הגמ' אומרת שאין נושאין נשים במועד ודורשת זאת מהכתוב "ושמחת בחגך-ולא באשתך".

הגמ' מבינה שהצווי  "ושמחת בחגך" אין פירושו שהזמן בו צריך לשמוח זה המועד, אך אפשר לשמוח מכל מאורע שהוא, ובכלל זה שמחת נישואין, אלא "בחגך" הכוונה היא שהשמחה שלך צריכה להיות נובעת ישירות מהחג, ולא שמחה ממשהו אחר.

ומדוע שאדם ישמח ישירות מהחג? כי יש בתאריכי החגים משהו יחודי, כמו שכתוב בפרשת וירא על לוט  "ומצות אפה ויאכלו" ואומר רש"י "פסח היה",  ומכאן למדים שטו' בניסן הוא תאריך מיוחד עוד לפני המאורע הכביר של יציאת מצרים,  הוא תאריך שיועד ע"י הקב"ה להיות תאריך מיוחד עוד מששת ימי בראשית, וזה עצמו צריך לגרום לך לשמחה.

זה דומה למצוות אהבת הגר-האהבה שלך צריכה להיות נובעת מכך שהוא גר, ולא מסיבה אחרת, מי שיש לו שכן גר, הוא לא יודע שהשכן גר, והוא אוהב אותו מצד שהוא יהודי-קיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך, אך לא קיים את מצוות אהבת הגר, כיון שמצוות אהבת הגר צריכה כוונה, צריך לדעת שאתה אוהב את הגר מצד שהוא גר ולא מסיבה אחרת.

מותר כעיקרון לבשל ביום טוב, "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", אך כיון שיכולים לצאת מזה כמה תקלות, כגון בכיבוי לא נכון של האש-שכידוע נאסר ביום טוב- רצוי מאוד לבשל את התבשילים כבר בערב יום טוב ולשים במקרר ולהשתמש בתבשילים במהלך יום טוב, הרי כך אנו עושים כל השנה-אנו מבשלים תבשיל, שמים אותו במקרר ונהנים ממנו למשך כמה ימים, רק אדם אנין טעם במיוחד כדאי לו לבשל ביום טוב עצמו.