולהישאר חי גם ברגעים קשים ביותר – אלו אותם גיבורים שהזכרנו מקודם.

רובנו אנשים רגילים וצריכים עזרה או קביים כדי לשכנע אונו שאנחנו באמת חים , ויש לנו מתנה של חיים הנמצאת בתוכנו. הפלסבו מאפשר לאדם להשתכנע בחיים הגנוזים בתוכו ומתוך כך הוא נפתח אליהם ומקבל את האור והשפע של החים מאת ה'. וכן התפילה לרפואה אם מאמינים בה באמת.

עצם האמונה בחיים ובתקוותם, היא פותחת את הצוער למקור החיים, ולכן שכנוע פסיכולוגי יכול בהחלט להוות שיטה מצוינת להתחבר למקום החיים הקב"ה.